אף אחת.

זכויות יוצרים לג'י. קי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מפאנפיק זה.

הגדרתי את הפיקצר הזה G כי אני חושבת שהוא יכול להתאים לכל הגילאים ובחרתי בז'אנר אנגסט כי הוא היה הכי מתאים מבין הז'אנרים, בכל זאת אני לא חושבת שהוא כל כל קודר אבל תישפטו בעצמכם.

את הפאנפיק אני מקדישה לחברה ממש טובה שלי, שהיא גם הבן אדם הכי טוב בעולם ולא קשור לפאנפיק מלבד זה שדיברנו על כמה שהנושא הזה מעצבן אותנו.

תודה שאת תמיד מעודדת אותי ותומכת בי, אני מיתגעגת אלייך.

תגובות בבקשה וקריאה נעימה!

הילדה  צעדה לעבר מצנפת המיון כשזו קראה בשמה. אין לי מה לדאוג חשבה לעצמה.

היא לא יכלה להסתיר את האכזבה שעל פניה כשמצנפת המיון הכריזה בקול גדול סלית'רין.  

למה? למה היא לא יכלה להיות בגריפינדור כמו שחלמה? או אפילו ברייבנקלו או הפאלפאף? היא הרי לא רעה. היא לא הבינה למה היא בסלית'רין.  הרי תמיד אמרו לה שהיא ילדה טובה חכמה ונחמדה. אבל  סלית'רין? זה הבית של הבריונים והמרושעים. היא עצרה את הדמעות מעינה.

מאוחר יותר הביטה בבואתה ונאנחה. היא לא נראתה רעה, או מיוחדת, אבל כן קצת חמודה. היא הייתה חייבת להודות שהיא ממש יפה.

שיער חום בהיר שנח בצמה על כתפה ועיניים בצבע קפה שהשתלבו נהדר עם תווי הפנים העדינים שלה. אבל לא עם העניבה הירוקה. 

היא פשוט לא יכלה לקבל את זה שהיא ב סלית'רין. היא תמיד שנאה את הצד הזה שבהוגוורטס. בסיפורים כל מי שבא מסלית'רין היה הרע, והיא הרי לא הייתה רעה. היא גם לא רצתה להיות.

אבל בתוך תוכה ידעה שיש בה צד רע שרק מחקה שייתנו לו מקום. ידעה שכל טוב שייצרה נבע מרצון להיות טובה, ואולי גם קצת מאנוכיות כי רצתה להיחשב למושלמת.

אני אף אחת חשבה לעצמה סתם עוד ילדה מבין מיליון ועוד בסלית'רין. לבסוף היא פרצה בבכי מר. אבל כמובן שלאף אחד לא היה איכפת. לפעמים היא הייתה כה אומללה שתהתה עם הזמן באמת זז. שתהתה האים לחייה יש משמעות.

עברו שנתיים על שהבינה שזו לא בושה גם לדאוג קודם כל לעצמך. היא למדה לפתח נחישות ולאהוב את העניבה הירוקה והראוותנית.

היא סוף סוף השלימה עם זה. כי זו לא בושה להיות ערמומי ולדאוג לעצמך.

היא הצליחה והיה אפשר לחשוב לפי ציוניה שהיא תלמידה ברייבנקלו. אבל היא בכל זאת עשתה את זה בלי לרמות.

היא הכירה חברות ולא רק בסלית'רין. היא הייתה נחמדה אבל הפעם זה לא נבע מאנוכיות. לא מצורך בצומת לב ובאהבה. אלה מכך שסוף סוף אהבה את עצמה.

היא עדיין הייתה אנוכית. אבל למדה להשלים עם זה. היא עדיין רצתה להיות מושלמת, גם עם זה על חשבון אחרים... לפעמים... אבל הבינה שהיא בכול זאת לא רעה.

היא אומנם הייתה סתם ילדה מבין מיליון ועוד בסלית'רין. אבל היא הייתה הכי מאושרת שיכלה להיות.  היא לא קיבלה חלק במלחמה נגד זה-שאין-לנקוב-בשמו.

היא הייתה אנוכית, אבל לא רעה. ובסופו של דבר אהבה להיות אף אחת.

וזה מה שהיא הייתה. אף אחת.

אבל מה רע בזה בעצם?

  בפעם הבאה שאתם חושבים שאתם רעים, תזכרו שזה בסדר, אין בושה בלדאוג קודם כל לעצמך לפני אחרים(: