הארי יודע לנגן והרמיוני לא יודעת לצייר

שימו לב!

הפאנדום הוא לא הארי פוטר, אלא "מחזמר מאוד פוטרי".

אז מי שלא ראה את המחזמר לא יבין כלום.

חשוב לציין שבמחזמר יש הרבה קללות די גסות, אבל אני ראיתי את זה מצונזר.

קריאה נעימה. ^^

הארי פוטר ישב עם הגיטרה שלו וניגן.

לא היה בזה שום דבר יוצא מן הכלל, כמובן.

הארי היה מוכשר ביותר בנגינה בגיטרה, הוא ניגן כל כך טוב שידע למסמר את כולם, לאלתר שירים ברגע ופעם אחת הוא אפילו הצליח להרדים דרקון בנגינתו.

קהל קטן של תלמידי גריפינדור ישב לידו בחדר המועדון והתפעל ממנו.

הרמיוני גריינג'ר גם היתה שם, אבל לא כדי להתפעל מהכישרון של הארי.

היא ישבה על הרצפה וציירה.

זה היה מחזה שלא רואים בכל יום.

הרי כל אחד יודע שהרמיוני לא יודעת לצייר, כפי שאומר השיר:

הרמיוני לא יכולה לצייר

הרמיוני לא יכולה לצייר

הרמיוני לא יכולה לצייר

היא רק קוראת ספרים, היא לא יכולה לצייר

אפילו אם היא קוראת ספר ללימוד ציור

פיסת אומנות אמיתית.

יש שיאמרו שמדובר בשיר המוצלח ביותר של הילד הכוכב, הארי.

"מה את עושה, הרמן?" שאל רון וויזלי שנכנס לחדר המועדון בעודו מחבק חפיסת שוקולד ענקית ששוויה כשליש מהתקציב של סטארקיד.

"מציירת," ענתה הרמיוני, "מה אתה חושב שאני עושה, מנגנת בגיטרה בס לאור הכוכבים?"

רון צחק.

"נו באמת, הרמיוני," הוא אמר, "את לא יודעת לצייר."

הרמיוני נהמה בזעף.

"אולי אני לא מושלמת בציור," היא אמרה, "בדיוק בשביל זה אני מתאמנת. כדי שאני אשתפר בזה ואוכל להראות לדראקו מאלפוי הזה שאני דווקא כן יודעת לצייר."

הארי הפסיק לרגע לנגן.

הוא הניח את הגיטרה בצד והתיישב על הרצפה ליד הרמיוני.

"הרמיוני," הוא אמר ברצינות לא אופיינית, "גם אם תלמדי לצייר לא יפסיקו לצחוק עליך ואת יכולה להיות בטוחה שדראקו לא יפסיק להיות מגעיל אליך. הוא תמיד יהיה מגעיל אליך כי הוא סתם ילד מגעיל כזה, יש משהו די מוזר לגביו, אני אפילו לא בטוח שהוא לגמרי אנושי. בכל מקרה, את לא יכולה לגרום לאנשים להפסיק לצחוק עליך."

הרמיוני שוב נהמה.

"מה, בגלל שהשיער שלי מכוער ושאכפת לי רק מלימודים?" היא שאלה במעט תוקפנות.

"כן, כנראה בגלל זה," ענה רון בין נגיסה לנגיסה מהשוקולד הענקי שלו.

הרמיוני אספה את כלי הציור שלה מהרצפה וקמה.

"אני פשוט אלך למגורי הבנות עכשיו," היא אמרה בהפגנתיות .

"לא לא לא," קרא רון ואחז בזרועה, "חכי רגע. יצחקו עליך גם שם."

הרמיוני גלגלה את עיניה.

"את לא יכולה לגרום לאנשים להפסיק לצחוק עליך," אמר רון, "לא בלי לאבד את מי שאת. ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. את רק צריכה לזכור שלא משנה כמה יצחקו עליך, וכמה אני והארי נצחק עליך, עדיין נישאר החברים שלך. וזה מה שמשנה בחיים, לא? האנשים שאכפת לך מהם."

"כן," הצטרף הארי, "על כולם צוחקים. על רון צוחקים שהוא אוכל כל הזמן, על דראקו צוחקים שהוא עדיין לובש חיתול, על סדריק צוחקים שאי אפשר לסבול אותו ועלי צוחקים שאני מדהים לחלוטין, מוכשר ביותר בנגינה בגיטרה ושהבסתי את כוחות האופל בלי מאמץ. וכולנו מסתדרים עם זה. ככה זה בחיים."

"תודה על העידוד, חבר'ה," אמרה הרמיוני בחיוך.

"בכיף," אמר הארי, "רוצים לעשות איתי גרסאות כיסוי מוזרות לשירים של דיסני?"

"נשמע כיף!" אמרה הרמיוני.

הסוף!