לבד

תודה רבה רבה לבטאית goodangel שעשתה עבודה מדהימה D:

______________________________________________

זה היה יום בהיר, עם שמיים כחולים ונקיים מעננים. לונה הרגישה מוזר. באנחה קטנה היא התיישבה במיטתה, והתחילה לחשוב כשלפתע נזכרה- היום זה היום, היום היא הולכת להוגוורטס בפעם הראשונה.
"לונה, כבר קמת?" קרה אביה מלמטה.
"אני באה!" קראה בתשובה.
היא ירדה לאט, מסתכלת על הבית כאילו לעולם לא תראה אותו שוב. אמנם היא תחזור, אבל פתאום שנה הרגישה כהמון זמן. היא המשיכה ללכת עד שהגיעה לחדר המקלחת, ועדיין, היא לא הפסיקה לחשוב. היא חשבה גם שהיא שטפה פנים וצחצחה שיניים.
"לונה, את שם?" קטע אביה את מחשבותיה.
כשירדה, ראתה את אביה מכין חביתיות.
"תראו מי זאת!" חייך אביה מעל המחבת החלודה. הוא חייך כאילו הוא שמח שהיא הולכת, כאילו הוא רצה כבר זמן להיות עם עצמו.
"בוקר טוב." היא ענתה בישנוניות.
"את נראית לי רעבה!" אמר והגיש לה צלחת שלמה מלאה בחביתיות עם סירופ.
"אולי רק קצת מתרגשת..." ענתה לונה כשחיוך קטן על שפתיה.
הוא נתן בה מבט, לקח גם הוא צלחת חביתיות, והתיישב מולה. "כשאת אומרת מתרגשת, את מתכוונת ל-מתרגשת-מפחדת, או רק מתרגשת?" שאל במבט אוהב.
לונה תהתה רגע.
"מתרגשת-מפחדת..." מלמלה.
"אין לך ממה לפחד. את תיהני בהוגוורטס!" אמר מר לאבגוד. "אני אשלח לך גיליונות 'הפקפקן' בחינם." הוא הוסיף בלחישה.
לונה צחקקה. "תודה, אבא"
אחרי כמה דקות של פטפוטים, קם אביה מהשולחן ושאל "ארזת כבר את המזוודה? אנחנו לא רוצים לאחר, נכון?" וחייך אליה.
לונה קמה גם היא "היא ארוזה, אבל אני צריכה להתלבש..." אמרה והורתה עם סנטרה לכוון גופה, שהיה לבוש פיג'מה.
אביה הנהן. "רק תעשי את זה זריז. או שאת מעדיפה ללכת בפיג'מה?"
"אבא!" צחקה לונה.
----
בינתיים, בביתם של משפחת וויזלי, הייתה מהומה לא קטנה.
"רון! איפה סיכת המדריך שלי?"
"אני לא פרד, אמא!"
"ג'יני, את יכולה להביא את המשקפיים שלי בבקשה?"
"זאת המזוודה שלי!"
רק ג'יני הייתה שקטה. זה היה היום הראשון שלה בהוגוורטס! לא היה מישהו בעולם שהיה יכול לתאר את כמות ההתרגשות שלה.
"שקט!!!" נשמעה לפתע צעקתה של גברת וויזלי. השקט היה מיידי.
"אוקי," אמרה גברת וויזלי בזעם. "פרסי, הסיכה שלך מתחת לכרית של הספה. אני יודעת שזה אתה פרד, לא תצליח לעבוד אליי הפעם! המשקפיים שלך בכיס ארתור. ורון, זו המזוודה של ג'ורג'!"
השתררה דממה שנמשכה לפחות כמה דקות, כולם הביטו זה בזה במבוכה.
"נו, אתם רוצים להספיק לרכבת, או לא?" שאלה גברת וויזלי בכעס.

		הפרק הבא