0 חרמשים
|
     
|
המלחמה בלתי נמנעת
לשכת ההילאים מטפלת בעוד מקרה קלאסי של קוסם אופל חובב המתעלל במוגלגים. אלא שבמאה העשרים ואחת, הכל מתועד ומועלה לאינטרנט...
|
פרק מספר 1 - צפיות: 973
 (5) 1 דירגו
|
פרק: |
כותב: | דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מותחן כנראה - שיפ: ג'ן בינתיים - פורסם ב: 09.09.2019 - עודכן: -- |
המלץ! 
ID : 10556
|
|
בס"ד ויתור זכויות: העולם שייך לרולינג. וגם הסיפורים על הקוסמים. אבל כל הדמויות כאן מקוריות כרגע. שימו לב, זה אמנם לא פיקצר אבל אני אכתוב המשך לדבר הזה רק בעוד הרבה הרבה זמן. היאזרו בסבלנות!
ג'ם הלך לו באיטיות ברחוב השקט, שקוע במוזיקה שהתנגנה לו באוזניות. הוא חשב על כל העבודות שיש לו להגיש בבית הספר לשבוע הקרוב. הוא חשב על איימי, בת הזוג שלו, שטסה לחופשה בניו יורק למשך שבוע. הוא חשב על ההורים שלו. למה לעזאזל הם קראו לו ג'ם? מה, הוא דמות בספר משנות ה60? הוא חשב על המסיבה של רואן שהוא צריך להגיע אליה עוד כמה שעות. הוא חשב מחשבות רגילות של בני נוער כי הוא היה בן נוער בסופו של דבר, וסביב הנושאים האלה מתרכזים חייהם של בני נוער. בקרוב הוא יגיע לגיל ממנו הוא יכול להתחיל לנהוג. הכיס שלו רטט. טוב, לא הכיס שלו אלא מה שיש בתוכו. היה זה סמארטפון של חברה סינית כלשהי. ג'ם הוציא את המכשיר מכיסו וראה את התמונה שאיימי שלחה לו מהחופשה שלה. הוא השיב לה בכמה אימוג'ים לבביים במיוחד וחייך לעצמו. תאורת הרחוב כבתה פתאום, וג'ם נבהל לדקה, אבל אז הוא התעשת והמשיך לצעוד לעבר ביתו. רק עוד שני רחובות והוא מגיע. ואולי הלילה קצת חשוך ללא התאורה, אבל בעצם השעה לא כל כך מאוחרת. סתם מחשיך מוקדם באנגליה בחורף. "היי! מוגל!" זו הייתה קריאה ממש חלשה, או שסתם ג'ם לא שמע כמו שצריך כי היתה לו מוזיקה באזניים. "מוגל!" נשמעה הקריאה בשנית. מי זה מוגל? או מה זה? מול ג'ם הופיעה בריצה דמות עטוית גלימה עם מקל שלוף. מראה מגוחך, ללא ספק, וג'ם החניק צחקוק. "כשאני אומר לך לעצור אז תעצור," אמר עוטה הגלימה, "מוגל." הוא דקר את האוויר עם המקל לכיוון ג'ם שהרגיש שהוא נופל לאחור איכשהו. מה, למקל הזה יש תנופה כל כך חזקה? ג'ם נאנח, נעמד, חבט על מכנסיו והמשיך לצעוד בזעף קל. "לא רציתי להגיע לזה, אבל לא השארת לי ברירה, מוגל," המשיך עוטה הגלימה לזעוף. הוא נשמע בערך בגילו של ג'ם, אולי מבוגר בשנה או שנתיים, והפעם כשהוא כיוון את המקל המוזר הזה לעבר ג'ם, ג'ם הרגיש איך הוא מתרומם באוויר ומתחיל להיחנק. זה היה הרגע בו הוציא ג'ם את האוזניות סופסוף. מה קורה פה? איך הוא עף? איך המקל הזה חונק אותו? ולמה האיש הזה עושה את זה? "מ... מה אתה ר... רוצה מ... ממני?" נחנק ג'ם כשניסה לדבר. "אני רוצה," ענה עוטה הגלימה והניף את המקל הצידה. כתוצאה מכך ג'ם הועף גם הוא הצידה, כמו מריונטה, והוטח בעמוד תאורה. "אני רוצה שאתה, מוגל, תדע את מקומך." "מה זה מוגל? מה, אתה רוצה כסף?" ידיו של ג'ם רעדו כשניסה להוציא את הארנק בעודו מרחף. עוטה הגלימה התחיל לצחוק. "אתה באמת מציע לי את הכסף המוגלגי המסריח שלך!" הוא אמר בזלזול. ידיו של ג'ם רעדו בתוך כיסו. במקום ארנק הוא הוציא את הסמארטפון. זהו, הוא יתקשר למשטרה ויסיים את הסיפור הזה. "אני אתקשר למשטרה," איים ג'ם, "תוריד אותי ותסיים עם זה." "משטרה! חה! מה המשטרה המוגלגית שלך תעשה? אתה, מוגל, צריך לדעת את מקומך! קרושיו!" ג'ם לא ידע איך זה קרה, אבל ייסורי תופת פקדו אותו באותו הרגע. כאבים עזים כמו זרמים חשמליים תקפו אותו בכל גופו והוא צרח. ואם זה לא היה מוזר מספיק, התוקף לא הפסיק לצחוק. הכאב הפסיק וג'ם נפל על הרצפה, מתנשף. הוא חייג במהירות את המספר של המשטרה באנגליה. "שלום, מה מקרה החירום?" נשמע קולה של פקידה משועממת. "שלום," התנשף ג'ם, "יש פה איזה איש עם גלימה שקורא לי מוגל ומתקיף אותי עם- עם- עם מקל מוזר כזה." עוטה הגלימה צחק. "אתם והשטויות המוגלגיות שלכם," הוא אמר. "תקף אותך עם מקל? מה זאת אומרת?" שאלה הפקידה. "הוא הניף את המקל ואני... אני עפתי... ונחנקתי, וכאב לי... כל כך כאב לי..." "ילד, אני מבקשת לא להתקשר לפה יותר ולבזבז לנו את הזמן עם המתיחות שלך, יש מקרי חירום אמיתיים," נזפה הפקידה והשיחה נותקה. ג'ם חש חסר אונים. "חה! היה שווה לחכות רק כדי לראות את זה! לויקורפוס!" התוקף כמעט התגלגל מצחוק, וג'ם הונף באוויר כשראשו פונה כלפי מטה. "לא! די!" הוא צעק. עוטה הגלימה גירד בראשו. "שכחתי שאם לובשים בגדי מוגלגים במקום גלימות זה פחות מביך," הוא מלמל, "טוב, בוא נריץ אותך קצת!" ג'ם הרגיש איך הוא נופל ופוגע במזרכה בקול חבטה. "אינסנדיו!" צעק התוקף וסילון של אש זינק לעבר רגלו השמאלית של ג'ם. ג'ם דילג לאחור במהירות. "אינסנדיו!" צעק התוקף שוב והפעם סילון אש נשלח לרגלו הימנית. "אינסנדיו! אינסנדיו! חה חה חה!" השתעשע התוקף ושלח סילוני אש לסירוגין, ובכך הכריח את ג'ם המסכן לרקוד מעין ריקוד מעוות כזה כשבכל פעם הוא קופץ על רגל אחרת. "כן! תרקוד, מוגל! תרקוד! הא!" ואז הוא חש יד על כתפו. "צריך עזרה?" לחש באוזנו קול נשי. ואז רצה מאחוריו אישה, לבושת גלימה אף היא, לעבר התוקף. "שלום, חשבת שיהיה מצחיק להתעלל במוגלגים לקראת הערב, אה?" האישה שאלה את התוקף, "אז אותנו זה פחות מצחיק, בריון סוג ז." "איך קראת לי?" הזדעף התוקף והרים את המקל שלו באיום. "תיזהרי! המקל שלו, הוא–" ניסה ג'ם לומר, אלא שהאישה שלפה מקל משלה וירתה כמה סילוני אור לעבר התוקף שהשיב כמה סילוני אור משלו בחזרה. נראה היה כאילו הם מנהלים מעין קרב בסמטה. ג'ם היה המום כמה דקות. "זה מה שקורה כשאנחנו מנטרים התרעה לתקיפת מוגלגים באמצעות המשטרה המוגלגית, אנחנו מיד באים לעזרה," הסבירה האישה בשעה שנלחמה, וכך ג'ם יאצ מההלם ועשה את הדבר המובן מאליו – שידור חי באינסטגרם. "אתם לא מאמינים מה הולך פה," לחשש ג'ם בחשש לעוקבים המעטים שצפו, "זה נראה כמו סוג של כישוף או קרב של כישופים." "זה בדיוק מה שזה!" אמרה האישה בקלילות תוך כדי קרב. "זה לא ערוך וזה לא עם אפקטים," המשיך ג'ים לפרשן לצופי הלייב באינסטגרם שלו, וכדי להוכיח הוא אף ציין היכן זה מתרחש. תוך זמן קצר הגיעו כמה אנשים וצילמו גם, ונראה שהאירוע צובר תאוצה. "הו, קהל! איך אני אוהבת!" התלהבה האישה שבדיוק ירתה צרור חבלים משרביטה שנכרכו סביב גופו של התוקף, שכרע על ברכיו בחוסר אונים. "טוב, זה היה מעצר פשוט למדי," האישה אמרה לקול מחיאות הכפיים של הסקרנים שהתאספו סביבה ותיעדו כל רגע. האישה הרימה חתיכת זבל מהרחוב וכיוונה את המקל שלה לעבר אותה פיסה. "פורטוס," היא אמרה והפיסה זהרה בכחול. היא הניחה את ידו של התוקף על פיסת הזבל, והוא נעלם יחד עם הפיסה. "וואו," התרשם מישהו. "תודה, תודה," קדה האישה בלבביות, "אבל לצערי אני איאלץ להשכיח מכם את זה." "מה?" "לא!" "זה היה ממש מגניב!" "אני יודעת, אני יודעת," האישה אמרה, "אבל ההילאים אמורים לפעול בשקט. במיוחד הילאים מיחידת המעצרים, כמוני. וכן, לא מומלץ שמוגלגים יראו אותנו או בכלל ידעו שאנחנו קיימים. אז בואו נעשה את זה מרוכז. תתאספו כולם סביבי, כן יופי בדיוק ככה..." היא אמרה כשכולם התאספו סביבה, "יופי. אובליויאטה!"
ג'ם היה מבולבל. הוא היה משוכנע שלפני רגע עמדה מולו... מי? לא משנה, כרגע הוא היה בסמטה שהייתה די הומה אדם משום מה. הוא שם לב שהוא משדר בלייב באינסטגרם שלו ומיהר לכבות את השידור. הוא וכל הנוכחים שהיו שם לא זכרו את כל מה שקרה. אבל האינטרנט? הו, האינטרנט בהחלט זכר. וכל מה שהאניטרנט זוכר מגיע תוך כמה שעות לטלוויזיה, ומשם כמובן לכתבות השער בעיתונים הגדולים בעולם למחרת. אין איש בעולם שלא ישמע על קרב הקוסמים בלב סמטה מוגלגית באנגליה...
|
|
||||||||||||||||
תמשיך! נרשמתי לפאנפיק!
זזה הולך להיות כיף! פעם במיליון שנה ;)
כשאני מחפשת פאנפיק טוב אני תמיד יודעת לחפש אצלך (:
אהבתי את הרעיון. ואת הביצוע. ממש יפה איך שנכנסת לסיפור דרך הנקודת מבט של המוגל בהתחלה, ואז הוא נתקל בקוסם, שמתגלה נוכל, ומגיעה ההיא, שמתגלה הילאית. פשוט בנית את זה טוב!
למה נטשת?!
בדיוק לפני כמה דקות התחיל להתפתח לי רעיון לפאנפיק בסדר גודל רציני על זה שאירוע גדול של הקוסמים מתועד בשידור חי והם לא יכולים לעשות שום דבר נגד זה.
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |