הוגוורטס סיטי (מחודש)

אז, הקדמה קצרה:

יש בהוגוורטס סיטי 5 רובעים ( ה.כ. אפשר לחשוב על זה כ-4 בתים וכל שאר המבנה של הוגוורטס)- הרובע האדום, הרובע הצהוב, הרובע הכחול, הרובע הירוק ורובע המעורבים.

אתה חייב להיוולד בכל רובע כדי לחיות שם, אבל עם אתה רוצה לחיות עם מישהו מרובע אחר אתה חייב לעבור לרובע המעורבים.

ברובע המעורבים לא רק אנשים מעורבים אלא גם כל מיני אנשים שהחברה דחפה אותם הצידה, ככה שהכל מאוד ססגוני ומגוון, לכן הצבע הדומיננטי שלהם הוא לבן.

יש מעגל במרכז העיר שקוראים לו "מעגל ההנהלה", ובעצם זאת העירייה עם מבנים מיוחדים בשביל העובדים, ולראש העיר שלהם קוראים "המנהל".

במעגל ההנהלה יש את מועדון הלילה הכי גדול בעיר, וקוראים לו "הסיכה", שם כל הדמויות אוהבות ללכת, כי כולם חיים ברובעים אחרים.

אז, אחרי שסיימנו את זה, הבה ניגש לסיפור.

הרמיוני קראה ספר על הספה בדירתה שחלקה עם בן זוגה. היא לבשה סווטשירט גדול שלו שהיה נראה כמו שמלה עלייה.

המנעול בדלת נפתח ודראקו נכנס פנימה. היא קמה לקראתו וחיבקה אותו. "היי בייבי", הוא אמר בעייפות.

היא גררה אותו לספה, התיישבה והוא נשכב ושם את ראשו על רגלייה.

"היה לי יום כל כך מייאש הרקולס, סתם ישבתי במשרד, שתיתי קפה מגעיל והסתכלתי על מכונה שמדפיסה ספרים".

דראקו עובד בהוצאה לאור מפורסמת שנמצאת ברובע הכחול. הם הכירו כשהרמיוני באה להדפיס את הספר שלה: "להיות בחברה של מפורסם-הקשיים, הבעיות והרווחים".

היא ליטפה את ראשו בנעימות והוא עצם את עיניו ברוגע. "איך היה יומך?".

"הלכתי עם הארי וג'יני לקפה, דיברנו קצת, אחר כך הלכנו לבקר את צ'ו בבית חולים אחרי הלידה, עשיתי קצת קניות בסופר, חזרתי הנה וקראתי ספר, ואז הנה אנחנו כאן", היא דיקלמה וחייכה, "אבל בסך הכל היה יחסית משעמם".

הוא פקח עיניו ויישר מבטו אל עינייה, אז התרומם ונישק אותה נשיקה חמה ואוהבת.

הרמיוני התנתקה והלכה למטבח והוציאה דברים מהמקרר לארוחת ערב.

דראקו בא מיד ונעמד מאחורייה. הוא חיבק אותה מאחור ונשק לצווארה.

"אז, צ'ו ילדה עכשיו, איך היא?", הוא שאל, מתרכז בלנשק אותה.

"היא מתאוששת, הלידה היתה מאוד קשה בשבילה, והיא היתה מאושפזת יום וחצי לאחר הלידה", היא אמרה, "למה?".

"חשבתי אולי גם אנחנו יכולים לנסות...", הוא לחש וידיו זזו לבטנה.

היא העיפה את ידיו ממנה והסתובבה כך שעינייה פגשו את שלו. "דיברנו על זה כבר", היא אמרה בכעס, "התשובה היא לא".

"אבל למה??", הוא אמר בעייפות וניסה לאחוז בה שוב.

"כי-", היא אמרה בתקיפות והתחמקה, "אני לא במצב שיכול לעשות את זה, זה לא מתאים לי כרגע", היא הוסיפה באי נוחות, "וגם, אמרתי לך כמה קשה היתה הלידה, אני לא בטוחה שאני יכולה לעשות את זה".

"אבל את לא עושה כלום!", הוא אמר בייאוש.

"אוקיי זהו, נגמר הדיון, אני הולכת לישון", היא אמרה ויצאה מהמטבח לכיוון חדר השינה.

דראקו הביט סביבו בעייפות, נעל את עיניו על הקיר שמולו ותקע את אגרופו במרכז הקיר בנהימות אגרסיביות.

הוא נכנס לחדר השינה ובהה בהרמיוני המכורבלת בשקט בתוך עצמה, היא נראית כל כך שלווה.

הוא נשכב לידה בשקט, נשם עמוק את הריח שלה ונרדם.

x

דראקו התעורר מאוחר, הושיט יד לצד של הרמיוני אך ידו לא הרגישה דבר.

"דאמט!", הוא סינן בכעס וקם במהירות.

הוא סרק את כל הדירה אבל הוא לא מצא את רוב חפציה החשובים ואת אחת מהמזוודות. הוא הביט בשעון: 14:26. הוא פיספס אותה.

הוא לקח את הטלפון הביתי והתקשר אלייה. תא קולי.

"הרמיוני? אני כל כך מצטער על אתמול, בבקשה תחזרי, אני מתגעגע אלייך כל כך, הרקולס שלי", הוא אמר בייאוש וקולו נשבר, "תחזרי אליי ודבר על זה, נמשיך הלאה, תעני לי בבקשה".

הוא התקשר שוב. תא קולי.

"היי, אני בטח נשמע ממש נואש אבל אני כל כך אוהב אותך, תחזרי".

תא קולי.

"אני כלום בלעדייך!".

תא קולי.

"אין לי שום טעם לחיות אם את לא איתי".

תא קולי.

"אין לי עוד תירוצים, תחזרי אליי ונגמור את כל הסיפור הזה".

הוא בדק את השעון שוב: 16:09. הוא הרים את הטלפון וחייג להארי, דבר שאף פעם לא חשב שייעשה.

"הלו?", קול גברי נקי נשמע מעבר לקו.

"אלוהים אדירים, הארי! אתה עונה! הרמיוני איתך?", דראקו אמר בהרגשת הישג.

"לא, לא ראיתי אותה מאז הבוקר, לדעתי היא יצאה לאנשהו עם ג'יני".

"מאז הבוקר?", דראקו באכזבה, "כמה זמן היא כבר לא כאן?".

"רגע, לא ידעת שהיא הלכה?", הארי אמר בשוק.

"לא, התעוררתי מאוחר ולא שמתי לב שהיא הלכה, היא לא עונה לי ואני לא מוצא אותה".

"אז לך תחפש אותה", הארי אמר באדישות.

"אבל אני לא יודע איפה, טיפש!", דראקו התפרץ והשתתק מיד לאחר מכן.

מצטער, אני פשוט לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייה", הוא הוסיף בשקט.

"טוב, אני אתקשר לג'יני ואראה מה קורה", הארי אמר לבסוף.

"תודה", דראקו אמר לבסוף וניתק.

 הוא לרק את הטלפון על הכורסה שמולו ונשכב על הספה בעייפות.

הטלפון צילצל והוא קפץ מהספה. הוא רץ אל הכורסה והתיישב על הרצפה.

"הלו?", הוא שאל בתקווה שזאת היא.

"הן ברובע הצהוב, בבית של אבוט", הארי אמר מאחורי הקו.

"אוקיי, תודה אחי", דראקו אמר וניתק.

הוא יצא מהדירה ולקח מונית לבית של חנה אבוט, חברה של הבנות מהתיכון.

המונית עצרה ודראקו יצא בריצה.

הוא דפק על הדלת במהירות וחנה פתחה.

הוא רץ פנימה ונעמד באמצע הסלון.

הוא היה בשוק ממה שעיניו ראו, "מה אתן עשיתן לה?!".