The Meteor Garden

הייתה לי הרצאה נוראית באנגלית ומבחן במדעים ועכשיו סוף סוף יש לי זמן לכתוב לכם פרק פנטסטי!

 
ריי

אריק ופאפא הגיעו תוך זמן קצר עם הציוד. פאפא נראה מוטרד כמעט כמו אבוש. יצאנו ביחד בדממה אל החצר, זה התחיל להפחיד אותי. אנג'ל באמת לא הייתה זמינה כל הזמן הזה כי היא חיפשה אחרי חצוי מסוים שכולם מחפשים אחריו, זה לא היה הגיוני ששולחים מישהי שגילתה רק לפני כמה חודשים שהיא חצויה למסע חיפושים, למרות שזה קרה לדוד פרסי, אבל הוא היה מקרה מיוחד. לוק טען שאנג'ל באמת השקיעה את כל זמנה בסיף מאז מה שקרה אך אני ידעתי למה היא עושנ את זה: היא קיוותה להתחזק מספיק בשביל שכירון יאשר לה לצאת למסע חיפושים אחרי ההורים שלה, שנעלמו בלי להשאיר סימן בקיץ, אמרתי לה שאין מצב שכירון יסכים אבל היא התעקשה שיש לה נימוק שאי אפשר להתווכח איתו.
בכל אופן, הגענו כעת אל המכונית ואבוש הניח את התיקים של שלושתנו בתא המטען בזמן שתפסנו את מקומנו במכונית. אני ישבתי בצד ימין, אריק באמצע ולוק בצד שמאל. לוק לקח איתו ספר מבעוד מועד ושקע לתוך עולם דימיוני.
"אני חושב שאני עומד להתפוצץ או להתעורר מחלום בכל רגע" לחש אריק.
"טוב, אני מקווה שהיה לך לפחות יופי של חלום" עניתי, "עם הרבה נצנצים"
אריק חייך, "המון נצנצים, כאילו הייתי בהופעה של אריאנה גרנדה"
"אז אתה צריך גם קוקו גבוה" החלטתי.
"לא, ממש לא" מחה אריק.
"זה הכי אריאנה"
"אני לא אריאנה, אני אריק וככל הנראה בן של אל" 
"אלה, או שאבא שלך חלק מהקהילה הגאה" תיקנתי.
"קשה לי להאמין, הוא יותר מדי שגרתי"
למען האמת, אף פעם לא ראיתי את אבא של אריק. שמעתי את הקול שלו בטלפון, ידעתי שהוא עורך דין ופעם אחת כמעט ראיתי אותו כשליוויתי את אריק אחרי שחזרתי מתחרות השחמט אבל הוא טרק לי את הדלת בפרצוף לפני שהספקתי לראות משהו. זה היה מעליב.
"אתה לא נראה ממש טיפוס מסוים של אל" אמרתי.
פאפא נכנס למכונית, "לי הוא דווקא מזכיר קצת את פרסי אבל עם עיניים כחולות"
אבוש קימט את מצחו, "אולי קצת, הצבע של השיער שונה, של אריק יותר ערמוני"
"אולי נניח לאריק?" הצעתי, "הוא מפוחד למוות"
אריק הינהן, "נקודה מצוינת ריי"
"מצטערים על זה" אמר פאפא קצרות ויצא מן החניה אל הכביש ופתח בנסיעה אל מחנה החצויים.
אבוש פתח את הרדיו ו- 'Please me' של קארדי בי וברונו מארס החל להתנגן במכונית.
"אין משהו איכותי ברדיו הזה?" התלונן פאפא.
"השיר רק התחיל!" מחה אבוש.
"אז מה"
"אני מחזקת את דבריו של פאפא" אמרתי.
"ואני את של אבוש" לוק הרים את ראשו מהספר.
"תיקו" חייך אבוש בניצחון, "תבחר אריק"
"אמ- מה האופציות?" שאל אריק.
"הלהקות של ריי ופאפא" אמר לוק, "עם האנשים שלא חופפים את השיער שלהם"
"קורט חתיך יותר ממה שאי פעם תהיה!" צעקתי.
"זה לא היה הילד שגידלתי, הכל באשמתך ויל" אמר פאפא.
"או שירי הפופ המטופשים של אבוש ולוק!" הכרזתי.
"יש מצב שפשוט נשים אד שירן וזהו? הוא נחמד וכולם אוהבים אותו" הציע אריק.
"כן, אד שירן זה טוב" הסכים אבוש.
"נסבל" התפשר פאפא.
"אני אוהב אותו, יש לו שירים סבבה" אמר לוק.
"אני בסדר אם זה לא  'Shape of you'" אמרתי.
אבוש כיבה את הרדיו והכניס דיסק-און-קי לרדיו ושם את 'Supermarket flowers'
"אד שירן זה מישהו שכולם אוהבים" חייך אריק.
"הוא פשוט חמוד" אמרתי.
"אה, והלסי לא חמודה?" שאל לוק.
"להלסי יש המון שירים שמתחברים לי למשחקי הרעב" הוספתי.
"Gasoline?" התעניין אריק.
"גם, זה שיר ממש טוב" עניתי.
אריק הינהן בהסכמה, "הפתיחה הסינית הזאת היא הכל, אמג, אם אני לא אתחרפן עכשיו אז אני אשמע את זה"
"אתה לא מתחרפן" גילגלתי את עיני.
"ברור שכן, יש שם ינשוף עם שלוש עיניים" אריק הצביע מחוץ לחלון.
חייכתי, "ומה זה שם ליד? מאורת ארנב פסיכדלית?"
"הא! רפרנס יפה!" קרא אריק בהערכה, "והנה ענן בצורת חיוך!"
הצצתי מבעד לחלון, "ותראה! לידו יש ענני מקטרת!"
"אבל תיזהרי! אם מלכת הלבבות תראה אותך היא תערוף את ראשך!" צחק אריק ומשך אותי אחורה.
"אני מבטיחה לך שבמחנה נצבע את הוורדים הלבנים באדום" אמרתי.
"כל צבע מראש של איש אחר" הוסיף אריק.
הינהנתי, "ונתמסטל מהליום"
"אתם מוזרים עם טעם גרוע בספרים" העיר לוק.
"אתה יודע, נורמליים מפחידים אותי" אמר אריק.
"כן, מוזר זה נהדר!" קראתי.
לוק גילגל את עיניו וחזר לספר שלו.
"פאפא, אפשר שיר הבא 'Mad hatter'? אני במוד של וונדרלנד" ביקשתי.
לוק עיווה את פניו.
"בסדר Mio caro" אמר פאפא והמשיך בנסיעה. הבחנתי שיצאנו סוף סוף ממנהטן.
"החלטתי שבהאלווין אני מתחפש לכןבען המטורף" אריק נשען בחזרה על משען המושב.
"אולי נעשה תחפושת משותפת? אני אליס ואתה הכובען" הצעתי.
אריק הסתכל עלי בעיניים בורקות, "רעיון מצוין, לוק רוצה להיות צ'שר קאט?"
לוק גילגל עיניים, "על גופתי המתה"
"מלכת הלבבות?" 
"לא"
"הרוזנת המכוערת?"
"לא"
"הארנב?"
"אולי תהיה הזחל?"
"ממש אבל ממש לא" הזדעזע לוק, "אני מעדיף כבר לעשות תחפושת משותפת עם אנג'ל, תודה רבה לכם"
"אני לא חושבת שאנג'ל חוגגת את האלווין אידיוט" אמרתי, "היא יהודיה והיא בכלל מספרד, האלווין זה הכי אמריקאי"
"יש לכם חברה ספרדייה?" הופתע אריק, "משפחת סולאס- די אנג'לו ממש חובקת עולם"
אבוש חייך, "היא בת דודה שלהם"
"אני אשכנע אותה לחגוג את האלווין" החליט לוק.
"אתה יודע לוק, אמונה עצמית זה דבר טוב עד שאתה עובר את הגבול, כמו עכשיו, למשל" אמרתי.
אריק הירהר, "תגיד לה שיש ממתקים חינם"
"שיש נשמות שמסתובבות ברחובות" העיר פאפא.
"מה זה נכון?" שאל אבוש ופאפא נאנח.
"ויל, אני אמרתי לך כבר שאני אוהב את האלווין כי כל הרוחות משוטטות בכיף כי הן שמעו שיש הפנינג של ממתקים חינם בעולם החיים ואז הן הכינו עצומה והפגינו שאבא שלי יתן להן לצאת לעולם החיים לקבל ממתקים ואז הוא נכנע באיזשהו שלב והתיר להן את הרשות הזו"
"בהנחה שאתה לא מת ואני לא הוזה את כל זה, איך אתה יודע את זה?" שאל אריק.
"אני הבן של אל המתים, האדס" הסביר פאפא.
"הו כמה נחמד" השיב אריק.
"אני בן אפולו, אל השמש, הרפואה והמוזיקה" הוסיף אבוש, "בגלל שלוק וריי נצרים כל אחד קיבל צד אחר"
"אני בטוח שריי קיבלה את הצד האפולואי, עם כל השמשיות המתפרצת הזאת" אריק הקניט אותי.
גילגלתי את עיני, "סתום"
"אבל ברצינות, לוק קיבל את הצד האפולואי נכון?"
לוק הניח לספר שלו והינהן, "כן, ריי קיבלה את הצד ההאדסי, אתה יודע, שלדים וחברים"
אריק הסתכל עלי בהלם, "את אומרת לי שכל הזמן הזה יכלת להרגיש רוחות? את לא צחקת כשאמרת שיש רוח בבית הספר"
הינהנתי, "זאת הייתה חתיכת רוח מעצבנת, כמו מירטל המייללת; היא רדפה את הבית ספר כי היא איבדה שם את האוזניות שלה והיא לא הסכימה לרדת לשאול בלי אוזניות אז נתתי לה את שלי"

אריק שתק.

"די, נו, זה לא כזה נורא" דחפתי את אריק קלות.

"פשוט תהיתי אם אני ואת יכולים לעשות סיאנס ונעלה את קורט או את איימי מהמתים" אמר אריק.

פאפא חייך, "גם אני ואבא שלכם עשינו את זה"

"אתה מתכוון שאתה רצית והכרחת אותי להיות שם, אני רק רציתי להעלות את ויטני יוסטון" התלונן אבוש.

"אתה כזה גיי"

אבוש חייך ונישק את לחיו של פאפא, "נכון מאוד ואתה צריך להודות על זה"

"אני אתחיל"

"יופי"

"אבל אנג'ל תכעס אם תעשו את זה בלעדיה" העיר לוק.

"הו, זה נכון" הסכמתי, "היא מתה על איימי ונירוונה, ויכול להיות שהיא תכריח את לוק לעשות איתה את זה-"

"ולוק לא הולך להסכים" נבהל אחי התאום.

"אל תדבר על עצמך בגוף שלישי" נזף בו אבוש.

"פעם אתה היית מדבר על עצמך לפעמים בגוף שלישי" הוסיף פאפא.

"לא נכון!" מחה אבוש.

אני מניחה שיש לצאצאי אפולו יש נטייה מצערת לדיבור בגוף שלישי, משהו שהם קיבלו מאפולו, שהוא האל של הדיבור בגוף שלישי. אני צריכה לבדוק את זה עם סול.

"יצאנו כבר מניו יורק!" צהל לוק.

פאפא הינהן, "אנחנו עוד שנייה במחנה"

אריק החוויר באחת וניער את ידו השמאלית, "אוי אלוהים, אני לא נושם"

"תירגע אריק, הכל בסדר" אמרתי.

"הכל טיל" הוסיף לוק.

אריק ניסה לנשום עמוק, "מה יקרה לי במחנה?"

"אתה תהיה בביתן הרמס עם כל החדשים עד שההורה האלוהי שלך יכיר בך" הסברתי, "ואז תעבור לביתן שלך עם כל האחים למחצה שלך ואז במידה ואין לך הורים או מסגרת אחרת כלשהי כמו פנימיה למשל, אתה הופך לקבוע, כלומר, אתה נשאר במחנה כל השנה אבל רובנו באים בקיץ"

"מה עושים במחנה הזה?" שאל.

"בגלל שאנחנו חצויים אז מפלצות גם הן קיימות והן תוקפות אותנו ואנחנו חייבים ללמוד להתגונן מהן וכל חניך מקבל כלי נשק מהמחנה. חץ וקשת, חרב, סכין, חנית ועוד כל מיני כלי נשק" עניתי.

אריק הינהן, "כמו מחנה קיץ רגיל רק אלים"

פאפא חייך, "הגדרה מצוינת"

המכונית שלנו עצרה ליד הגבעה שעליה ניצב המחנה. טיפסנו על הגבעה ונעמדנו אל מול המחנה, שהיה מוקף במחסום הקסום.

"מה יקרה אם אני לא אצליח לעבור?" שאל אריק בקול קטן.

ארבעתנו החלפנו מבטים חוששים. אם הוא בן תמותה אז חשפנו אותו לעולם ואין מפה דרך חזרה.

אבוש נכנס מבעד לשער יחד עם פאפא וחיכו לנו מבעד לקצה השני, לוק עבר את המחסום בקלילות. אריק נשם עמוק ופסע אל עבר הגבול, הוא עבר.

הוא עבר.

אני לא מאמינה, צדקנו. הוא חצוי.

חציתי את הגבול ונעמדתי ליד אריק, שהיה נראה כאילו טווס נפל עליו מהשמיים. (זה קרה לפאפא אחרי שהוא התחצף להרה. אבוש עדיין צוחק כשהוא נזכר בזה)

"אני לא מאמין" הוא מילמל בשקט. חבורה של חניכים סקרנים נאספה לידנו, ולפתע, פרצה מתוך ההמון סול. היא די השתנתה. היא גבהה מעט, הסתפרה ושיערה, שהיה שטני כהה לגוון חום אגוז, שתאם את עיניה הכהות והשיזוף הספרדי שלה היטשטש.

"ריי! לוק! מישהו זר!" היא קראה בהתרגשות וחיבקה את לוק.

"היי סול" הוא חייך וחיבק אותה בחזרה.

הוא וסול באמת התחברו, יותר ממני,זה בטוח. היא עזבה את לוק וחיבקה אותי.

לא יכולתי שלא לחבק את הילדה המתוקה הזאת. 

היא הניחה לי ועברה אל אריק, "אני סול די אל לונה"

"אני אריק אונטיו" הוא משך בכתפו קלות, "בת מי את?"

"אפולו" היא אמרה.

"את דודה של לוק וריי?" גיחך אריק כשסול הינהנה נמרצות.

"אבל סיכמנו על בני דודים כי ריי לא יכולה לקבל את זה שדודה שלה צעירה יותר ממנה" הוסיפה ואריק צחק.

"אריק? אתה צריך ללכת לכירון" אמר אבוש, שהופיע ביחד עם פאפא, "הוא צריך לעשות לך את הקטע של סרטון ההדרכה הנחמד שלנו ואני וניקו נלווה אותך"

אריק הסתכל עלי במבט שואל ואני הינהנתי, "סול בינתיים תעדכן אותנו"

אריק נאנח והלך עם הורי אל הבית הגדול.

"עכשיו, בואו לביתן האדס, הוא ריק מאז שאנג'ל עזבה" אמרה סול והלכנו ביחד לביתן האדס.

"איפה אנג'ל?" שאל לוק.

"היא נמצאת בברוקלין, באזור של שכונות הפשע" 

השתנקתי, "שכונות פשע?"

סול הינהנה, "כן"

הגענו אל ביתן האדס תוך זמן קצר. הבחנתי שאנג'ל עיצבה מחדש את הביתן, כך שנראה פחות כמו משכן לערפדים אלא למעין הכלאה בין סטודיו לצילום- ספרייה- חנות תקליטים אולד פאשינד.

על כל הקירות היו תלויות תמונות שונות בצבעי שחור-לבן שצולמו במחנה: קטיף בשדה התותים, ערימה של חרבות, דריאדות רוקדות ביער, שלכת ועלים קמלים, חץ נורה באוויר ועוד. התנועות נראו כל כך חיות שזה היה ממש ניגוד בין החיות שלהן לצבעים המלנכוליים. ביתן האדס כלל רק מיטה אחת בזמנו של אבוש אבל ממה שהבנתי, הוא הורחב ונוספה לו מיטה שנייה, שהייתה מוצעת בסדיני בורדו.

על כל הארון היו מודבקים עטיפות אלבומים של להקות שונות ופוסטר אחד של איימי ווינהאוס, בקצה הצפוני של הביתן, הייתה ספרייה עשויה מעץ צבוע בשחור מלאה בספרים שונים ושולחן כתיבה תואם עליו נערמו ספרי לימוד. אני מניחה שאנג'ל למדה לבד במחנה.

הבחנתי שעל צד הארון היו חרוטים משפטים כלשהם. זיהיתי את הכתב הזוויתי של פאפא, את הכתב המסולסל אך העקום של אבוש, וכתב שבו האותיות נראו כאילו הן נלחמות אחת בשנייה. הנחתי שזה הכתב של אנג'ל.

"היא ממש עשתה מייקאובר לביתן" הערתי, "הוא נראה אחרת לגמרי"

לוק הינהן, "אומנותי יותר, אהבת?"

"כן" השבתי והתיישבנו על המיטות. אני ולוק התיישבנו על שלי ואילו סול התיישבה מולנו במיטתה של אנג'ל.

"תתחילי" אמר לוק.

סול נשמה עמוק, "לקרלוס, בן היפנוס, היה חלום ובו הוא ראה את איידן בגג של מבצר כלשהו והוא תיכנן תוכנית כלשהי עם עוד כמה בני אתנה, הוא כנראה זה שחטף אותם והעביר אותם למקום בטוח, אבל אלו לא היו כולם, רק חלק ערקו. זה היה בשעת לילה מאוחרת, והם דיברו אל אבן בצבע ירוק בהיר, צהבהבה מעט, היא הייתה עצומה והיו עליה שריטות שחורות" היא נעצרה כדי לנשום, "זאת אבן הנקראת פרידוט והיא נמצאת בעיקר במטאוריטים, האבן הזאת נשלחה על ידי אבי השמיים, אוראנוס, שתיקשר איתם דרכה והדריך אותם כיצד להעיר אותו-"

לוק התנשף בחדות.

"הוא מתכנן להעיר את אוראנוס" לחשתי וסול הינהנה.

"הוא נתן להם הנחיות איך, מתי ואיפה להעיר אותו" המשיכה סול, "יש מבוך על מרסר איילנד, קרוב לסיאטל, אוראנוס עצמו הקים את המבוך הזה, קוראים לו מבוך היקום ובקצהו נמצא גן המטאורים, שם יהיה אפשר להעיר את אוראנוס בעת מטר מטאורים. מטר המטאורים הבא יהיה בעוד משהו כמו שלושה שבועות לדעתי"

"למה לא יוצאת עכשיו משלחת לצאת למנוע את זה?" שאלתי. לוק לא הצליח להגיש שום דבר, הוא רק בהה בנעליו.

סול נאנחה, "בשביל להיכנס למבוך צריך הזמנה מפורשת מאוראנוס או מאחד מצאצאיו, המשלחת של איידן זכתה באישור ואוראנוס אמר שיש בעולם שני צאצאים שלו שמסתובבים חופשי ועליהם להרוג אותם לפני שהמחנות יגלו על זה וינסו להיכנס אל המבוך"

"הו" פלט לוק.

"אז עכשיו אנחנו במירוץ נגדם מי יגיע ראשון לצאצאי אוראנוס" סיכמה סול.

"ואנג'ל היא אחת מאלה שיצאו לחפש אותו נכון?" שאלתי.

"כן" אישרה סול.

אנג'ל

זה היה גבר בגיל העמידה, עם שיער אפרפר לבוש בחליפה בצבע כחול כהה שהלם את עיניו הכחולות-סגולות שבלטו מפניו המזדקנות והשזופות.

הוא הלך מצד לצד על גג בניין כלשהו והתנשף בחוסר סבלנות בציפייה למישהו שיבוא.

זאת הייתה שעת לילה מאוחרת, וירח לבן ובוהק, כמעט שלם, מוקף בהילה כספספה, האיר את גג הפנטהאוז.

ואז, בדיוק שאין שני לו, חץ ננעץ בצווארו של האיש. החץ היה שחור לחלוטין ומחודד כל כך שכדןר אור ירח קטן התרכז בקצה החוד.

כמעט שיכולתי לראות בעיני רוחי את אבי העורקים שלו נקרע לגזרים על ידי החץ השחור, האיש נאנק בכאב ובתוך שניות צנח על הרצפה ומת. שלולית של דם נקוותה מתחת לעורפו ועיניו היו פעורות בהבעת הלם ואימה.

פקחתי את עיני במהירות והזדקפתי במיטתי. לא היה לי ספק שהגבר שנרצח כעת לנגד עיני הוא צאצא האוראנוס השני, שבתו ישנה בחדר הסמוך אלי.

ווואו, וואו, וואו.

השקעתי המוןןןן בפרק הזה. הקטע האחרון לא היה בכלל מתוכנן להיכתב אבל חלמתי אותו והרגשתי שאני חייבת להכניס אותו.

מקווה שאהבתם! אל תשכחו להגיב, להירשם ולדרג!

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא