חלילן בחלל

הזכויות על זיטה ילדת החלל שייכות לבן האטקה, הוא אמר שהוא בסדר עם פאנארטים אז אני מניחה שגם עם פאנפיקים אין לו בעיה.

הפאנפיק הזה מהווה המשך לפאנפיק "חלילן והחליל" שכתבתי מהמשתמש kafit, אבל אפשר לקרוא אותו כפאנפיק בפני עצמו.

חלילן היה בסך הכל ילד בן אחת עשרה, אבל הוא לא נתן לזה לעצור אותו.

הוא ידע לצייר, לתקן דברים, לסרוג, לנגן, לחשוב ולמכור דברים.

לכן הוא הקים לעצמו דוכן בשוק.

אז מה אם אמא שלו חושבת שזה מיותר, או שאביו חושב שהוא צעיר מדי.

הוא לא התכוון לתת לזה לעצור אותו כי הוא ידע שאם הוא ירוויח כסף בלי לבזבז אותו לאורך שנים, הוא יוכל להיות עשיר כשיהיה גדול.

והיום יש לו משהו מאוד ייחודי למכור- הדובדבן שבכתר. או אולי הביטוי היה גולת הקצפת? בכל מקרה, זה היה מגניב.

חלילן סידר את הפריטים למכירה על השולחן שלו.

זה היה יום יפה: השמש זרחה, הציפורים צייצו, האנשים הסתובבו בנחת והסוחרים שיווקו את מרכולותיהם.

"הי, חלילן," ניגש אל הדוכן הקטן אלג'י, חבר של המשפחה, בחור שרירי בעל שיער חום מתולתל, בשנות העשרים לחייו, "למה אתה לא מסתפר? אתה נראה כמו בחורה."

חלילן נגע מבלי משים בשיערו הבלונדיני, שכמעט הגיע לכתפיו.

"אולי עכשיו אני נראה כמו ילדה," הוא ענה, "אבל כשאני אהיה מבוגר ויהיה לי זקן זה יראה ממש מגניב."

לחלילן היה ברור שהוא יגדל זקן.

הוא לא הבין למה אנשים כמו אלג'י העדיפו להתגלח.

"אז עכשיו תסתפר," השיב לו אלג'י ופרע את שיערו בחיבה, "וכשתהיה גדול תיתן לשיער שלך לצמוח."

"אבל אני לא אזכור שרציתי לגדל שיער," ענה חלילן וגלגל את עיניו.

למה אף אחד לא מבין את זה?

"אם אני אשמור על שיער ארוך עד שאגדל אני לא אוכל לשכוח."

"מה שתגיד, הוד מגניבותו," ענה אלג'י, "זה אתה סרגת את הצעיף הורוד הזה?"

"כן," ענה חלילן, "זה יעלה לך שלושה דולר."

אלג'י צחק, לקח את הצעיף והניח שלושה שטרות של דולר בצנצנת הריקה שעל השולחן.

חלילן חייך לעצמו כשראה את אלג'י מתרחק, הצעיף כרוך על צווארו למרות חום היום.

הוא קנה את הצעיף רק כי הוא חשב שחלילן חמוד- יש יתרונות בלהיות ילד.

אישה שחלילן לא הכיר ניגשה אל הדוכן קצת אחרי כן.

"מה עושה השעון הזה?" היא שאלה.

"הו, זה?" חלילן ענה, לקח את השעון, כיוון אותו, והמכשיר החל להשמיע מנגינה עליזה.

"זאת דרך הרבה יותר נעימה להתעורר בבוקר!" הוא הסביר בחיוך, "וזה עולה רק שני דולרים."

האישה לקחה את השעון ושילמה עליו בשטר של חמישה דולר.

חלילן הוציא את שלושת הדולרים מהצנצנת והושיט אותם לאישה.

"זה בסדר, אתה יכול לשמור את העודף," אמרה האישה בחיוך.

"תודה, גבירתי!" ענה חלילן בחיוך מנומס והשתדל שלא לפרוץ בצחוק בזמן שהאישה התרחקה משם.

זה כמעט היה קל מדי להרוויח כסף.

"הי, ילד," ניגש אל הדוכן אדם נוסף, איש בא בימים, מזוקן ומקריח בשם בן.

"הי, זקן," ענה חלילן, "אתה מנסה למכור סיפורים?"

"תתפלא כמה אנשים מוכנים לשלם על הסיפורים שלי," ענה בן.

"אם כבר מדברים על הסיפורים שלך, אתה יכול לעמוד פה לרגע?" ביקש חלילן,

"אנשים ישלמו יותר על החליל הזה אם תגיד להם שהוא חליל הקסמים מהמלין."

"באתי בגלל החליל," ענה בן, "אל תמכור אותו."

"אני אמכור מה שאני רוצה," ענה חלילן בנימה חצופה.

"החליל הזה שווה יותר משאי פעם ישלמו לך," ענה בן הזקן בסבלנות.

"ניסיתי לנגן עליו כל מיני מנגינות. הוא רגיל לגמרי," ענה חלילן, מעט אכזבה בקולו.

"כשתמצא בתוכך את המנגינות הנכונות, הוא יגיב לך," אמר בן.

"כן, מאסטר," ענה חלילן וגלגל את עיניו.

בן הזקן נאנח.

"אתה קשה, ילד, אתה לא משאיר לי ברירה," הוא רטן, "אני אשלם לך כדי שלא תמכור את החליל."

אורו עיניו של חלילן.

"כמה?" הוא שאל מיד.

"חמישה דולרים," ענה בן הזקן.

"אבל זה ממש חשוב לך שאני אתאמן על החליל הזה," אמר חלילן בחיוך, "מספיק חשוב לך כדי שתשלם עשרה."

בן הזקן עצר קללה שעמדה על לשונו, ואז רטן: "בסדר."

הוא הוציא מארנקו שטר של עשרה דולרים ונתן אותו לחלילן.

חלילן הוריד את חליל העץ מהשולחן והניח אותו בכיס הפנימי של בגדו.

בן הזקן הנהן בשביעות רצון והחל להתרחק מהדוכן.

"הייתי עושה את זה גם בשביל חמישה דולרים!" קרא אחריו חלילן.

"שטן קטן וחמדן!" קרא בן הזקן בכעס.

"שוטה זקן!" השיב חלילן.

חלילן חייך לעצמו. היום רק התחיל וכבר הוא הרוויח שמונה עשר דולרים.

המזל שיחק לו.

כעבור זמן מה, שני ילדים צעירים וזהים לחלוטין, כנראה תאומים, התקרבו בסקרנות אל הדוכן של חלילן.

כל אחד מהם אחז בידו שטר של עשרה דולרים.

"הי, מה זה?" שאל אחד מהם והצביע על אחד החפצים.

"טלסקופ," ענה חלילן.

"משעמם," אמר השני, "מה זה?" הוא שאל והצביע על חפץ אחר.

"זה ציור. אני ציירתי את זה," ענה חלילן.

"אני יודע מה זה ציור," ענה הילד ונשף בבוז, מה שהוציא קצת נזלת מאפו, "מה זה?"

חלילן חייך.

הגיע זמנו של היהלום שבכותרת.

"הו, זה?" הוא ענה בנימה המסתורית ביותר שהצליח לגייס והרים בעדינות את המכשיר אליו הצביע הילד, והראה לו אותו מכל צדדיו.

זה היה מתקן בצורת שעון חול שבתוכו נוזל שקוף ונוצץ,

שהיה עובר מצד לצד אלמלא היה נעוץ באמצע השעון גביש תכלכל, דומה במקצת ליהלום.

שעון החול היה מחובר אל לוח שבצידו האחד היה סבך טכנולוגי של חוטים, חריצים,

מתכת ופלסטיק ומצידו האחר היה מתג גדול ושחור שהיה מכוון כלפי מטה, כבוי.

"אני עצמי לא יודע מה זה," אמר החלילן, "אני רק יודע שזה הופיע מולי בהבזק של קסם!"

הוא עצר בדרמתיות, ואז הוסיף: "זה הגיע אלי מעולמות רחוקים."

הילד ששאל על המכשיר נראה מהופנט, אך הילד השני לא התרשם.

"אתה משקר," הוא אמר.

"אם אני משקר, אז מה זה?" ענה חלילן.

הוא הצליף באצבעותיו על לוח האם והמתקן הבהב, אך לא באור: המכשיר עצמו נעלם לשבריר שניה וחזר.

"וואו!" קראו הילדים מוכי תדהמה.

"ההסבר היחיד הוא שזה משהו של חייזרים!" קרא חלילן,

"מי יודע מה זה יעשה אם תפעילו את המתג. וכל מה שאתם צריכים לשלם לי זה עשרים דולר."

הילדים הסתכלו אחד על השני בהתלבטות.

"קדימה," הוא אמר להם, "זה לא מסקרן אתכם לדעת מה קורה אם מפעילים את המתג? אתם תדעו רק אם תקנו."

"למה בעצם?" נשמע קול של ילדה.

חלילן והילדים הרימו את מבטם וראו ילדה גבוהה, כבת חמש עשרה שנים,

בעלת עיניים תכולות, עור בהיר ומנומש ושיער גלי, ארוך, פזור ואדמוני שזהר באור השמש.

"למה הם צריכים לקנות כדי לדעת מה זה עושה? למה שלא תעשה לנו הדגמה?" היא שאלה והניחה את ידיה על מותניה.

"אני לא עושה הדגמות," ענה החלילן.

"ואני יודעת למה," אמרה הנערה בהתנשאות, "כי אתה פוחד להראות לנו שזה. לא. עושה. כלום."

"זה עושה משהו," אמר חלילן.

הוא התחיל להזיע.

"מה?" שאלה הילדה וקירבה את פניה אל חלילן באיום.

"אני לא יודע!" הוא הודה, לחוץ, "נראה לך שאני פשוט אפעיל מכשיר שצץ מולי בלי שום הסבר הגיוני?

זה מסוכן! מי עושה דברים כאלה?"

"אז אתה מוכר את זה לילדים קטנים שיסתכנו במקומך?" שאלה הנערה, "לא נראה לי.

אתה תפעיל את זה ואתה תעשה את זה עכשיו."

"את לא יכולה להכריח אותי," אמר חלילן ונסוג לאחור.

"אבל אני יכולה לשלם לך," היא ענתה, "עשרה דולרים אם אתה מפעיל את הדבר הזה."

חלילן הסתכל בחשש על המכשיר שבידו.

"עשרה דולרים. קדימה, אל תהיה פחדן," היא אמרה לו.

הנערה נראתה לחלילן יפה ומאיימת בו זמנית.

"בטח לא יקרה כלום," לחש חלילן וכיוון את המתג כלפי מעלה.

		הפרק הבא