|
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג. בזכותך אני עשיר מכתיבת פאנפיקים!
ארבעת אוכלי המוות התכנסו בבקתה הנטושה באותו לילה.
"אנחנו הולכים לעשות את זה," אמר דולחוב, שהפר את הדממה.
"כן," אמר רוקווד בהתלהבות. "סוף- סוף נוכל להשלים את המשימה שהלורד וולדמורט הטיל עלינו. נהיה נערצים בקרב אוכלי המוות."
"רק אנחנו הצלחנו לחשוב על הרעיון המבריק," אמר אמיקוס. "אנחנו נהפוך לאנימאגים – לפרופסור דמבלדור היקר אין שום הגנות נגד חיות שנכנסות לשטח בית הספר. זה הפתרון המושלם. אנחנו נשתנה לחיות קטנות ויעילות שיודעות להתגנב כמו שצריך, וככה נוכל להיכנס לתוך טירת הוגוורטס ולפשוט אותה מבפנים!"
שלושת אוכלי המוות האחרים הצטרפו לצחוקו.
דולוחוב אחז בספר עתיק ומאובק, עם כיתוב מתקלף שאמר: אנימאגים : למתקדמים.
"בחודשים הקרובים נצטרך לגייס את כל הזמן והכוח שלנו כדי לעקוב צעד אחר צעד בשיטה היעילה ביותר שתעזור לנו להפוך לאנימאגים."
"התוכנית הזאת מוצלחת משחשבתי," אמר יאקסלי. "אנחנו רק צריכים להתמיד ולהתאמץ."
"אוף," אמר רוקווד. "אתה נשמע כמו אימא שלי."
יאקסלי גילגל עיניים.
"אנחנו נוכל להוכיח לאדון האופל שאנחנו ראויים ליותר," המשיך יאקסלי. "אוכלי המוות יסגדו לנו. אנחנו נהיה אלה שנמסור את הארי פוטר לידי לורד וולדמורט, ונהרוג את דמבלדור במו ידינו!"
"אני חושב שכדאי מאוד שנשתמש בשרביט כשנהרוג אותו," אמר רוקווד.
בתגובה, יאקסלי נעץ בו מבט רצחני.
"אתה מתכוון להמשיך איתי לגדולה, או להמשיך להעיר לי הערות בלי הפסקה?" אמר יאקסלי.
"וואו, עכשיו אתה נשמע כמו אבא שלי," אמר רוקווד.
יאקסלי חבט את ידו במצחי והניד בראשו בחוסר אונים.
"ואתה נשמע כמו הילד הטמבל ההוא מהכיתה שלי."
...
את השבועות הבאים, הקדישו דולחוב, יאקסלי, רוקווד ואמיקוס אך ורק בשביל אימונים כדי להפוך לאנימאגים.
הספר העתיק הראה שיטות אפלות ביותר של קסם שיאפשרו לזרז את התהליך.
בשלב מסוים הם אפילו היו צריכים לשתות נזלת של חד קרן כדי לקצר את הזמן שזה לוקח משנה לחודשיים.
הם העדיפו לא לספר לאף אחד על הדרך שבה הם השיגו נזלת של חד קרן, וגם נמנעו משאלות כמו: "מה הטעם של זה?".
לאט- לאט הם התחילו לראות שינויים בגוף שלהם.
דולחוב הצליח להצמיח קצת פרווה על עורו.
"אני בטח אהפוך לשועל שקט שיודע להתגנב בצורה מקצועית!" הוא התלהב.
"או כלב נלהב שלא מפסיק לנבוח," הציע אמיקוס.
דולחוב הביט בו בזעף.
רוקווד הרגיש בשינוי מוזר במבנה הגוף שלו.
הגפיים שלו התארכו מעט, והוא התרגיש כיצד הוא מתחיל להתכווץ.
"אווו!" קרא רוקווד. "חיה קטנה זה מאוד שימושי!"
כולם הרגישו בשינויים שנתנו להם הרגשה טובה.
נראה כאילו הכול מתחיל לעבוד לפי התוכנית.
ארבעת אוכלי המוות הנמרצים המשיכו להתאמן מסביב לשעון.
השינויים החלו להיות יותר ויותר מהותיים, אבל באותה מידה גם יותר מאכזבים.
דולוחוב הרגיש בתחושה מוזרה של עייפות ואיטיות בכל פעם שהוא ניסה להשתנות.
הצוואר של יאקסלי החל להתארך בצורה חשודה.
רוקווד קלט פעם אחת שמשהו מוזר דמוי צינור מבצבץ מהפה שלו, אבל כל השינויים המדאיגים האלה היו כאין וכאפס לעומת מה שקרה לאמיקוס.
הוא אוכל המוות שהצליח להתקדם הכי מהר, אבל גם האחד שהתאכזב הכי מהר.
באחד מהניסיונות שלו, הוא הרגיש הרגליים שלו נדבקות אחת לשניה.
הוא נפל על הרצפה והפנים שלו נהיו מוארכות.
דולחוב, יאקסלי ורוקווד לא הפסיקו לצחוק כשהם ראו שאמיקוס הפך ללוויתן.
"וואו!" צחק דולחוב. "אתה ממש תוכל לעזור לנו. אולי נסחב אותך לאגם ההוא בהוגוורטס. נקווה שאף אחד לא יתעורר לקול של לוויתן שמושלך למים!"
אמיקוס השתנה חזרה לבן אדם והביט בהם בזעף.
אחרי כמה שבועות נוספים, השינוי נעשה ברור יותר ויותר.
יאקסלי חשד שהוא נהיה דומה יותר ויותר לג'ירפה, על פי הצוואר הארוך והדוגמאות שהופיעו על עורו.
רוקווד היה די בטוח שהוא הופך לזבוב, ודולחוב כבר הצליח להשתנות בצורה מלאה וגילה שהוא עצלן.
הגילוי עורר עוד צחוקים מצד חבריו אוכלי המוות, אם כי הוא לא גרם להם לצחוק כמו שהם צחקו כשהם גילו שאמיקוס הוא לא סתם לוויתן – אלא לוויתן כחול.
היצור הימי הגדול ביותר בעולם.
הם רק היו יכולים לדמיין מה היה קורה אם הם היו משליכים לאגם לוויתן ששוקל מאתיים טון לתוך האגם בהוגוורטס.
עד סוף החודש השני, ארבעת אוכלי המוות היו מוכנים.
יאקסלי גילה בוודאות שהוא ג'ירפה ורוקווד השתנה ליתוש.
התברר שאין להם אנימאגוס שימושי בחבורה, חוץ מרוקווד.
שלושת האחרים נאלצו להישאר.
דולוחוב היה איטי מדי, ולא יעיל.
יאקסלי ואמיקוס משכו יותר מדי תשומת לב.
הם נאלצו לסמוך על אוכל מוות אחד שיעשה את העבודה.
הארבעה התעתקו לשערי הוגוורטס.
"תקשיב לי טוב," אמר יאקסלי. "אתה צריך להיצמד לתוכנית. אל תפשל, בשום פנים ואופן. אנחנו רוצים ל- "
"-כן, מה שאמרת," חזר רוקווד על המשפט ששמע בשבוע האחרון. "להראות לאדון האופל שאנחנו ראויים ליותר. הבנתי!"
הוא עצם עיניים, והחל להתרכז בקסם.
הרגליים והידיים שלו נעשו דקיקות ומוארכות, והוא נפל לתנוחת "ארבע".
הגוף שלו החל להתכווץ בהדרגה, ולשון קטנה ודקה השתרבבה מהמקום שהיה פעם פיו האנושי.
הוא החל לרפרף בכנפיים שלו במהירות, ועבר דרך השער של הוגוורטס.
המרחק בינו לבין טירת הוגוורטס נראה עצום – כמה עשרות קילמטרים.
אבל תוך פעם חצי שעה הוא הצליח לחצות את המרחק בכנפיו העדינות והחלשות.
הוא עקב אחרי האור המזמין של הטירה, וזיגז במסדרונות עם חוש ראייה דפוק של יתוש.
בסופו של דבר הוא נחת על כתף של תלמיד, כדי לבחון את הסביבה כמו שצריך, ואז – ספלאחץ'!
ממתי תלמידים אוהבים להיעקץ?
הילד מעך את היתוש שהיה פעם דולוחוב והעיף אותו מהסוודר שלו.
"יתושים מעצבנים," הוא מילמל בדרכו לאולם הגדול. "תמיד מציקים לי..."
הסוף!
הפאנפיק דורג PG בגלל מקרה מוות מזעזע ונזלת של חד קרן.
אשמח לתגובות! (:
|
0 חרמשים
כותב: 
יש לך חוש הומור נהדר, כבר אמרתי לך את זה? 
חיחייייחיחחיחי
