מבצע ההצלה של דמבלדור

הכוכבים נצצו בשמי הלילה, והירח הטיל את אורו הקלוש על השדות הפתוחים.

אלבוס דמבלדור הגביר עוף על המטאטא שלו בריכוז.
לפתע הוא הבחין ביצור לבן כשלג, עט לעברו, עם עיניים בולטות ומקור מעוקל, שאחז היטב בפיסת נייר.

"הדוויג," מילמל הפרופסור בהירהור, והתנשמת נחתה על כתפו.
הוא שלח את ידו אל מקורה, והיא הרפתה, ואפשרה לו לקחת את המכתב.
עם יד אחת אוחזת במטאטא, דמבלדור פתח את המכתב, וסידר את משקפיו כדי להיטיב לראות את המסר שניסה להעביר כתב היד החפוז:

פרופסור דמבלדור,
הארי יצא לחפש את אבן החכמים לפני שהיא תגיע לידיו של סנייפ.
כדאי מאוד שתגיע בהקדם האפשרי, כי הארי לא יוכל להתמודד איתו לבדו.
רון והרמיוני.

"אוי," אמר אלבוס. "סנייפ בהחלט לא היה לוקח את האבן, אבל מישהו אחר כנראה בעקבותיה. אם הארי הלך לחפש את האבן, כדאי מאוד שאני אחזור לשם."

ובנימה זו, הוא הטה את מטאטאו לכיוון ההפוך, והחל לטוס במהירות אל היעד החדש – הוגוורטס.
כמה דקות אחר כך, הוא טס במקביל למסלול של הדוויג, והטירה השחורה החלה להופיע באופק.
השמיים החלו להבהיר לאט-לאט, אם כי עדיין לא היה סימן לחמה מפציעה.
דמבלדור נחת בדממה על גבי מרפסת שנשקפה מהקומה השלישית.
הוא הניח את המטאטא בעדינות על הקרקע, והינהן כאות תודה להדוויג, שעפה לדרכה שבריר שנייה לאחר מכן.

הפרופסור החיש את צעדיו אל תוך הטירה, ובמעלה המסדרון.
שני נערים צעירים, בן ובת, שאחד בעל שיער אדום בוער והשנייה, שנראה כתומכת בכתפו, בעלת שיער חום מתולתל, שדמבלדור זיהה כרון והרמיוני, המתינו לו בקצה המסדרון בציפייה.
כשדמבלדור התקרב, הרמיוני קרנה.
"פרופסור – דמבלדור! הארי בדיוק היה ב-"
"כן," אמר דמבלדור בכובד ראש. "שמעתי הכול."
שני התלמידים פינו את דרכם, והוא נכנס לתוך החדר החשוך בקומה השלישית.
יצור מפלצתי מזיל ריר גהר מעל דמבלדור, והביט בו בזעם.
נראה שהכלב התלת ראשי אכן לא פחד משום דבר.
אבל הפרופסור כבר ידע את החולשה שלו.
לפתע הז'אנר של הפאנפיק השתנה פתאום ממתח לקומדיה.

בלי אזהרה מוקדמת, דמבלדור שלף משומקום טייפ צבעוני, ולחץ על כפתור שבלט בין שורה של כפתורים.
מוזיקת ת'ראש מטאל חסרת רחמים מילאה את חלל החדר, אבל לא נראה שזה הפריע לפלאפי להירדם.

דמבלדור האזין לקצב, וטילטל את ראשו בכוח, תוך כדי שהכלב האימתני מיצמץ כמה פעמים בישנוניות, ואז צנח על צידו והרעיד את החדר.

פרופסור דמבלדור הרים את דלת העץ, וצנח אל תוך האפלה, כשהוא ממשיך לנענע את ראשו לפי הקצב המופרע של המנגינה הרועשת.
הוא נחת על מצע של מלכודת שטן, ועצם את עיניו בשלווה, מזמזם לעצמו מוזיקה קאמרית שנגדה לחלוטין את המוזיקה (שכעת נשמעה יותר מעומעמת) שעדיין הושמעה למעלה.

אחרי כמה דקות של ג'קוזי צמחים מרגיע עם מוזיקת ת'ראש קאמר ברקע, דמבלדור נחת שוב על רצפת אבן נוקשה, והביט בחלל שסביבו.
הוא חצה את המסדרון הקצר, ופתח את דלת העץ הכבדה אל המשימה הבאה שלו.
נשמע רחש של אלפי מפתחות שמתעופפים באוויר.
דמבלדור, שלא ראה טעם לעלות על מטאטא אחרי שהוא כבר הקדיש את חצי השעה האחרונה בתעופה, הרים את ידו באוויר באדישות, ואז הוריד את ידו, שהייתה כעת חמושה במפתח מעוקם ומתכתי.
הוא התכופף כדי להימנע מדקירות של מפתחות מעופפים כשפסע אל הדלת הבא, ופתח אותה לרווחה.
"אח, מקגונגל," אמר דמבלדור בשעשוע, כשהביט בחדר בעל התקרה הנמוכה שנשקף אליו.
הרצפה הייתה עטורה במשבצות שחורות ולבנות.
שורה של חיילים לבנים עמד בנחישות מול החיילים השחורים שבצד שלו.
"אין לי זמן רב מדי, אז אני אעשה את מהר," הוא אמר במהירות, ואז ניפנף בשרביטו.
לוח שח הקוסמים הגדול ביותר בעולם הפך ללוח שחמט רגיל בהבזק כתמתם.
הוא רכן אל החיילים הזעירים, והביט בהם.
המלכה השחורה נראתה די מרוגזת.
היא ניפנפה בזרועותיה עם החרב שלה בעצבנות וירתה קללות.
"טוב, אם את מתעקשת," נאנח הפרופסור.
הוא התיישב על ברכיו, והחל לשחק בשח קוסמים.
אומנם הוא איבד את המיומנות הטבעית שהייתה לו בגיל צעיר בשחמט, אבל המלכה היריבה אכן נראתה מוכת הלם כשדמבלדור ביצע את מהלך המט.
היא ירדה מהלוח, הרימה את לוח השחמט עם ידיה הקטנטנות, וזרקה אותו באוויר בתסכול.

"יש אנשים שלא יודעים להפסיד בכבוד," מילמל דמבלדור, ואז קם, ויצא לדרכו.
אחרי דילוג אלגנטי על הטרול המעולף שהמתין בחדר הבא, דמבלדור היה מוכן להתייצב עם ההגנה של סנייפ.
הוא נכנס לתוך חדר ריק כמעט לחלוטין, מלבד שורה של בקבוקים שנחו בשתיקה על שולחן מעץ.
חומה של להבות עלתה באוויר במקום שבו הייתה דלת הכניסה, וחומה נוספת של להבות כיסתה את הפתח לחדר הבא.
דמבלדור העיף את הפתק שנח על השולחן הצידה ובחן את השיקויים.
"זה נראה מתאים," אמר דמבלדור, ולקח בקבוקון שהכיל נוזל סגלגל.
הוא לגם אותו עד הטיפה האחרונה, ואז השתנק.
"אוי. זה היה השיקוי שמאפשר לי לצאת מהדלת הקודמת. טוב, לא נורא."
הוא צעד אל הדלת הבאה, והלהבות עטפו אותו בלי לגרום לו כל נזק שנראה לעין.
פרופסור דמבלדור עבר בפתח, ונכנס אל החדר האחרון – כדי להציל את הארי...

הסוף!