הוריו של ג'ייסון סלמנדרה

ג'ייסון סלמנדרה, בנם של ניוט וטינה סלמנדרה,

ילד חיוור בעל שיער חום גלי למדי שהסתדר כמו בלורית מעל מצחו,

עיניים חומות כהות ופנים חמודים מהממוצע לבני גילו, ניגש אל הוריו ושאל אותם:

"אבא, אמא, חבר שלי שאל אותי- וזו שאלה די טובה למען האמת- איך בעצם הכרתם אחד את השני אם אתה מלונדון ואת מניו יורק?" 
שני ההורים שלו הסתכלו אחד על השני בחיוך למשמע השאלה, חיוך מאוהב שגרם לג'ייסון להרגיש קצת לא בנוח. 
"הו, זה סיפור נפלא, ג'ייסון," אמר לו אביו ועיניו נצצו בנוסטלגיה,

"זה קרה לפני שנים: טיילתי בעולם כדי לכתוב את הספר שלי, עד שהגעתי לניו יורק.

התכוונתי להישאר שם שעות ספורות בלבד, אבל אז נתקלתי באמא שלך.

אתה מבין, בטעות הפרעתי לה לאכול נקניקיה בלחמניה אז היא תפסה אותי, העתיקה אותי לסמטה צדדית,

הטיחה אותי על קיר, לקחה אותי למשרד הקסמים האמריקאי וניסתה להוציא אותי להורג."
"זה ממש לא נכון!" מחתה מיד אמו של ג'ייסון,

"מה שבאמת קרה זה שאבא שלך נתן לחצי מהיצורים במזוודה שלו לברוח אז הייתי צריכה לעזור לו לתפוס את כולם."
"לא, רק הניפלר ברח," אמר לה ניוט, "ביצעתי קסמים כדי לתפוס אותו ודוד ג'ייקוב היה עד ראיה.

לא הצלחתי למחוק לו את הזכרון.

כשאמא שלך גילתה שביצעתי קסמים בנוכחות מוגל היא הסגירה אותי למאקוזה, משרד הקסמים האמריקאי שהסגיר אותי לגרינדלוולד."
עיניו של ג'ייסון נפערו לרווחה. 
"גרינדלוולד?" הוא חזר באי אמון.
"כן," ענה ניוט בגאווה, "הוא ניסה להרוג אותנו אבל אני הייתי חזק מדי בשבילו.

ניצחתי אותו והצלתי את חייה של אמא שלך. ככה היא התאהבה בי."
"אתה מנפח את הסיפור, ניוט," העירה טינה בזעף,

"לא אתה הצלת אותי אלא היצורים שלך, ולא גרינדלוולד היה זה שניסה להוציא אותנו להורג אלא קוסמים פשוטים.

ובאשר לדוד ג'ייקוב-" 
"מה בקשר לדוד ג'ייקוב?" נשמע קול שואל. 
ג'ייסון הפנה את ראשו וראה את דוד ג'ייקוב ודודה קוויני. 
הוא נופף להם בהתלהבות ואמר: "ההורים שלי מספרים לי איך הם הכירו! אבל אני לא יודע למי מהם להאמין..."
"הו, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול!" אמר ג'ייקוב בחיוך,

"אני בטעות לקחתי את המזוודה של אבא שלך ואחד היצורים שלו כמעט אכל אותי,

אז אמא שלך היתה צריכה להביא אותנו לדירה שלה. שם אני וקוויני התאהבנו. 
אני וניוט היינו צריכים לברוח כדי ללכוד ארומפנטית שברחה מהמזוודה וזה שבר לאמא שלך את הלב,

אבל היא התאהבה באבא שלך מחדש כשהיא עזרה לו ללכוד אוקאמי יפהפה."
"אתה זוכר את זה מצוין עד הקטע שברחתם מהדירה שלנו, אבל משם יש לך בלאגן בראש, מתוק שלי,"

אמרה קוויני בחיוך, "אני אספר לך מה באמת קרה, ג'ייסון:

מהרגע שאבא שלך פגש את אמא שלך הוא עצבן אותה להחריד.

המבטא שלו, המשיכה שלו ליצורים וההימנעות שלו מקשר עין כמעט הוציאו אותה מדעתה.

אחרי שהוא ברח מאיתנו אמא שלך כל כך התעצבנה שהיא יצאה מיד,

תפסה את המזוודה שלו כשהוא היה בתוכה ולקחה אותו למאקוזה, בידיעה שהם יוציאו אותו להורג.

אבל רגע לפני שהמים השחורים בבור המוות סגרו עליו, היא הביטה בעיניו היפות ולפתע הבינה שהסיבה לכך שהוא כל כך עצבן אותה היתה שהיא מאוהבת בו. 
אבל כשהיא ביקשה מהמוציא להורג להציל אותו הוא סירב.

וזו לא היתה סתם קשיחות הלב: הוא היה גרינדלוולד בתחפושת!

אמא שלך ראתה את אהבת חייה צולל למעמקים השחורים של בור המוות.

שבורת לב, היא קראה לקרידנס, האובסקורו הנאמן לה, שהחריב כנקמה את כל ניו יורק.

היא לא ידעה שאבא שלך שרד, בזכות היצורים הנאמנים לו.

כשהוא גילה שאמא שלך החריבה את כל ניו יורק בשבילו,

הוא לכד עבורה את גרינדלוולד ושלח את עוף הרעם שלו לשמים, שתיקן את הכל בגשם של אהבה!"
כשקוויני סיימה את סיפורה ג'ייקוב, ניוט וטינה פרצו במחיאות כפיים נלהבות וחיות הפלא שסביבם הריעו. 
רק ג'ייסון סלמנדרה לא מחא כפיים.
הוא הסתכל על הוריו באכזבה ויאוש. 
"זה כל כך מסובך!" הוא התלונן, "לא- לא יכולתם להכיר דרך- דרך- חבר משותף או משהו?"
ג'ייסון קם ויצא מהחדר.