ניוט סלמנדרה השני 2

חזרתי לכתוב על ניוט ואדי, תודו שהתגעגעתם!

מכיל ספולרים לחיות הפלא והיכן למצוא אותן 2 או בשמו האחר חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד ואם זה לא מכיל ספוילרים עכשיו זה יכיל בקרוב.

ויתור זכויות: חיות הפלא שייך לאחים וורנר ולרולינג המופלאה ולא לי.

אדי רדמיין היקר, אם אי פעם תלמד עברית ותקרא את הפאנפיקים שלי, אני מצטערת על כך שאני מוציאה אותך מהאופי האמיתי שלך במה שקרוי (ooc (out of character,

כל מה שיש לי כדי להכיר אותך זה ויקיפדיה וסרטונים מטופשים ביוטיוב שאפילו לא היה לי כוח לצפות בכולם.

יודע מה? פשוט תדמיין שאני כותבת על אדי רדמיין אחר.

מקווה שכולכם תהנו!

אדי רדמיין התעורר על הרצפה.

האם הוא הלך לישון על הרצפה?

הוא בהחלט לא הלך לישון על הרצפה.

אדי עוד לא פקח את עיניו, כי הוא קיווה להרוויח עוד שעות שינה, שכוב על הרצפה או לא.

אבל אישה דיברה אליו ומנעה ממנו להירדם.

"ניוט," אמרה האישה, "מה אתה עושה פה? אתה לא אמור לדבר עם מר דמבלדור?"

"לא, אני לא אמור לדבר עם דמבלדור," מלמל אדי, עיניו עדין עצומות, "נראה לי שאני בכלל לא אמור להיות באזור הזה, בטח שלא לדבר עם דמבלדור- כלומר, אני לא ניוט!"

אדי הבין שמשהו ממש לא בסדר במצב הזה, אז הוא הכריח את עצמו לפקוח את העיניים.

הדבר הראשון שהוא שם לב אליו היה שהוא מוקף בקבוצה קטנה של אנשים.

הדבר השני היה שהוא נמצא במקום שנראה כמו מבנה עתיק ונטוש, עם עובש ואזוב, חורים ברצפה ובקירות, ערימות של אבנים וקורי עכביש.

הוא אפילו חשב שהוא רואה במרחק מה שלט שכתוב עליו "סכנת מוות".

הוא בלע רוק, התיישב והביט באישה שכנראה דיברה אליו קודם לכן.

היא נראתה בדיוק כמו קת'רין ווטרסטון, השחקנית של טינה גולדשטיין, אבל אז היא השתנתה מול עיניו ונעשתה לאישה אחרת, צעירה יותר.

זה עשה לאדי כאב ראש.

"אתה לא ניוט?" היא שאלה, מעט מבולבלת.

"ריבליו!" קרא קול מאחורי אדי.

אדי קם, פנה לאחור וראה את קאלום טרנר, השחקן של אחיו של ניוט, מכון אליו שרביט באיום לצד קבוצה של הילאים שעשו את אותו הדבר.

גם פניו של קאלום טרנר השתנו והוא הפך לאדם אחר.

למזלו של אדי, הוא זיהה את האדם הזה.

"אני לא גרינדלוולד," אמר אדי, "אתה בטח זוכר אותי, נפגשנו אחרי שעברתי דרך המראה."

"אני לא יודע על מה אתה מדבר," אמר האדם בקור.

"לא?" התפלא אדי, "אבל אנחנו באמת נפגשנו! אתה תזאוס סלמנדרה, נכון?"

"כן, זה אני," החל האדם לענות, "אבל זה לא-"

אך אדי הפסיק להקשיב לו.

"זה אומר שאת חיבת להיות טינה!" אמר אדי בשמחה ופנה שוב אל האישה הצעירה שדיברה אליו קודם.

עכשיו גם היא כיוונה אליו את שרביטה.

"מי אתה?" היא שאלה, מעט בתוקפנות.

"אני אדי רדמיין," הוא ענה, "זה כל כך נפלא לפגוש אותך, גבירתי."

הוא הושיט את ידו ללחיצה אך טינה לא לקחה אותה.

הוא הוריד את ידו באכזבה והעביר את מבטו בין האנשים שהקיפו אותו.

אדי זיהה את דן פוגלר וקלאודיה קים, שפניהם השתנו כמעט מיד לפנים אחרים.

אך אדי כבר היה יכול לנחש מי הם.

"שלום, ג'ייקוב, שלום נגיני," הוא אמר בחביבות.

הם הקדירו פנים ולא ענו לו.

"איך הגעת לפה?" שאל תזאוס סלמנדרה את אדי בקשיחות, "נראה שהופעת פה ממקום אחר בשנתך אבל זה בלתי אפשרי להתעתק לתוך שטחי הוגוורטס."

אדי נתקף גל פתאומי של התרגשות.

"הו-הוגורטס?" הוא חזר כלא מאמין.

הוא תהה לרגע אם זה אפשרי לחטוף התקף לב מרוב אושר.

"זה לא סתם נראה כמו חורבה, זה קסם נגד מוגלגים! אני בהוגוורטס! אני בהוגוורטס!

בבקשה תסירו ממני את הקסם שמערפל לי את הראיה, אני רוצה לראות את זה! את התלמידים, את שעוני החול של ארבעת הבתים, את מגרש הקווידיץ'! אני רוצה לראת את הכל!" ברבר אדי בהתלהבות.

"אתה מצפה שנאמין לך שאתה מוגל?" שאל תזאוס בקור.

"אני יכול להוכיח את זה," ענה אדי, "יש עליך וריטסרום?"

"הקשב היטב, פולש," אמרה טינה גולדשטיין, "אמנם אתה איכשהו הצלחת להיחשף ללחש ריבליו מבלי לשנות צורה, אבל אנחנו יודעים שאתה מתחזה. עכשיו כדאי לך לספר לנו את האמת, כי אתה מוקף בהילאים. מי אתה?"

"אדי רדמיין," ענה קול מאחורי אדי.

הקול הזה היה מוכר לו, קול מעצבן ומוכר, יותר מדי מוכר.

אדי לא היה צריך להביט בדובר די לזהות אותו, אך הוא בכל זאת הפנה את ראשו כדי לוודא.

"ניוט סלמנדרה," אמר אדי בחיוך.