Hogwarts' Got Talent

בס"ד

חברים, לאחר ההצלחה של הפאנפיק  "האח הגדול", החלטתי להביא עוד תוכנית ריאליטי לעולם הקוסמים. אין צורך לקרוא את "האח הגדול" כדי להבין מה הולך פה, אבל כן יש צורך לקרוא את הארי פוטר. טוב, אני מאמין שכולכם עשיתם את זה, אחרת לא הייתם פה. אז ויתור זככויות לסיימון קאוול על הפורמט המקורי ולג'יי קיי ולינג על הדמויות והעולם. קריאה מהנה!

רוברט ספרינג הוא אדם מאוד עסוק. הוא חבר דירקטוריון בערוץ הטלוויזיה הראשון לקוסמים בבריטניה - ערוץ קסם 12. הוא גם מנחה את התוכנית "האח הגדול" שם, והוא ליהק את המתמודדים לשם. אפשר היה לחשוב שרוברט הוא אדם שחצן ומתנשא, אבל למעשה הוא היה אדם מפוחד. מאוד מפוחד. מה שהפחיד אותו כל כך היה קוסם אחר, שהוא דווקא כן היה שחצן ומתנשא. הוא גם היה מתרגז בקלות, והכי גרוע - הוא היה הבוס של רוברט. מדובר היה במנכ"ל הערוץ, שביום בו מתחיל סיפורנו, הוא זימן את רוברט לשיחה דחופה במשרדו.

"הגעתי, אדון מנכ"ל!" רוברט אמר כשהתפרץ בריצה למשרדו של המנכ"ל.

"למה אתה מתפרץ ככה?! לא לימדו אותך לדפוק?!" צעק המנכ"ל.

"סליחה, אדון מנכ"ל, הוד רוממותו!" רוברט התבלבל.

"טוב, חדל קשקשת, שב!" המנכ"ל רעם ורוברט התיישב בכיסא ההריק מול המנכ"ל.

"מה קרה, מר מנכ"ל? יש בעיה עם האח הגדול? הרייטינג לא עובד? זה לא מעניין? אין באזז?"

"לא, לא, הכל טוב עם האח הגדול, אבל אני רוצה יותר! עוד תוכניות! עוד  צופים! עוד כסף!"

"אדוני, אנחנו הערוץ היחיד," רוברט התנצל, "אין לנו תחרות, וכל מי שיכול צופה בנו."

"אז שעוד אנשים יוכלו! אני רוצה שכל קוסם וקוסמת ישיגו לעצמם טלוויזיה ויצפו בתוכנית החדשה שאתה הולך ללהק ולהנחות!"

"איזו תוכנית, אדוני?" רוברט נלחץ, "יש לי מספיק לחץ עם האח הגדול, אדוני."

"אל תדאג, רד פליטיק ינחה איתך," המנכ"ל הרגיע אותו.

"הוא ככבר מנחה איתי! בתוכנית השנייה!" רוברט נלחץ.

"אז הוא ינחה איתך גם כאן, רוברט," המנכ"ל הסביר לאט, "אתה לא מבין לגמרי את מה שמסבירים לך, נכון?"

"אז, אז גם עכשיו צריך להביא מתמודדים מסתוריים כאלה, כמו באח הגדול שהבאתי את גיסתו של מאלפוי? אני לא יכול לעשות את זה, הוד מנכ"ליותך! כל הקוסמים המעניינים כלואים בבית האח הגדול!"

"נו, אז תעשה באח הגדול משימה שבועית על התוכנית החדשה. אתה רק צריך ללהק שופטים טובים לתוכנית החדשה, מבחינתנו כולם יכולים לבוא ולהתמודד."

"כולם?"

"כולם."

"מה התוכנית בכלל?"

"Hogwatrs' Got Talent."

"Hogwatrs' Got מה?"

"טאלנט, טאלנט."

"אה, זה עם סיימון קאוול?"

"זה עם סיימון קאוול."

"ונועה קירל?"

"מי?"

"קירל! פסטיקיטיקיטס? מכיר?"

"רוברט ספרינג!" המנכ"ל דפק על השולחן, "אתה לא יכול ללהק שופטים מתוכניות אחרות! לא את סיימון קאוול, ולא את הנועה קילר הזאת."

"קירל," תיקן אותו רוברט, "למרות שהשיר 'קילר' שלה הוא לא רע."

"לא אכפת לי!" צעק המנכ"ל, "הם מוגלגים! אסור להם! תלהק ארבעה שופטים איכותיים!"

"אבל אנחנו עוסקים בריאליטי, אדון מנכ"ל," רוברט מלמל.

"הממ... אתה צודק, זה לא אמור להיות איכותי. זה אמור להיות טראשי. תשיג לי ארבעה שופטים טראשיים!"

"את מי?" רוברט היה על סף בכי.

"לא יודע! אתה המלהק פה! תסתדר! אנחנו מתחילים לצלם עוד שבוע ומתחילים לשדר עוד שבועיים!"

"מה? אבל זה נותן לי רק שבוע למצוא שופטים ומתמודדים, ורק שבוע לערוך כל יום צילום!" רוברט ייבב.

"או, אתה לא אמורל לערוך כל יום צילום," המנכ"ל נאנח, "אתה צריך לערוך את כל ימי הצילום יחד לכמה שיותר תוכניות. ותזכור, אסור שיהיו שני אודישנים רצופים מאותו היום אחד אחרי השני בפרקים שאתה עורך!"

"אבל אז יראו שאחרי כל אודישן יש לשופטים בגדים אחרים, והבגדים שהם ילבשו בפרק הראשון יכולים להופיע גם בפרק האחרון!" רוברט הסביר.

"אז מה? הצופים טיפשים! הם לא ישימו לב!" המנכ"ל התעצבן, "וחשוב שבזמן האודישן, יותר משיראו את המתמודד עושה את המופע שלו, צריך שיראו את השפטים אומרים 'וואו' אחרי כל שטות, ואותך ואת רד עושים דברים מאולצים ולא מצחיקים מאחורי הקלעים."

"זה קלי קלות," רוברט אמר בהקלה.

"אז למה אתה מחכה?! קדימה! לך תמצא שופטים!!" המנכ"ל רעם ורוברט הסתלק משם בריצה.

עוד באותו הערב, על מרקעי הקוסמים בערוץ קסם 12, הופיעה השקופית הבאה:

"אם יש לכם כישרון, אם אתם רוצים להופיע איתו מול כל בריטניה הקסומה, לא משנה בני כמה אתם, לא משנה אם אתם חיים או מתים, לא משנה באיזו תקופת זמן חייתם, לא משהנ אם אתם בכלל מוחשיים או דיוקנאות, אתם מוזמנים להירשם לאודישנים מול השופטים הבאים:

גלידרוי לוקהארט

גלרט גרינדלוולד

לונה לאבגוד

ואנג'לינה ג'ונסון."

רוברט לא הספיק לומר "השנוז בידינו", וכבר הוא קיבל ינשוף עם צרחן מהמנכ"ל: "רוברט ספרינג! אליי למשרד! עכשיו!"

"התעתקתי הכי מהר שיכולתי," רוברט אמר כשהופיע בפתאוממיות במשרד המנכ"ל.

"מה זה השופטים הגרועים האלה?!" התרגז המנכ"ל.

"אדון מנכ"ל, לוקהארט היה מומחה בכישרונות."

"אבל הוא איבד את הזיכרון!" המנכ"ל רעם.

"זה יפריע לו לשפוט?" רובררט ענה.

המנכ"ל נאנח. "טוב, אבל מה עם גרינדלוולד?" הוא שאל, "הוא לא מת?"

"וולדמורט רצח אותו בסרט, אבל לא בספר," ענה רוברט, "הוא עשה דברים גדולים בעבר, הוא יהיה שופט טוב."

"לונה לאבגוד?" שאל המנכ"ל.

"באמת צריך להסביר?" רוברט ענה.

"יש בזה משהו," ענה המנכ"ל, "אבל אנג'לינה ג'ונסון? זו כוכבת הקווידיץ' שמצאת כשופטת?"

"היא היחידה שהסכימה, אדוני המנכ"ל! לא הייתה לי ברירה!" רוברט כמעט ייבב שוב, "וכבר החתמנו אותה על חוזה!"

"תיפטר ממנה!" רעם המנכ"ל.

"איך?" שאל רוברט.

"לא אכפת לי! תיפטר ממנה!" רעם המנכ"ל.

נו, נראה שהתוכנית הזאת לא תהיה משימה פשוטה לרוברט ספרינג אחרי הכל... יש למה לחכות.