Faded

אחרי הרבה זמןןןןן הנה החלק השני! 

תיהנווו

קרדיט לי ולחוי של הקטע שמופיע בהתחלה משרשורון הקסםם

כמה ימים לפני היעלמותו של ויל.

ניקו לקח חפיסת מילקה שלמה מהחטיפים שויל הציע.

"ת-ת-תודה" גימגם בהפתעה על טוב ליבו של ויל.

"בכיף!" חייך אליו בנו של אפולו חיוך בוהק.

"זאת פעם שנייה היום שאני אומר תודה. גאה בי?" שאל ניקו בחיוך ושבר שורה אחת והציע חצי ממנה לויל, שלקח בשמחה.

"אהבתי שאתה מציע לי מהמילקה שלי" אמר ויל בשעשוע.

"אוי, שקט, ויתרת על הזכויות למילקה הזאת ברגע שהצעת לי לקחת כמה שבא לי" רטן שחור השיער.

"אל תדאג, אני כבר רגיל לחוסר הנימוס הכללי שלך"

"מסכן, רוצה חיבוק עידוד?" שאל ניקו בסרקזם.

"ברור! רק ממך," גילגל ויל את עיניו הכחולות, "מניקו די אנג'לו, סוציופת לעתיד"

"תהיה הגיוני! סוציופת בעבר, בהווה ובעתיד" תיקן ניקו.

"קפוץ לי" אמר בנו של אפולו ונגס בקוביית המילקה שלו.

"נו באמת, זה כזה זוועתי לעשות לי טיפטיפה טוב על הלב?" התלונן החצוי השני.

"איזה לב?" אמר ויל בפער את עיניו בפליאה מזויפת.

ניקו זרק עליו כרית, "יש אי שם, עמוק בפנים לב שחור קטן"

ויל תפס את הכרית וזרק אותה על ניקו בחזרה, "שנים שכבר לא השתמשת בו, די אנג'לו"

"אתה לא יודע כלום" רטן והחזיר את הכרית למקומה.

"אני יודע לעשות אחד ועוד אחד! זה שווה שתיים!" ניסה ויל לשבור את הקרח.

ניקו בעט בקרש של המיטה, "בסדר, בסדר, הלב שלי פועל יותר מדי טוב" 

"למה אתה מתכוון?" תהה ויל.

"אמרת שאתה יודע לעשות אחד ועוד אחד, לא?" הרים גבה.

הווה

בנו של האדס ישב במיטתו, שמע מוזיקה וקרא את 'ים סרגסו הרחב' (לקוראי טו פרפקט קריצה מהאדס) או ניסה, אך זה היה בלתי אפשרי עם החתול המעצבן שלא הפסיק לנסות לפתוח את הארון של ניקו. ניקו שמע קול שריטת עץ וראה את החתול קופץ על ידית הארון והוא הניח את הספר ותלש את האוזניות מאוזניו.

"מה אתה עושה בשם האדס?!" 

"מיאו" ילל והחווה לעבר הארון, ניקו נאנח ופתח אותו, "הנה לך, חתיכת חתול מעצבן שכ- מה אתה עושה?!"

החתול הפיל את סלסלת הגרביים של ניקו והחל לשלוף זוגות גרביים לא מתאימים והפריד אותם ומצא את בני זוגם.

"אלים, אתה חתול! אתה לא אמור לסדר לי את הגרביים!" קרא החצוי, "אתה חתול! אתה לא אמור לחשוב עח הדברים האלה בכלל!"

החתול הסתכל עליו במבט אדיש כשגרב בצבע בורדו בפיו, "מיאו"

זה הזכיר לו את המנהג של ויל שבכל פעם שהוא נכנס לביתן האדס אז הוא חייב להתחיל להתאים את הגרביים של ניקו, שבכלל לא היו מסודרות, ניקו היה בטוח שיש לויל  OCD. ליבו של הנער נחמץ בקירבו כשנזכר בהיעלמותו של ויל.

"תניח את הגרב הזה!" אמר וניסה למשוך מפיו של החתול את הגרב שלו.

"מיאו!" מחה.

"למה אתה עושה לי את זה?!"

"מיאו!" נזף בו החתול.

"אני חושב שזאת גרב שכבר לבשתי!" אמר ניקו.

"מיאו!" קרא החתול, ירק את הגרב בבהלה וטס מביתן האדס.

תודה לאלים, חשב לעצמו ניקו כשסיים לסדר את הגרביים שלו והניח את הסלסלה בארון. נשמעה דפיקה בדלת ובן האדס נאנח בייאוש.

"היי, ניקו, אני נכנס" אמר ג'ייסון ונכנס אל הביתן.

"מה אתה רוצה?" רטן.

ג'ייסון התעלם מחביבותו של ניקו והתיישב על אחד הדרגשים.

"אז איפה החתול?" שאל.

"מת"

"באמת?"

"ברור שלא, חתיכת אידיוט" 

"רציתי לדבר איתך על ויל" אמר ג'ייסון, "אני יודע שאתה מרגיש כאילו הוא מתחמק ממך אבל-"

"צא מהביתן שלי" אמר בנו של האדס בקול רועד מזעם,"צא. עכשיו"

"ניקו, תירגע, אני צריך להגיד לך משהו חש-"

"צא.מהביתן.שלי"

ג'ייסון נעץ בו מבט זועף, "אני ניסיתי" אמר ויצא מן הביתן. 

ניקו צנח אל מיטתו ובהה בתקרה. למה ויל נעלם? הוא ידע שהוא לוחם כושל אבל הוא לא יכול היה לחשוב שמשהו קרה לו. יותר סביר שהוא מתחמק ממנו במיוחד לאור מה שרמז לו לפני כמה ימים. ויל נחמד מדי בשביל להפסיק לדבר איתו לנצח נצחים, לא, ויל היה מתחמק ממנו עד סוף ימי חייו או עד שניקו ישכח ממנו. ויל קלאסי-לברוח מהבעיות שלך במקום להתמודד אית וזה הזכיר לו את עצמו. הוא הרגיש מחנק בגרון.

"מיאו" ילל החתול שחזר שנית, "מיאו?"

"מה עכשיו?" אמר שחור השיער, "מספיק שויל ברח ממני אז ברחת גם אתה? אני כל כך נוראי שאפילו הצלחתי להבריח חתול?"

"מיאו" ילל בעדינות וקפץ על מיטתו של ניקו והתיישב מולו, "מיאו" אמר בעידוד.

"אתה מאמין שהחבר היחיד שלי עזב אותי בלי לומר מילה?" אמר ניקו והסתכל על חתולו, שהשפיל מבט.

"מיאו" ילל החתול כמזכיר לו את השביעייה ואת ריינה.

"נכון שיש את השביעייה וריינה אבל ויל הוא לא רק חבר שלי" נאנח ניקו.

עיניו הכחולות של החתול נפערו בסקרנות, "מיאו" והתחכך בו בעידוד וניקו התחיל ללטף אותי בהיסח דעת.

"אני גם מאוהב בו. פעם שנייה קראש על סטרייט" צחק בנו של האדס צחוק מר, "והכי גרוע, ויל טוב מדי בשביל להגיד 'אתה גיי, אני לא. אני לא בקטע שלך חתיכת אידיוט' הוא פשוט יתחמק ממני עד אחרית הימים או כשאני אשכח ממנו"

החתול נראה ממש אשם והוא ילל בעצב, "מיאו"

"אם זה מעציב אותך אז חכה, כי גם האחים שלו משתפים איתו פעולה ומסתירים אותו ממני. בטח כבר כולם במחנה יודעים" אמר והליט את פניו בידיו.

החתול ניגש אליו וליקק את ידו במבט עצוב ומלא רחמים, "מיאו..."

"ודווקא לפני כמה ימים אני רמזתי לו שאני בעניין שלו! הוא לא הבין כי סולאס הוא טיפש קשה הבנה!" וכאן החתול נשך אותו בעדינות באצבעו, "אוף, למה? וכנראה עכשיו הוא הבין והוא מתחבא ממני!"

ניקו המשיך לקשקש ולחפור על ויל כשהחתול מיילל באהדה בעצב ומדי פעם מתחכך בו בחיבה. כמה זמן לאחר מכן, ניקו והחתול נרדמו.

"ניקו...ניקו.... ניקו!" קראה פייפר מעל ראשו של בן האדס, "הוא כמו היפהפייה הנרדמת" רטנה, "ניקו תתעורר!" אמרה בדיבור הקסמה וניקו פקח את עיניו בעייפות אך מיד נמלאו כעס כשראה את ג'ייסון, פייפר, הייזל, פרנק וריינה בביתנו.

"מה אתם עושים בביתן שלי?!" קרא בזעם.

"ניקו, תירגע" אמרה הייזל, "הבנו איפה ויל!"

"הו, יופי. כשאני אראה אותו אני אתן לו כמה אגרופים רציניים" רטן החצוי שחור השיער.

"ניקו, באמת" אמר ג'ייסון וגילגל את עיניו, "כולנו יודעים שאתה מתגעגע לויל ברמות קש-"

"טוב, טוב, בסדר! אני מקשיב!"

"ניקו, איפה מצאת את החתול הזה?" שאלה ריינה בחומרה.

"מאחורי ביתן האדס"

"אנחנו חושבים שהחתול הזה הוא ויל" אמרה ריינה.

"מה זה השטויות האלה?!" קרא בנו של האדס בתדהמה.

"ניקו, דיברנו עם כל החצויים וכמה מהם אמרו שהמקום האחרון בו הם ראו את ויל היה בקרבת ביתן האדס" אמרה הייזל ברוגע.

ניקו הסתובב אל החתול שלו, "ויל?" שאל בחוסר אמון.

החתול ילל בתשובה.

טוב טוב! אני מקווה שאהבתם את הפרק החדש! הבנתם את הרמיזה של ניקו ישר כשקראתם? כי אני לא, חוי הייתה צריכה להסביר לי בשירשור אז כולם, תודה רבה לחוי שנתנה לי השראה לפרק החדש!

עוד שלוש תגובות ממשיכה! פרק הבא פרק א-ח-ר-ו-ן!

הפרק הקודם