אחד או שתיים

פעם ראשונה שאני כותבת פאנפיק ואני נותנת קרדיט לבטאית שלי בטי.ט
שם הפאנפיק:אחד או שתיים
פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG חזק
ויתור זכויות:לג'יי קיי רולינג המדהימה!אני לא מתכוונת להרוויח כסף מין הפאנפיק

ג'ואן התהלכה לאיטה, גורסת בעקביה את עלי השלכת שהיו פזורים על המדרכה. היא חכתה לרגע בו תוכל להתעתק מהמקום, אבל לרוע מזלה המקום היה מלא מוגלגים. היא כיוונה את צעדיה לעבר תחנת הרכבת הישנה.
משום מה היא לא התרגשה מכך שזומנה לפגישה בלישכתו של שר הקסמים בכבודו ובעצמו. היא נשארה אדישה גם כאשר דפקה לבסוף בדלת משרדו של שר הקסמים, וגם כאשר הקסמים בכבודו ובעצמו פתח לה את הדלת.
הוא הזמין אותה להתיישב בכיסא הנוח במשרדו, והיא שקעה בכסא, כמו באווירה רבת ההוד שהייתה בחדר. לרגע דפקו רגליה על הרצפה בעצבנות, היא רק קיוותה ששר הקסמים לא שמע את הדפיקות.
לא, הוא לא שמע. הוא התיישב בכסא העור שמולה ופתח בדבריו: "ג'ואן, זימנתי אותך הנה על מנת לבקש ממך משהו. הבקשה שאני עומד להציג בפניך, היא אמנם קשה לביצוע אך חשובה ביותר:
"המשרד הקים מחלקה חדשה, 'מחלקת טעימות-מוגלגים', במחלקה הוחלט שצריך שהמוגלגים ידעו משהו ממה שקורה בעולם שלנו, אפילו אם זה יהיה "בכתב סתרים", כמובן שמדובר רק על 'טעימות', בכל אופן, הרעיון היה שתכתבי ספר על הארי פוטר."
"ומה עם לוסי? אני אמורה לכתוב גם עליה?" היא שאלה, נזכרת בארוע המצער שארע לה.
"לא. אמרתי לך, רק טעימות. טוב, קחי את הזמן לחשוב על זה." והוא הגיש לה כרטיס עם מספר הטלפון של הארי.
היא יצאה מהמשרד כשהיא אפופה רגשות שונים בתחליט מאלו שליוו אותה בכניסתה. היא התרגשה מכך שהיא הולכת לדבר עם הארי פוטר.


הארי התהלך בדירה ששכר, לא מוצא מנוח לנפשו.
ליבו היה כבד. העובדה שכרזות בנוסח: "יחי הארי פוטר" היו תלויות בכל מקום, וכן העובדה שהביס את וולדמורט, לא עזרו לו להתמודד עם היגון.
במחשבה קצת אנוכית, הוא היה מוותר על כל זה רק כדי שלוסי תחיה, רק כדי שמותה יתגלה כחלום בלהות. הוא היה רוצה שרון יזרוק עליו כרית ויעיר אותו מהחלום הנורא הזה.
החודש האחרון עבר עליו בדיכאון. לוסי הייתה קרובת המשפחה היחידה שאי-פעם הייתה לו, בהתחשב בכך שמעולם לא החשיב את הדרסלים כקרובי משפחה, דאדלי אולי נחשב אצלו כקרוב משפחה, אבל לא כמו לוסי.
הוא היה מוכן לעשות הכל כדי לראותה שוב.
דפיקה פתאומית על שמשת החלון קטעה את הרהוריו המייסרים. הוא ניגש לחלון ואפשר לינשוף קטן להכנס לחדר.
מכתבי ניחומים נשלחו אליו למאות מאז מותה של אחותו, לוסי. הוא כבר היה רגיל אליהם, אבל הפעם תוכן המכתב היה שונה:
הארי,
חשבנו על המצב הנפשי שלך, ואנחנו לא מתכוונים לפגוע, אבל כולנו סוברים שיהיה טוב אם תלך לפסיכושפת. ביררנו, והפסיכושפת הטובה ביותר שהצלחנו למצוא, נמצאת בהוגסמיד, רחוב 'כובע המכשפה', בית מספר 569.
נשמח מאד אם תשמע לעצתינו,
רון והרמיוני.

הוא לא נפגע. הוא הכיר את רחוב 'כובע המכשפה' מביקוריו הקודמים בהוגסמיד. וללא מחשבה מרובה, הוא הניח את המכתב על השולחן, הסתובב במקומו והתעתק הישר לתוך משרדה של הפסיכולוגית המסכנה שנבהלה עד עמקי נשמתה.
"או, סליחה," גמגם.
הפסיכושפת לא ענתה, היא בהתה בו בפה פעור. "אתה הארי פוטר?" צייצה בהתרגשות.
הארי חשב שהיא קצת מגזימה, ולכן שתק והתיישב בכסא הכחול מסתובב שהיה ממוקם מולה.
הפסיכושפת ניסתה לכסות על התרגשותה, והודיעה לו שרון והרמיוני הסבירו לה את המצב.
הם דיברו כמה דקות, במהלכן הזכיר הארי את אהובתו, ג'יני, ואז ביקשה ממנו הפסיכושפת לספר לה על אחותו, לוסי. היא הסבירה שכמספרים, מרגישים טוב יותר.
הארי ידע את זה, אבל זה לא הקל עליו כשהתחיל בסיפור.

		הפרק הבא