יומנו של נוויל לונגבוטום

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

יומן, שלום.
אל תשאל אותי שאלות.
סבתא קנתה לי את זה.
היא אמרה שאני יכול לכתוב פה דברים כדי שלא אשכח.
וגם להתמודד עם דברים אחרים.
אני ראיתי את הפנים שלה כשהיא אמרה לי 'דברים אחרים'.
היא אמרה לי את זה בקול קודר.
זה היה ברור.
היא דיברה על ההורים שלי.
אז למקרה שאתה עדיין לא יודע יומן, הנה הקדמה קצרה.

ההורים שלי, פרנק ואליס לונגבוטום, היו הילאים וחברי מסדר עוף החול.
הם היו מאוד אמיצים.
אבל ביום גורלי אחד, הם הגיעו לידיהם של אוכלי מוות ועונו בקללת הקרושיאטוס על ידיהם.
ביניהם בלטו הזוג ליסטריינג'.
בלטריקס ורודולפוס.
עכשיו ההורים שלי בקדוש מנגו.
הם לא זוכרים אותי – את הבן שלהם!

אני נשבעתי לעצמי – שיום אחד, אני אתייצב מול אוכלי המוות האלה.
האנשים – אני אפילו לא מסוגלים לקרוא להם אנשים.
המפלצות שחרצו להורים שלי גורל גרוע ממוות.
אבל יש בי משהו שמפחד.
צד בלב שרוצה להישאר בהוגוורטס, הטירה המוגנת והבטוחה.
הלוואי שהייתי כמו הארי פוטר.
לא מפחד מכלום.
עכשיו זה כבר השנה הרביעית שלי בהוגוורטס, והארי פוטר הספיק לעשות כל- כך הרבה דברים אמיצים!
הוא הביס את וולדמורט פעמיים, ועכשיו הוא אפילו העז לשים את הפתק שלו בגביע האש.
אבל אני?
אני סתם פחדן.
כל מה שעשיתי זה לנסות לעצור את הארי מלעשות משהו טיפשי שיוריד לנו נקודות בית בשנה הראשונה.
אני לא מבין בכלל למה מצנפת המיון מיינה אותי לגריפינדור.
אני לא ראוי לזה...
אבל אולי, יום אחד, אני אהיה זה שיעזור להארי פוטר להביס את וולדמורט אחת ולתמיד, ואזכה לתואר הגיבור שהופך אותי למי שאני – תלמיד מגריפינדור!

זה הכול, יומן.
אני מקווה שאני לא אאבד אותך.
מתאים לי לעשות את זה.
אני כל- כך שכחן.
טוב, ביי.

נהנתם? אולי תקראו עוד פאנפיקים מבית harrypotterking.