דמעות של קסם

צרחה.

שקט.

דממה.

כאב.

צרחה.

לבן.

אישה רוכנת מעל דבר לא ידוע.

היא מרימה את ידה ומפזרת משהו.

לבן.

כתמים סגולים.

עוד צרחה.

שחור.

קולות. "הוא מתעורר! תעשו משהו!" צרחה נוספת עולה בגרון. לפני שהיא משתחררת יד חוסמת את הפה. קול קרוב יותר. "תרגע." שתיקה. קולות עמומים. היד שעל הפה משתחררת. וסטירה.

אני פותח את עיניי בבת אחת, מתנשף בכבדות. האיזור של לחיי כואב. אני מנסה להרים את היד כדי לשפשף את המקום אבל לא מצליח. היד שלי מקובעת לאזורה באמצעות משהו קר וקשה. אני מוריד את מבטי וראה את שתי ידי כלואות בתוך אזיקים שקשורים בשאלשלאות מתכת גדולות למזרן. 

"מה?" אני שואל בהלם ובוחן את הסביבה. ארבעה אנשים. אחד קרוב במיוחד. כנראה הוא האחד שהעיר אותי. האחרים מסתכלים עלי המבטים מעוניינים ומפוחדים באחת. 

החדר לבן, לא גדול במיוחד. מלבד מיטתי יש עוד מיטה במידה השני של החדר. צמודה לקיר ישנה שידה ארוכה עם מגירות אטומות. אין חלונות. הדבר היחיד שמאיר את החדר זוהי מנורה גדולה שמקובעת בתקרה.

אני מסתכל בחזרה על האיש שסטר לי. הוא נראה בשנים המאוחרות לחייו, קירח ובעל משקפיים קטנות שגורמות לו להראות רציני.

הוא פותח את אחת מהמגירות שבשידה, לוקח קופסא קטנה מקרטון ומתעסק איתה מעט לפני שפותח אותה ומוציא כדור לבן. אני מנסה לקרוא את מה שכתוב על הקוספא אך האותיות מתבלבלות לי מול פניי.

לאור הכישלון אני מסתכל שוב על הזקן, רואה אותו מכניס את הכדור לתוך כוס מים מלאה שמונחת על השידה ומחכה מעט. אני מלקק את שפתיי ומבין פתאום שגרוני יבש. 

"מה קורה כאן?" אני שואל כשהזקן מסתכל עלי. "איפה אני? איך הגעתי הנה?"

הזקן מצחקק בחדווה. "אתה תיכף תדע הכל." הוא אומר. קולו מחוספס אך נעים. "רק שתה, ילדי." הוא מושיט לי את כוס המים ואני לוקח אותה מידו.

"תודה." אני עונה ושותה את המים בכמה לגימות גדולות, לא מרגיש את הכדור ומבין שככל הנראה הוא התמוסס במים. 

"אבל-" אני מנסה לומר אך קולי כושל. אני מנסה לדבר שוב אבל לא מצליח.

הזקן מחייך ואני מכווץ את גבותי. מה..? הוא מסתובב אל עבר שאר האנשים שעמדו בחדר, פורס את ידיו לצדדים כאילו מצפה לקבל חיבוק. ראייתי מתחילה להתשטש. 

"ובזאת," הוא אומר ואני רואה אותו בקושי כאשר הוא מתקדם לכיוון הדלת ופותח אותה. "אנחנו צועדים את צעדינו הראשון לכיוון הוכחת וחשיפת האלים היוונים!"

תחושה רעה מתחילה להתפשט בביטני, לא בטוח ממה ולמה. ראייתי כושלת, והדבר האחרון שאני שומע הוא טריקת דלת וסיבוב מנעול לפני שאני שוקע באפלה.

		הפרק הבא