נשיקת המוות

הרמיוני ישבה במטבח במחילה, לוגמת מכוס השוקו החם שגברת וויזלי הכינה לה בטוב ליבה.
היא לבשה את החלוק שלה, רגליה משולבות. הידיים שלה סגרו על הכוס במטרה להתחמם.
חצי שנה. חצי שנה עברה מאז שוולדמורט הובס.
חצי שנה מאז שהיא איבדה את חבריה הקרובים.
היא לא עצרה את הדמעות שהחלו להיווצר בעיניה. לא היה צורך. עכשיו, כשהיא בטוחה שהיא לבד בקומה - אין צורך לעצור את עצמה מלהתבטא.
היא הייתה חייבת לעשות את זה בשלב מסוים. אי אפשר לשמור כל כך הרבה בבטן.
לופין. כמה שהיא התגעגעה ללופין. ולטונקס.
ולפרד.
לא היו מספיק מילים באוצר הלשוני של הרמיוני בשביל לתאר עד כמה שהיא מתגעגעת אליו.
כבר בתחילת שנתה החמישית בהוגוורטס היא החלה לפתח רגשות כלפיו. היא ניסתה להימנע מהם,
או לפחות לא האמינה שהיא באמת מחבבת את אחד מהתאומים השובבים, חסרי האחריות והפזיזים.
אולי זה מה שמשך אותה מלכתחילה. ההפכים ביניהם.
אולי הידע שבחיים הם לא יוכלו להיות ביחד.
היא מעולם לא ניסתה להגשים את הרצון העמוק הזה. וגם פרד לא ניסה, עד כמה שזה כאב.
אולי היא לא ניסתה בגלל שהיא פחדה לגלות שהוא לא מרגיש אותו הדבר.
ואולי בגלל רון, שידעה את רגשותיו כלפיה ולא רצתה לפגוע בו.
הם הצליחו לשרוד 4 חודשים. היא ורון. ורק אז הרמיוני הבינה, שיש רק אחד עבורה.
או למרבה הצער, היה.
הרמיוני חפנה את פניה בידיה, מתייפחת חרישית.
אילו יכלה, הייתה עוזרת לו. הייתה דואגת שהוא יהיה רחוק מהפיצוץ.
הייתה אפילו מקריבה את עצמה עבורו.
אבל מה שהיה היה. ולא הייתה אפשרות לשנות. לא עכשיו.
לאחר דקות אחדות, הרמיוני הרגיעה את עצמה והרימה את מבטה מכפות ידיה.
להפתעתה, היא ראתה אדם נשען על הקיר בכניסה למטבח.
עיניה של הרמיוני עדיין היו מלאות בדמעות יבשות, והיא לא הצליחה להבחין מי היה שם.
"ג'ורג' ?" היא ניחשה.
האדם לא ענה.
היא ניגבה את עיניה, ממצמצת בהם מספר פעמים ומצמצמת אותן.
משהו כאן לא היה הגיוני.
האדם שעמד מולה בהחלט היה ג'ורג' - מכל הבחינות. גבוה, ג'ינג'י, מלא נמשים, כתפיים רחבות.
אך זה לא היה הוא.
"שלום הרמיוני" הוא חייך והתקרב אליה.
נשימתה של הרמיוני נעתקה. לקחו לה כמה שניות לשכנע את עצמה שהיא לא חולמת. שוב.
"פרד ?" היא שאלה בקול רועד.
"אני עצמי , ובשרי" פרד חייך אליה חיוך קורן והתיישב על הכיסא מולה.
"טוב, בערך."

~ ~ ~

אני מתנצלת. פתחתי את האשכול בטעות ,לא שמתי לב כי זה לא ככה בפורומים האחרים.

בכל מקרה, סליחה . (:

		הפרק הבא