שמביולוק!

ויתור זכויות לאלכס הירש, יוצר הסדרה גרוויטי פולס. בעיקרון ביססתי את חלק מהסיפור על הקומיקס המשך של הסדרה: "גרוויטי פולס - האגדות האבודות".

שמביולוק טייל ביער לבדו.

ההורים שלו, סנורק וגריפל, אמרו לו שלא כדאי לו להתרחק יותר מדי מהבית.
הוא יצא ביום בהיר וצח אל קרני השמש החמות, וחייך.
"איזה יום יפהפה!" אמר שמביולוק. "הפרחים כל-כך צבעוניים. הם עושים פוטוסינתזה מול השמש הנדיבה."
שמביולוק ניחן בחוכמה רבה מאז שהיה קטן.
הוא היה התלמיד הכי מצטיין בכיתת הגמדים.

שמביולוק אהב לחקור את הטבע, והחיות.
היו כל-כך הרבה יצורים קסומים ונהדרים ביער.
הוא הבטיח להוריו שהוא רק יצוד קצת פיות ויחזור הביתה.
אבל לשמביולוק היה משהו חשוב יותר לעשות.
אתמול, הוא ברקים בצבע אדום מופיעים בקצה המרוחק של היער.
הוא היה חייב לבדוק את פשר העניין, לשם המדע של הגמדים.
שמביולוק רצה לפאר את ממלכת הגמדים, ולהעצים אותה.
הוא האמין שהוא יכול לפתח את המדע שלהם בצורה משמעותית, ואפילו לעקוף את בני האדם.

בדרכו בין עצי היער, שמביולוק ראה את השמש עולה לאיטה במרום.
הבית שלו היה מאוד מרוחק.
קבוצות של ציפורים מצווחות חלפה גבוה מעל ראשו.
הוא אחז ברגלו של אייל שדהר בשטח, והחל לנוע בקצב מהיר יותר.
כנראה פני האייל היו מועדות לאותו כיוון בפאתי היער, כי שמביולוק לא היה צריך לתמרן אותו ללכת לשם.
האזור היה במרחק של פחות מחצי קילומטר, כשקרן אור מכווצת פגעה באייל, והוא הפך להיות בגודל של שמביולוק.
"יופי," רטן שמביולוק. "עכשיו הלך לי הטרמפ."
הוא דישדש בעצבנות אל יעדו, נזהר לא להיחשף לקרני האור של הקריסטלים-משני-הגודל.

לאחר חצי שעה מאוד מתישה, הוא החל לשמוע רחש.
מישהו התחבא בין שיחי היער.
שמביולוק הסתכל סביבו.
אף אחד לא היה שם, חוץ מהכלאה בין תמנון לנץ שישב על אחד מענפי העץ הגבוהים בנחת.
האדמה הייתה זרועה בענפים שבורים וחרוכים וכתמי כהים של פחם.
שמביולוק ריחרח את העץ העשן שמולו, שבהחלט נראה כאילו נפגע מברקים וזיעזע את האדמה.

התמנונץ פרש את כנפיו והתעופף משם, תוך שהוא משמיע קולות מוזרים ולא טבעיים.
האייל שמקודם הסיע את שמביולוק על רגלו, דהר לשם.
הוא חזר כעת לצורתו המקורית, כנראה כי פגעה בו קרן מגדילה.
"אז כנראה שרק אתה השמעת את הרחש," צחק שמביולוק. "אין פה שום דבר. כנראה תופעת טבע כלשהי קרתה פה..."
לפתע דמות נמוכת קומה הגיחה מבין העצים.
ריח של עובש ושריפה התגנב לאפו, כשמכשף זקן וגרום התקרב אליו והביט בו כאחוז טירוף.
"אתה," הוא אמר בתקיפות. "לא היית אמור להגיע לפה. אסור לך להיות פה."
האייל המבוהל דילג משם במהירות, ושמביולוק הצטער שהוא לא לקח את ההזדמנות של הטרמפ הזה.
אבל הוא היה כל-כך סקרן לקבל עוד מידע.
והבחירה הזאת גבתה מחיר גבוה מאוד.
"בוא איתי," הא הושיטה את ידו הדקיקה, עטורת הטפרים.
שמביולוק הלך בעקבותיו בתמיהה.
מי זה הזקן הזה?
האם הוא אחראי לברקים שראה אתמול.
הוא הוביל אותו עמוק יותר בין העצים, שעם הזמן נראו במצב גרוע יותר.
יותר סימני פחם וענפים שבורים, ואפילו עצים שלא עמדו בנטל ונפלו על הקרקע.
שמביולוק נכנס אל תוך מערה חשוכה שהמכשף נכנס אליה.
האוויר היה כמעט סמיך, וקשה לנשימה.
לפידים בוערים הצליחו בקושי להאיר את המקום.
המכשף התיישב על כיסא מט ליפול.
הוא שלף מגלימתו קלף.
"אתה..." הוא חזר. "לא היית צריך לבוא לכאן. אני ראיתי בקלפים שאתה עלול להרוס את הכול. הקסם יתפוגג. אתה חייב להפסיק לצוד מידע!"
שמביולוק הביט בה בבילבול.
"לא," הוא אמר. "אני לא מסכים לזה. אני חייב לחלוק מידע עם בני מיני. אנחנו עוד נוכל להיות מעצמה אדירה של גמדים."
"צר לי מאוד," אמר המכשף. "אין כל דרך אחרת."
לפתע הוא תפס בגרונו ועיניו נעצמו.
הגוף שלו רעד, והרעיד גם את שמביולוק.
"מה... מה אתה עושה?" צרח שמביולוק.
לפתע עיניו נפקחו.
הם זהרו באור ירקרק מאיים, והוא אמר בקול רם רצף של מילים לא ברורות: "שמגלכה דשבולו! לדובקו דישמביולאקו!"
הוא הרפה את אחיזתו בבת אחת, ושמביולוק נפל על הרצפה ללא הכרה.

...

כששמביולוק התעורר, ההורים שלו רכנו אליו בדאגה.
"מה אתה עשית? אמרנו לך לא להתרחק מהבית!" אמרה אימו, גריפל.
"אני מאוד מצטער! אני רק רציתי..." שמביולוק התחיל להגיד.
אבל המילים לא יצאו מהפה שלו.
אתם יודעים מה כן יצא מהפה שלו?
"שמביולוק!"

הסוף!