הבולט והשקט

היי! :) זה הפאנפיק הראשון שאני כותבת אז אני לא בטוחה שזה יהיה כל כך טוב…

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

"היי הארי!" , רון צועק להארי ברציף והארי מתקדם אליו בהליכה מהירה לחיבוק חברי.

"איך היה הקיץ שלך?", שואל רון, "הוא היה לא משהו, דוד ורנון כל הזמן מכריח אותי לעבוד, השנה אני פשוט אשאר בהוגוורטס בקיץ,

יהיה לי הרבה יותר טוב פה מאשר עם המשפחה ה"טובה" וה"מושלמת" שלי".

מאחורי רון רואה הארי את לונה, "או, היי לונה!", "שלום הארי", עונה לונה בחיוך תמים עם זוג משקפיים חדש לזיהוי יתושטושים.

"אני רואה שקנית זוג חדש, תתחדשי", אומר הארי בחיוך.

לפתע מאחורי לונה צצה הרמיוני, "היי, בואו נכנס לרכבת היא עוד דקה יוצאת, ודמבלדור לא יאהב אם נאחר".

"אנחנו?", שואל הארי, "הרי זה ברור שאת עושה את זה בשביל התעודה שלך".

הרמיוני צוחקת צחוק מזוייף ומפסיקה, "בואו".

רון, הארי והרמיוני מתיישבים באותו התא, "הארי!", הרמיוני צועקת והארי מסיר במהירות את מבטו מלונה הנמצאת בתא הסמוך,

"מה?", "מה מה? אתה בוהה בלונה כבר חצי שעה ואתה עוד שואל מה?", "לא לא זה כלום, ממש כלום" , אומר ומחזיר את מבטו ללונה,

הרמיוני במבט מיואש.

לאחר כל מיון תלמידי השנה החדשה רון יושב עם הארי במעונות הבנים, "לאיזה עוד הרפתקה נכנס השנה?,

או שסוף סוף תהיה לנו שנה שקטה", שואל רון, "נחכה ונראה"...

ארוחת הבוקר מגיע כרגיל, רון בא רעב מאוד כרגיל, דראקו ירד על הארי כרגיל, אבל להארי לא היה תיאבון.

הרמיוני שאלה אותו: "למה אתה לא אוכל?", "לא יודע אני פשוט לא רעב, יש לי תחושה פנימית שמשהו הולך לקרות, משהו רע",

אמר והסתכל על כסאה הריק של לונה ורץ אל מחוץ לאולם הגדול.

הארי חיפש בכל החדרים בכיתה ולא מצא את לונה, לא ידע את מי לשאול לגביה.

היה סבור שהיא רק הלכה מתוך שינה והיא מחפשת את הדרך לאולם הגדול, 'איך זה יכול להיות, אין סיכוי,

היא מכירה את הוגוורטס כבר 5 שנים', עברו מחשבות בראשו של הארי, שכן הייתה לו דאגה לא מוסברת ללונה, משהו שמרגיש שונה.

הארי החליט לחזור לחבריו באולם האוכל ולבדוק את תעלומה זו אחר כך.

הארוחה והנאום(הארוך) של דמבלדור הסתיימו והארי המשיך עם חבריו לשיעור שינוי צורה, שכח לגמרי מלונה.

"בוקר טוב תלמידים", אומרת מינרווה מקגונגל בקול מפוחד, "נאלץ לבטל היום את השיעור בגלל סיבות מנהליות",

לכל התלמידים שמחה בליבם, הרי התבטל שיעור ורק הרמיוני גריינג'ר שכה חיכתה להראות את יכולותיה הראתה פרצוף מבואס בפנייה,

ובמהרה הוא מתחלף בשמחה משום שתוכל להיות עם חבריה.

הארי בפנים מהורהרות, אך עדיין לא נזכר בהעלמותה של לונה.

כל התלמידים הלכו לאולם הגדול לארוחת צהריים, הארי ורון מכניסים אוכל לגופם מהר יותר מאשר המהירות של רכבת הוגוורטס,

והחגיגה נעצרת. רון מסתכל על כיסאה הריק של הרמיוני, "איפה הרמיוני?", נזכר הארי גם בלונה, "חשבתי שמשהו מוזר פה" ,

עולה דמבלדור להודעה חשובה, "מעתה ואילך כל התלמידים מתבקשים לא להסתובב לבד במסדרונות".

הארי ורון יוצאים מהאולם הגדול לכיוון חדר המועדון, "נסכם שאני ואתה לא הולכים לשום מקום לבד",

הארי אומר לרון, "מסכים", המביא ללחיצת יד של אנשי עסקים.

		הפרק הבא