כמה עוד אפשר?

"כמה עוד אפשר?" חשב לעצמו פרסי ביאוש, בעודו מעלה את רצועות השריון מעל כתפיו. "ג'קסון" הוא הרים מבט אל קלאריס. "אתה מפקד על ההתקפה בחוליה הבא ששולחים". הוא הנהן בשקט והיא התעסקה עם נדן החרב שלה. "פרסי..." הוא הסתכל עליה בהפתעה. כבר הרבה זמן היא לא קראה לו בשם הפרטי שלו. קלאריס היססה לפני שדיברה. "תנסה לא לההרג, טוב?"
פרסי חייך אליה את החיוך העקמומי שלו. "את יודעת, ברגיל".
קלאריס בחנה את ידה שהייתה נתונה בתחבושת. "אני לא יודעת מה עומד לקרות אם יקרה לך משהו." היא פתחה את פיה להמשיך לדבר אבל שום קול לא יצא. "קלאריס?"
היא נשמה עמוק. "כולנו צריכים אותך. אנבת' צריכה אותך. אם יקרה לך משהו גם היא תיפול, ואני לא יכולה לפקד על הכל לבד. אתה הגיבור, אנחנו רק המתכננות. ובלי שלושתנו, אין הרבה סיכוי לנצח את הרומאים."
פרסי הזדקף לאט. למרות החזות הבטוחה והאמיצה ששיוותה לעצמה, קלאריס עמדה להשבר. זה היה ברור. "היי" הוא חייך שוב. קלאריס השפילה מבט. "הכל יהיה בסדר".
פיצוץ רם נשמע מבחוץ. קלאריס התכווצה. "אני מקווה" ורצה החוצה.
פרסי בהה בדלת הביתן. הוא באמת קיווה שיהיה בסדר.
במבט מהצד היה ברור שהם יפסידו, אבל הם עשו כמיטב יכולתם. הרומאים היו לוחמים חזקים יותר ומנוסים מהיוונים.
פרסי נאנח. בלעדיו הם לא ישרדו. וזה לא בגלל שהוא היה לוחם טוב יותר, אלא בגלל שבלי האופטימיות שהפיץ והתקווה שהתעקש להטמיע בליבם... אין תקווה. הוא רק הצטער שליאו לא שם, אבל ליאו היה מת.
דמעות עלו בעיניו כשנזכר בכל מי שאיבד, אבל הוא הכריח את עצמו להתעשת. במלחמה בזאת אין מקום לרגשות.
הוא נשם עמוק ויצא אחרי קלאריס.
מהומת עולם שררה בחוץ. צעקות, חבטות, פצועים ודם בכל מקום.
פרסי הביט בעט שלו ושלף את הפרק. העט התארך עד שהוא החזיק ביחד את חרב הארד שלו, אנקלוסמוס.
הוא חשש יותר מכל שיפגע באחד מחבריו הרומאים. הוא לא בדיוק הבין למה הם הציתו מלחמה אחרי שסוף סוף התאחדו וניצחו את גאיה, אבל הם לא יכלו שלא להחזיר אש, ועכשיו כבר היה מאוחר מידי לנסות להפסיק.
אנבת' רצה אליו מביתן קרוב. "דוח מצב מהיר, בוא מהר" היא תפסה בידו וגררה אותו ממחשבותיו. היא רצה לכיוון הביתן המרכזי ופרסי רץ אחריה.
הם נכנסו, כנראה באיחור, כי המקום היה מלא. הם התיישבו סביב שולחן הפינג פונג ליד חבריהם. קערת ציטוס הייתה מונחת במרכז השולחן אבל אף אחד לא נגע בה. הייתה דממה, וכולם נראו שקועים במחשבות. "אז... " אמרה אנבת'. "יש שני מתים מהמתקפות הלייליות, שישה פצועים ואנחנו צריכים עוד אספקה." היא סיכמה.
קלאריס הזדקפה במקומה בראש השולחן. "פרסי יוביל את המתקפה הבאה, ככה גורם ההפתעה יהיה לצידנו" היא הביטה בו לאישור, והוא הנהן.
החניכים התחילו להתפזר. מועצת המלחמה נגמרה.