אבוד בזיכרונות

"כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

מקווה שתהנו!

פרולוג

הוא ראה את ילדיו מחייכים בדרך לרציף, הוא חייך בגאווה, אך לפתע ראה בעיני רוחו את לופין מחייך אליו, ומודיע שנולד לו ולטונקס ילד. ליבו נצבט,הוא חשב על כל האנשים שמתו במלחמה ולא יזכו לראות  את ילדיהם עולים על הרציף בדרך להוגוורטס, אנחה בקעה מפיו.

מחשבה זו טורדת את מנוחתו של הארי כבר שנים,הכאב והאובדן על אנשים שלעולם לא יישכחו, היו בלתי נסבלים, הוא חשב עליהם כל יום, כל שעה, כל שנייה בחייו אפילו שנים אחרי המלחמה.פרד, לופין, טונקס, עין הזעם, סיריוס והוריו…אנשים שהם עכשיו רק זיכרונות…הצחוק, החיוכים של האנשים שאהב ישארו חרוטים בזיכרונו לעד.

הוא נזכר איך ראה את העצב בעיניי האנשים בסוף המלחמה, איך לא יכל להביט להם בעיניים, את הבכי קורע הלב של מולי,את ההבנה של כולם שהאנשים שהם אוהבים אינם עוד,ושהכל באשמתו, בגלל ניסיונותיהם להגן עליו…

המחשבה שאילו  היה מת לפני כל זה, אולי האנשים שאהב היו עדיין בחיים?ולמה דווקא הוא נשאר בחיים?כל כך הרבה שאלות ותשובות כה מעטות,הרבה זכרונות טובים,או רעים… חיים שלמים שנקטעו בטרם עת, חלומות שאינם יתגשמו…  והכל בגללו, אנשים שיישארו בודדים….לקחו לו שנים להבין שהכאב והשמחה באים יחד,אפשר להמשיך לחלום, החיים ממשיכים, אך הזיכרון נשאר לעד.

הוא החליט, שיודיע למשפחתו שהוא רוצה שילדיו יגדלו ללא ידיעה מה בדיוק קרה במלחמה, שהם לא ידעו לעולם מה הוא עשה.ג׳יני אמרה לו שהוא לא צריך להסתיר, הוא ענה לה שוולדמורט הפסיד רק בגלל האנשים שהקריבו את עצמם, שאהבו אותו,ובזכותם הוא יודע מהי אהבה, והיא אמרה לו שהוא טועה, ושהילדים שלהם צריכים לדעת הכל על פרד, לופין וטונקס. הם רבו בעיניין הזה במשך חודשים עד שהם השלימו אם  זה שהם לעולם לא יסכימו אחד עם השני בעניין הזה.

וזה עבד! הם כיבדו את הבקשה שלו  וג׳יימס, אלבוס ולילי גדלו בידיעה על המלחמה ועל האנשים שנהרגו אבל לא יותר מזה הם לא ידעו מי בדיוק היו אוכלי המוות או מה היה השם של אתם-יודעים-מי (או יותר נכון הם-לא-יודעים-מי) הם לא ממש הבינו למה לא מגלים להם וגם זה לא ממש עניין אותם,

עד שיום אחד זה קרה…

המשך יבוא...

מקווה שנהניתם,אשמח לתגובות בונות!

		הפרק הבא