game over

"אהההה!"

זאת הייתי אני. צורחת. לא רק שנשאבתי למשחק מחשב, גם נפלתי על עץ ענקי שצף לו באמצע ערפל ממש סמיך שנמשך לכל הכיוונים. נחבטתי בענף ונפלתי לענפים שמתחתיו. נחבטתי ונפלתי והרגשתי שאני מקבלת חבורות בכל גופי. אאוץ' אאוץ' אאוץ'. ואז לבסוף נפלתי על ענף עבה במיוחד שהצלחתי להיאחז בו בקושי. טיפסתי על הענף וגנחתי בכאב. פתאום שמעתי קולות.

"תזהרו!"

"הוא מגיע!"

"חכו רגע!"

"לחכות רגע?! למה? שהסנאי ישגע אותנו לאבדון ואז יאכל אותנו?!"

"לא, אני פשוט ראיתי מישהו נופל שם!" 

הסתכלתי לצדדים לראות מי הדוברים. עברו כמה שניות עד שראיתי את האנשים שעמדו על ענף בגודל של רחוב קצת רחוק ממני. 

"שיטפל בעצמו! אנחנו צריכים לברוח מהסנאי הזה לפני שיהרוג אותנו!"

"אבל אולי זה מי שאנחנו זקוקים לו! זוכר? ארבעה מדענים ושני אחים, שישה שיצאו לחפש את האבנים-"

"כן, כן, אני זוכר את הנבואה המטומטמת הזאת, אין צורך להזכיר לי! אבל מה אם זה לא הוא? למה שיעזור לו? למה שנסכן את חיינו בשבילו?"

"כי אנחנו בני אדם, זה למה! אתה באמת רוצה שנפקיר אדם למות?"

"שיימלט בעצמו!"

"לא! בכל רגע שאנחנו נשארים פה, ככה גדלים הסיכויים שלנו ושלו למות, אז אני הולך להציל אותו!" הדובר התחיל ללכת על הענף לכיווני. כשהגיע לקצה הוא מתח את גופו כדי להיאחז בענף שמעליו. הוא התנדנד טיפה עד שהצליח לעבור לענף הבא. קמתי ברעד על הענף שלי וכמעט נפלתי. "אתה יכול להתקדם לכיווני?" האיש שמולי שאל. ראיתי עכשיו שזה ת'ור. מיד הבנתי שאלה שאר האווטארים. הם כמוני. "ניראלי ששברתי כמה צלעות," נאנקתי בכאב. ת'ור עבר עוד כמה ענפים עד שלבסוף הגיע אליי. הוא תפס בזרועותיי ושם אותם מסביב לצווארו. "אז נקווה שלא שברת גם את הזרועות. תחזיק חזק." הוא התחיל לטפס בחזרה לחבריו. הגענו אליהם וירדתי מגבו. "טוב, עכשיו כשאתה כאן-" פתאום נשמעה שאגה. "אוי לא..." מי שבחרה בג'יין אמרה ברעד. "הסנאי חזר." "כן, כדאי שנימלט," דארסי אמרה. "בואו, יש פה פתח!" סלוויג קרא אלינו. הוא הושיט את ידו לעבר חלק בגזע שבלט וניסע להפריד אותו לשניים. "תן לי לנסות," ת'ור אמר וניגש לגזע. הוא תפס את הגזע ומשך בשתי זרועותיו לצדדים בכוח. "זה היה הרבה יותר קל אם הייתה לנו את האבן מעבר או איך שלא קוראים לה!" "תמהר כבר!"  ואז הגזע נפרד לשניים ושטף אותנו באור לבן. "קדימה קדימה קדימה!" כולם נכנסו במהירות בעוד נשמעה עוד שאגה יותר קרובה מאחורינו. "תיכנס עכשיו אתה, לוקי!" ת'ור קרא אליי. נכנסתי במהירות לפתח והחזקתי את אחד השוליים שלו. ג'יין אחזה בשני. "תיכנס, אנחנו מחזיקים לך!" היא קראה. ת'ור נכנס וראיתי מאחוריו משהו ענק ופרוותי. עוד שאגה נשמעה. ת'ור עבר ואנחנו מיהרנו לעזוב את הפתח. הוא נסגר בחבטה רועשת. "זהירות!" צעקתי כי בדיוק הבחנתי ברכב שועט לעברנו במהירות אדירה. זינקתי הצידה במהירות ונמלטתי בשנייה האחרונה. קמתי המדרכה וניערתי את האדמה מהבגדים שלי. הצלעות שלי פיעמו בכאב. "כולם בסדר?" ת'ור שאל והסתכל על כולם. מבטו עצר עליי. אחזתי בצלעות שלי בכאב. "יש תרופה באיזור?" "כן, בואו נלך לדירה, שם נמצא תרופות." ת'ור התחיל להתקדם לבד. הוא הסתכל עלינו. כולם הסתכלו עלי בחשד. "נו, קדימה," ת'ור אמר. התחלתי להתקדם אחריו באיטיות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא