אל תדגדג דרקון ישן

סלזאר התעורר במהירות.
הוא הושיט את ידו לארון שליד מיטתו ,לקח את השרביט ונעמד על רגליו. הוא צעד במהירות לסלון הבית, שכעת היו מפוזרים בו שברי דלת הכניסה. ומי עמד שם אם לא חברו הטוב גודריק גריפינדור. בגדיו החומים המוכרים היו מוכתמים ומלוכלכים, שערו החום היה מפוזר ומבולגן ועיניו היו זגוגיות ונראו לא יציבות, כנראה בשל בקבוק המשקה האלכוהולי שהיה בידו. שרביטו, שבו השתמש על מנת לפוצץ את דלת הכניסה לביתו, נשמט ונפל על הרצפה.
"בשם רגליה הגדולות והשעירות של מת'ילדה!" צעק סלזאר והוריד את שרביטו מעט.
"מה אתה עושה?!"
"סלזאר!" הכריז גודריק השיכור ונופף בבקבוקו מעלה מטה, "באתי לדון איתך!"
"אז למה פוצצת לי את דלת הכניסה?!" התיז סזלאר ופנה להביט בשעון שעל הקיר. "ועוד בחמש בבוקר?!"
"הלא מתי תרצה, באחת בצהריים?" צחק גודריק ולגם מבקבוקו בפעם המי-יודע-כמה.
"כן!!" צעק לו סלזאר ושפשף את עיניו העייפות.
"אין צורך להתרגז, סטיב." ניסה להרגיע אותו גריפינדור.
"קוראים לי סלזאר!! סלזאר, טיפש שכמותך! לפני רגע קראת לי ככה- הו, מה זה משנה!" צעק האיש המעוצבן ונופף בשרביטו. חלקי הדלת המפוזרים שבו למקומם ויצרו בשנית את דלת הכניסה לבית. לאחר מכן הביט בחברו במבט מלא חימה.
"אז-מה.. מה רצית להגיד לי, גודריק?"
נראה כי הטיפש לא שם לב אליו. הוא השליך את בקבוקו בין ידיו וגיחך.
סלזאר הצמיד אגרוף לפיו בכעס, ואז שלף שנית את שרביטו.
"אציו בקבוק!"
הבקבוק הגיע אל ידו של סלזאר.
"היי!" התאונן גודריק ופנה להוציא מכיסו את שרביטו, אך לא מצא אותו והסתובב במקומו קמעה, כנראה לא שם לב שהדבר שחיפש מונח שני טפחים לידו, על הרצפה.
"טוב, נו," אמר ופנה להסתכל אל חברו. "אז מה רצית?"
"אני?! אתה פוצצת את דלת הכניסה של הבית שלנו, בחמש בבוקר, תוך כדי ביצוע הדבר הערת אותי, וכעת אתה אפילו לא זוכר למה באת לפה מלכתחילה!"
"אה, כן..." נזכר גודריק, וקרא שנית, "סלזאר, אני צריך לשוחח איתך!"
סלזאר נשף בתסכול. "אז מה רצית להגיד?"
"באתי להמשיך את הדיון שקיימנו לפני חודשיים!"
"איזה דיון?"
"לגבי המקום שבו המוגלגים לא יוכלו לרדוף אותנו! אני תוהה אם אתה מקשיב לי בכלל!" אמר, וגיהוק גדול נפלט מפיו.
"מתי שוחחנו על דבר כזה? ולמה נזכרת בזאת רק לאחר חודשיים? ולמה היית צריך לפוצץ לי את הדלת כדי-"
"אתה מתמקד בדברים הלא-חשובים!" גריפינדור נופף בידו. "תזכיר לי איפה חדר השירותים, שותף לדירה יקר? חוששני שאני הולך להקיא." הוא התנודד.
"אתה גר פה שנתיים!" סלזאר נאנח. "ישר ואז שמאלה, ותשטוף את הדלי לאחר שאתה מסיים."
ובזמן שגודריק התנודד לו לעבר השירותים, סלזאר התיישב לו בספה האדומה שבביתם, תוהה לעצמו מה היו החטאים שביצע במהלך השנים שהביאו אותו לרגעים כאלו.






"אז..." פתחה הלגה.
"התוכלו להסביר מה היה כל-כך דחוף שהערתם אותי בחמש בבוקר? הינשוף הטיפש שגריפינדור שלח אליי לא הפסיק לנקוש על החלון המזורגג."
"גם אצלי!" אמרה רוונה בכעס.
"הינשוף הזה לא שמע שאסור להפריע למנוחתם של אנשי דת??" עיניה הכחולות, שכעת האדימו מחוסר שינה, הפחידו את סלזאר.
"אז, חברים!" גודריק פנה וישב גם הוא באחת מן הכורסאות האדומות שבדירתו. "עלה לי רעיון מבריק!"
"זה היה לפני או אחרי שהחלטת להוסיף כנפי ת'סטראל לארוחת הבוקר שלך?" שאלה אותו רוונה.
"אחרי, כמובן. הרעיון הזה בוצע כבר לפני חמישה חודשים."
"גועל נפש." נגעלה רוונה.
"לא להפריע לי, בבקשה!" אמר גריפינדור בתוכחה. "אז כפי שאמרתי, עלה רעיון למוחי. חשבתי על זה - אנחנו, הקוסמים, נרדפים ומעונים בידי המוגלגים. אין אנו יכולים לשהות במקום יותר מדי, שמא חסרי הקסם הללו יתפסו אותנו. אז מה שאני חשבתי עליו-" הוא לקח נשימה עמוקה.
"הוא שנקים מקום שבו קוסמים יוכלו לבלות יחדיו, מוקם שיוכל להגן עליהם מפני העולם הקר והאכזר שבחוץ."
"אתה בטוח שהוא פיכח?" שאלה רוונה את סלזאר בשקט.
"הוא עדיין לא ניסה להצית את הרהיטים, אז אני חושב שאנחנו בכיוון טוב." לחש לה סלזאר בחזרה. היא צחקקה.
"שקט!" קרא גודריק. "כעת אני פיכח יותר זמן משהייתי זה זמן רב."
הלגה פלטה גיחוך, ושאלה, "אז מה הוא, אם כן, רעיונך המבריק?"
"פאב לקוסמים!"
סלזאר קימט את מצחו. "מה?"
"כפי ששמעת! מקום שבו יוכלו בני הקהילה הקסומה לשתות בשקט ולמלא את בטנם יין-דבש!"
"ואני עוד חשבתי שעלית פה על משהו..."השיבה רוונה בצחוק קל.
"זה רעיון מעולה! כל מה שיכולנו לבקש!" אמר גודריק ופרש את ידיו. "לא?"
"כסיל שכמותך," נזפה בו רוונה. "אתה רק מחפש מקום לשתות בו!"
"ממש לא!" השיב גודריק. "אני רק דואג לקהילה שלנו! האם זה עד כדי כך בלתי סביר?"
"בשם גבותיו של קין הקדוש..." אמרה הלגה. "בשביל זה גררת אותנו לפה?"
"מהי הבעיה??" גודריק הגביר את קולו. "אם אתם מתעקשים, נוכל לבנות בית בושת במקום."
"אלוהים, גודריק!" אמר סלזאר בכעס.
רוונה צקצקה בלשונה ונפנפה בשרביטה, וכרית עופפה לתוך פניו של גריפינדור בחוזקה. "זה מה שאני חושבת על הרעיון המחפיר הזה."
הלגה קפצה את שפתיה. "למה לא? אני ב-"
"אל, הלגה." השיבה לה רוונה בכעס.
"מה הבעיה שלכם?" אמר גריפינדור. "האם אין זה רעיון מספק?"
"לא!"
"אז בואו תציעו רעיון משלכם, אם אתם כל-כך חכמים."
"כנסייה?" הציעה רוונה.
"בית גידול לגיריות?" הציעה הלגה, והמבטים שתקעו בה כל השאר גרמו לה להרים גבה.
"מה? גירית זוהי חיה אצילית מאוד, בסדר?"
סלזאר שפשף את פניו. "נראה לי שסטינו מהנושא. הרעיון הכללי היה מקום שבו יהיה לקוסמים חופש. השאלה היא אם אתם בעד הרעיון בכלל."
"אני חושבת שכן." אמרה הלגה.
"עד עכשיו לא ממש חשבתי עליו, אבל האמת שהרעיון הזה די קורץ לי."
"אבל אנחנו רק ארבעה קוסמים." אמרה רוונה.
"איך ניצור מקום היכול לאכסן יותר מכמה אנשים, בכלל?"
"את הבעיה הזו כבר פתרתי!" מיהר גודריק להגיד. "מכרתי את השרשרת המכוערת של סלזאר-"
"אתה מה?!" התפלץ סלזאר. "היא הייתה שייכת לסבת-סבתי!"
"מדוע לכל אחד יש משהו להתלונן עליו??" אמר גריפינדור בכעס. "בקיצור, יש לנו מספיק כסף בשביל לשכור מספיק אנשים שידאגו לעניין."
"בשם הנזלת של ג'ואן..." מלמל סלזאר. הוא נשך את שפתיו בכדי לא להתנפל על חברו חסר השכל.
"אז החלטנו?" שאלה רוונה. "בונים כנסייה?"
"לא!"
"היה שווה לנסות."
גודריק שאף אוויר.
"אם אנחנו באמת רוצים לבנות מקום שיהיה שימושי, אני חושב שאנחנו צריכים לבנות מקום שיכשיר את האנשים לבגרותם, לאתגרים ולסכנות שעוד יהיו להם בהמשך. אני באמת חושב שאנחנו צריכים לבנות בית בושת."
הכרית פגעה בפניו בשנית.
"הרעיון דווקא נשמע ממש טוב..." אמרה הלגה. "אמנם לא בית בושת," היא העיפה מבט כעוס לעברה של רוונה, "אבל כן מקום שיכשיר קוסמים צעירים וילמד אותם את כל מה שהם צריכים. אני חושבת שאנחנו צריכים להקים בית ספר לקוסמים-"
"אני יודע!" קרא גודריק ונעמד. "אנחנו צריכים להקים בית ספר לקוסמים!"
"גאון שכמותך." אמרה לו רוונה ביובש.
"אבל מה לנו ולהוראה?" שאל סזלאר, עדיין מרסן את קולו.
"האמת היא, אנחנו קוסמים ממש מוכשרים." אמרה רוונה, והסתכלה בגריפינדור בחטף. "רובנו."
"היי!" מחה גודריק.
"ואם לקצר זאת, אני בעד."
"אני הצעתי את הרעיון, כך שאפשר להניח שגם אני." אמרה הלגה.
"זה לא טוב כמו בית בושת, אבל בסדר." אמר גודריק.
סלזאר הביט בחבריו, פוכר את ידיו.
"אתם רציניים? אתם באמת רוצים לעשות את הדבר הזה?"
"אני חושבת שכן, סלזאר." ענתה הלגה.
סלזאר פלט נשיפה.
"רק מכיוון שהכסף מהשרשרת של סבתא רבתא רבתא שלי מושקע בפרויקט הזה." הוא הביט בגודריק. "אלא אם כן תסכים להביא לי אותו."
גודריק צחק. "מה, אינך מכיר אותי, ידידי הוותיק? כמובן שלא!"
"טוב, נו," אמר סלזאר בחוסר רצון. "אני בעד."
"יופי!" אמרה הלגה. "אז נקים בית ספר לקוסמים."
"עם שיעורים מרתקים." הוסיפה רוונה.
"וכמה יצאניות, שיהיה לתלמידים מה לעשות בהפסקות." הוסיף גודריק.
"לא!" אמרה לו רוונה וסטרה לו על ידו.
"אוקיי, אוקיי!"
סלזאר גיחך. "אני לא מאמין שאנחנו נעשה זאת."
"תאמין, סלי." אמר גריפינדור וטפח לו על הגב.
"אל תקרא לי ככה."
גודריק התעלם.
"אז מה אתם אומרים, שנפתח בקבוק וויסקי אש לכבוד המאורע?"
"לא!!" צעקו לו כולם.
"היה שווה לנסות." אמר גודריק בחיוך.

הפרק הקודם