האחים פוטר

הם הגיעו לקינגס קרוס בשעה עשר וחצי. הדוד ורנון העמיס את המזוודות של הארי ושל סופי על עגלות, וגילגל אותן בשבילם אל תוך התחנה.

הארי חשב שזו הבעה של טוב לב יוצא דופן, עד שהדוד ורנון נעצר כשפניו אל הרציפים וחיוך מרושע נסוך עליהן.

"הנה לכם ילדים. רציף תשע- רציף עשר. הרציף שלכם צריך להיות איפשהו באמצע, אבל לא נראה שאפילו בנו רציף כזה נכון?"

מובן שהוא צדק. מעל אחד הרציפים היה תלוי מספר תשע גדול מפלסטיק, ומעל לרציף הסמוך מספר עשר גדול מפלסטיק, ובניהם לא היה דבר.

"שתיהיה לכם שנה נעימה," אמר הדוד ורנון בחיוך מרושע עוד יותר. אמר והלך. סופי הסתובבה וראתה שהדרסלים נוסעים משם. שלושתם צוחקים.

היא הרגישה יובש בפה. מה הם יעשו? וכבר התחילו להישלח לכיוונם מבטים חשדניים, בגלל הדוויג. הוא יצתרכו לשאול מישהו.

הם עצרו שומר שעבר שם אבל לא העזו לשאול על רציף תשע ושלושה רבעים,. השומר מעולם לא שמע על הווגורטס. וכשהם לא ידעו להגיד לו באיזה

חלק בכלל בארץ, הוא התחיל להתעצבן כאילו שהם מטרידים אותו בכוונה. על סף יאוש שאלה אותו סופי אם הוא יודע על רכבת שיוצאת בשעה אחת עשרה,

אבל השור אמר שאין כזאת. לבסוף השומר הלך משם, ממלמל משהו על אנשים שמבזבזים לו את הזמן. בשלב הזה הם היו חייבים להתאמץ לא להיכנס לפאניקה.

לפי השעון הגדול שמעל ללוח זמני הנסיעות, נותרו להם עוד עשר דקות לעלות על הררכבת להוגוורטס ולא היה  להם מושג איך עושים זאת

הפרק הקודם		הפרק הבא