מכתבים ויומנים

מולי בחדר של בנות השנה ה-7 של בית גריפינדור. 

שוכבת על המיטה שלה, לוקחת עט נוצה ואת היומן שלה. 

וכותבת...

" היי, אני מולי מארי לונגבוטום, הבת של נוויל לונגבוטום ולונה לאבגוד. בת 18.

היום, היום אני גומרת את הלימודים, בהוגורווטס. זה יהיה לי מוזר לא לחזור לכאן, בעוד חודשיים, ב-1.9

כי, כי כאן זה הבית שלי. הבית של כולנו, כל המתלמידים של הוגורווטס. 

אבא שלי מלמד כאן אז רוב הסיכויים שאני אבוא לבקר...

המנהלת מקגונגל הציעה לי ללמד כאן שנה הבאה, בתור מורה לתורת הצמחים. כמו אבא שלי. היא אמרה לי שיש לי עוד שבועיים לאחליט, אני לא בטוחה בזה שאני ילמד פה...

זה סתם יהיה מוזר...

ועכשיו אני אספר על החברים שלי:

רוז וויזלי-גריינג'ר, החברה הכי טובה שלי, תמיד לצדי ואני תמיד לצידה, היא הבת דודה של אלבוס פוטר, חבר שלי. 

רוז חכמה אפילו טיפה יותר מאמא שלה, בעצם אין מישהו יותר חכם מהרמיוני גריינג'ר. תמיד אפשר לסמוך על רוז, בחיים שלי אני סומכת עליה והיא סומכת עלי. 

אנחנו מכירות מגיל 0. היא החברה הכי טובה שמישהו יכול לקבל.

סקורפיוס מאלפוי, גם חבר טוב, הוא ורוז ביחד, בזכות אל ואני...בהתחלה אני ורוז כעסנו על אל שהפך להיות חבר טוב שלו, כעסנו בגלל מה שכנראה שמועות...

אבל אחרי מה שקרה בסוף השנה הראשונה הוא הפך גם לחבר טוב שלנו. נתנתי לו כינוי, סקורפ במקום להגיד סקורפיוס שזה ארוך. מאוד ארוך.

ואלבוס פוטר, אל, חבר שלי. הבן אדם שכמעט איבדתי פעמיים. הבן האדם שאני מאוהבת בו מגיל 11, ואני איתו מהשנה ה-3. הבן אדם שגורם לי להרגיש טוב יותר. 

ושגורם שיהיה לי תקווה, לא משנה מה. אני מכירה אותו גם מגיל 0. הינו החברים הכי טובים אבל לא כמו שאני ורוז. 

הבן אדם שאני אוהבת הכי בעולם, ואני לא יכולה בילעדיו. 

שנה שעברה הוא הציע לי, הוא הציע לי נישואים...אבל...זה בטח יהיה כי חשבנו שנמות, במלחמה נגד דלפי בתו של וולדמורט. ניצחנו אותה היא במאסר באזקבאן. 

אני לא בטוחה עם הוא זוכר את זה...

אבל זה בסדר.

אני צריכה ללכת, אני אאחר לטקס סיום...

אבל רק לסיום, מעניין אם אל, רוז או סקורפ כותבים כמוני ? משהו. 

או מכתב לעצמם העתידים ? 

אז לעצמי בת ה-28 ? או יותר מוקדם או יותר מאוחר...

תודה."

מולי קורעת את הדף מהיומן מקפלת ודוחפת את הדף למזוודה ודוחפת גם את היומן למזוודה ויוצאת מהחדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא