רג'ינה פלנג'י

בס"ד

ויתור זכויות למרתה קאופמן ודייוויד קריין. טוב, גם לג'יי קיי רולינג.

הפיקצר הזה הוא קרוסאובר בין Friends והארי פוטר. אזהרת ספויילרים לשתי הסדרות.

קריאה מהנה!

לונה התייתמה מאמה כשהייתה בת 9. זה היה ניסוי שהשתבש. אבל איכשהו, נראה היה שאמא שלה ידעה שזה הולך לקרות.

"את יודעת שאני חייתי ללא אמא?" נהגה אמה לומר לה בימים האחרונים לפני אותו ניסוי קטלני.

"כן, סיפרת לי את זה פעם," לונה בת התשע ענתה לה בחולמניות.

אמא שלה, רג'ינה, חייכה בגאווה. "ואת יודעת שהצלחתי להסתדר בחיים גם ללא אמא?" היא המשיכה.

"כן," לונה ענתה. היא הכירה את הסיפור. סבתא שלה, אמא של אמא שלה, מתה מנסיבות מסתוריות כשאמא שלה הייתה בסוף לימודיה בהוגוורטס.

"אבל את היית גדולה כשזה קרה," לונה אמרה.

רג'ינה חייכה בחום וליטפה את הלחי של בתה. "לונה שלי, את בוגרת מאוד לגילך. את מתנהגת היום כמו שאני התנהגתי כשהייתי מבוגרת מממך בעשר שנים. את יכולה לעשות הכל! באמת!"

לונה זוכרת טוב מאוד את המוות של אמא שלה. היא לא לגמרי הבינה מה היה בדיוק הניסוי הזה, אבל היא ראתה די בבירור את אמא שלה מתאיידת לאפר כשהיא שתתה את השיקוי הזה. גם קסנופיליוס, אבא של לונה והבעל של רג'ינה, היה שם.

ההלוויה של רג'ינה הייתה משונה, מעין הלוויה ללא גופה. לונה לא דיברה הרבה. היה איזה כומר שדיבר על משפחת פלנג'י, שלא נותר ממנה זכר, שזה היה שם המשפחה של אמא של לונה לפני הנישואין. באותו היום, לונה החלה לראות את הת'סטראלים המפורסמים. אמרו לה שאנשים שבטוחים שראו מוות מסוגלים לראות אותם, גם אם בפועל הם מעולם לא ראו אדם מת. המחשבה שהם ראו אדם מת גורמת להם להופיע, לא העובדה.

"כלומר, יכול להיות שאמא לא מתה?" שאלה לונה בסקרנות את אבא שלה כשהסביר לה הכל.

"לא, היא מתה, ראינו אותה יחד הופכת לערימת האפר הזאת," הוא אמר בצער, "זה רק הסבר מדעי תיאורטי על ת'סטראלים."

"אבל אם איכשהו נגלה שזו הייתה הטעיה מסובכת, אם אמא זייפה את המוות שלה משום מה," לונה אמרה, "כלומר, הת'סטראלים הם לא ההוכחה שהיא מתה."

"זה נכון, אי אפשר להתסמך על הת'סטראלים בווידוא מווות של אדם," אמר קסנופיליוס, "אבל לונה, אל תשלי את עצמך במחשבות כאלה. אמא שלך ידעה שהיא הולכת למות בניסוי הזה. לא סתם היא הכינה אותך למצב בו היא לא תהיה."

"מה? למה?" שאלה לונה.

קסנופיליוס נאנח. "לונה," הוא אמר, שוקל מילים, "אמא שלך, רג'ינה לאבגוד, לא הייתה... לא הייתה אישה יציבה במיוחד מאז שהיא איבדה את אמא שלה."

"מה? אבל היא אמרה לי שהיא הייתה בוגרת באותו הזמן."

"היא אמרה שהיא בגיל 19 התנהגה כמוך בגיל 9, זה שונה," אבא של לונה ענה, "אבא שלה נטש אותה בגיל צעיר, ואמא שלה... אמא שלה התאבדה."

לונה לא הגיבה.

"ככה היא מתה, לונה. היא הרגה את עצמה. זה מאוד עירער את אמא שלך, לונה," הוא אמר.

"זה הכל?" לונה אמרה לבסוף, "היא בסך הכל התאבדה?"

"כן, אז יכול להיות שאמא שלך ניסתה לעשות את זה גם, אני לא יודע, היא סירבה לשתף אותי בדברים על הניסוי שהיא עושה."

"מה היא ניסתה לעשות?" לונה שאלה.

"מפתח מעבר בין יבשתי," קסנופיליוס נאנח, "אף אחד לא הצליח לעשות את זה. אנחנו ראינו אותה מתפוררת מול העיניים, לונה. אני חושב שזו בסך הכל הייתה התאבדות עם סטייל."

"או שהיא תיאררה לעצמה שהניסוי עלול להשתבש, אבל היא האמינה בעצמה," לונה אמרה.

קסנופיליוס היישר מבט ללונה ואמר, "אנשים מבוגרים לא מאמנים בעצמם, לונה."

"אז מזל שאני לא מבוגרת," לונה הסיקה, "כי אני עוד מאמינה בעצמי קצת. כדאי לך גם להאמין בעצמך, אבא. זה כיף."

"מה אני יכול לעשות?" הוא נאנח.

"תמיד רצית להוציא עיתון משלך," לונה אמרה, "או לצאת ולחפש את השנורקק פחוס הקרן."

קסנופיליוס חייך. הוא לא האמין בשנורקק פחוס קרן או המדינגר מברבר, אבל בשביל לונה הוא אמר, "את תעזרי לי למצוא אותו ולהקים עיתון שיעסוק בו?"

לונה לא האמינה בקיומם של יצורים כאלה, אבל היא בשביל קסנופיליוס, היא ענתה, "זו תהיה משימת חיי."

מה שלונה באמת אמרה בליבה, הוא שמשימת חייה האמיתית תהיה למצוא את אמא שלה, כי היא הייתה בטוחה שהיא שרדה. אם קסנופיליוס היה יודע את זה הוא היה מתפלץ מכמה שהיא בוגרת לגילה, לא שהוא לא חשב שהיא בוגרת לגילה עד כה.

כעבור 10 שנים

בית הקפה 'סנטרל פרק' היה הומה אדם, כרגיל. רוס ורייצ'ל רבו אם הם היו בהפסקה או לא, צ'נדלר ומוניקה היו עסוקים בלנשק אחד את השניה, וג'ואי ניסה לפתור תשחץ.

"זה סודוקו," העירה פיבי.

ג'ואי הביט הסודוקו ואז בפיבי. "ידעתי את זה, רק בדקתי אותך," הוא אמר וחזר לחוברת שלו.

פיבי הביטה בחולמניות באנשים סביבה, החברים. את חייה הקודמים היא כמעט שכחה. טוב, למעשה היא שכחה אותם לחלוטין. היא מצאה לעצמה אחות חדשה, אבא חדש, ואפילו אם ביולוגית שלא גידלה אותה מעולם. אבל היא לעולם לא תוכל למצוא מישהי שתחליף את האמא שגידלה אותה כל השנים. פיבי אפילו התרגלה לשם החדש שלה באותו זמן, אבל תמיד טוב שיש לה שם בדוי בשלוף למקרה שמחפשים אותה.

לבית הקפה נכנסה נערה סהרורית עם פלפלי צ'ילי שהיו תלויים מאוזניה כעגילים. היא הביטה כה וכה ביושבי בית הקפה, ואז ראתה את הראש הבלונדיני של פיבי מציץ מהספה בקצה. היא התקדמה לשם בהליכה מהירה.

פיבי הסתובבה בסקרנות לעבר הדמות כששמעה את צעדיה. נשמתה של הדמות נעתקה כשהיא ראתה את פניה של פיבי.

"סליחה," אמרה הדמות בקול חולמני, "את לא במקרה..."

"רג'ינה פלנג'י!" צעקה פיבי את השם הבדוי שלה במהירות, שהיה שמה מחייה הקודמים. אף אחד לא מכיר אותה בשם הזה.

"ידעתי! את אמא שלי!" לונה קרנה.

"אהה... לא! ביטול! ביטול! אני פיבי בופה! אני פיבי בופה!" פיבי ניסתה לעצור את זה. אבל לונה כבר באה וחיבקה אותה. שאר החברים הביטו בפיבי ולונה בהלם.

"את לא השתנית בכלל, אמא!" לונה אמרה בהתרגשות.

החברים הביטו בפיבי בבלבול.

"אה, אני יודעת?" אמרה פיבי, משתמשת בתירוץ הקבוע שלה: "בטח עוד מישהי חושבת שאני אורסולה."