2 למאי

2 למאי, 2001

פרק ראשון - המפגש

כל שנה התקיים ב'מחילה' מפגש של כל החברים והמשפחה לזכר הניצחון על הלורד וולדמורט ואוכלי המוות.
כל שנה, בדיוק ב2 למאי, הרמיוני מצאה את עצמה יחד עם כל חבריה ומכריה בערב ארוך, בלתי נשכח.
בדרך כלל היא חיכתה ליום הזה, אפילו ציפתה. לא היה טוב יותר מלפגוש בהארי וג'יני, שגידלו ביחד את טדי הקטן. היא תמיד נהנתה גם משיחות העומק שלה עם נוויל, שבדיוק התארס לחנה אבוט, בת זוגתו בשלוש שנים האחרונות.
בשנה שעברה לונה אף הביאה את בת זוגתה למפגש והכירה אותה בפני כולם. זה היה מרגש.
תמיד היה המון אוכל. פרד וג'ורג' היו משוויצים בפני כולם בהמצאות האחרונות שלהם.
פרסי היה יושב עם בת זוגתו ומהנהן ברשמיות כלפיי כל אורח שהיה מגיע.
זה היה האירוע שלו כולם חיכו במהלך כל השנה.

אבל... בפעם הזו – היא ממש לא רצתה להגיע.
אולי אפילו הייתה מוותרת על הגעתה, אילולא יום לפני המפגש פגשה במקרה בסמטת דיאגון את גברת וויזלי, כאשר זו קנתה מצרכים לסעודה הגדולה. מולי התרגשה כל כך לפגוש את הרמיוני, שהייתה עסוקה מאוד בעבודתה כבר תקופה ארוכה, שממש חייבה אותה להבטיח כי תגיע מחר למפגש.
בליבה הרמיוני ממש לא רצתה להגיע, אבל הבטיחה. היא לא רצתה לאכזב את מולי.

כשחזרה מעבודתה במחלקה לטיפול בחיות פלא, לאחר יום עבודה ארוך (ומעניין) במיוחד, היא תהתה בליבה מדוע מולי לא אמרה דבר לגביי רון. היא ידעה.
הרמיוני פתחה את דלת דירתה הקטנה בסמטת דיאגון. דלת הכניסה חרקה.

אלוהים, אני חייבת להזמין מישהו שיתקן את זה כבר. הלחשים שלי לא מצליחים לתקן את זה לטווח ארוך, היא חשבה לעצמה בזעף.

הרמיוני ורון היו זוג באופן רשמי מאז סיומה של המלחמה וגרו ביחד בדירה הזו במשך יותר משנתיים. מהרגע שרון עזב, לפני שמונה חודשים, דלת הכניסה לא הפסיקה לחרוק.
קצת כמו הלב שלי – הרמיוני חשבה לעצמה בצער. מיד נזפה בעצמה – הלב שלי בסדר גמור! אני בחרתי לסיים את הקשר הזה. דיי כבר עם המחשבות העצובות והמדכאות האלו!
הרמיוני האמינה שאם הייתה רוצה לחזור לזוגיות עם רון, זה כבר היה קורה. הם נפגשו כמעט באופן יומיומי במשרד הקסמים.
היה קשר מובהק בין עבודתו של רון כהילאי, ובין עבודת המחקר של הרמיוני על חיות פלא.
נושא המחקר שלה היה – מהו הקשר בין יציבות עולם הקוסמים ובין איכות החיים של חיות הפלא.
המחקר קיבל המון שבחים והיא בדיוק קיבלה תקציב נוסף כדי להרחיב ולהעמיק בו עוד. כדי להצליח במחקר – היא הייתה צריכה לראיין המון הילאים ולהצטרף למשימותיהם.
היא לא הייתה מצליחה להעלים את רון מחייה גם אם רצתה.
לכן זה לא משנה שאראה אותו היום, חשבה בהחלטיות. אני אגיע ואיהנה מזמן עם חבריי הקרובים. אין כל סיבה שהפרידה מרון תפגום בהרגשתי לגביי היום!
נכון?
-----------------------------------------------
הרמיוני התעתקה בצורה מושלמת אל הכניסה ל'מחילה'.
היא בחנה את השעה בשעון הקסום שלה – 16:59. מושלם. הרמיוני לא אהבה לאחר.
היא נשמה נשימה עמוקה והעיפה מבט חטוף, עצבני מעט, בשעון.
הוא הראה מעבר לשעה גם את המשימות הדחופות שנותרו לה עד לסוף השבוע ואת מיקומם הגיאוגרפי של שני הוריה.
לא היו לה משימות. היא סיימה הכל היום. שני הוריה היו בטיול באיטליה. כרגע המיקום בשעון הורה – ורונה, איטליה.
הכל בשליטה.
נשימה עמוקה נוספת והרמיוני הרימה את ידה במטרה לדפוק בדלת, אך לפני שידה הספיקה לגעת בדלת, זו נפתחה בפתאומיות.
"'מיוני!" זו הייתה ג'יני. היא נפלה על צווארה של הרמיוני בחיבוק עז. זה היה חיבוק אוהב.
הרמיוני חשה בתחושה חמימה ונעימה בחזה. היא התגעגעה לג'יני כל כך.
"היי, ג'ין," מלמלה ברכות. "התגעגעתי אלייך."
"אני גם! את נעלמת! מה זה, את שזופה נורא! את נראית נפלא!"
הרמיוני חייכה. "כל משימות החקר שלי גורמות לי לבלות הרבה שעות במשרד, אבל גם הרבה שעות בשמש."
"כרגיל, הגעת בזמן, 'מיוני. כל השאר יאחרו. רוצה לעזור לי להתחמק מהמשימות של אמא בנתיים?" ג'יני הציעה בחיוך תחמני.
למרות שעברו שנים, הרמיוני שמחה לגלות שיש דברים שלא משתנים.
"בודאי. נחמוק לחצר האחורית?"
"כמובן."
הרמיוני הרגישה בבית כמו שלא הרגישה כבר הרבה מאוד זמן.
-----------------------------
"את לא יכולה להמשיך ככה, 'מיוני," ג'יני העירה בחומרה.
הרמיוני נאנחה. "אני לא רוצה להתרחק מכולם, אבל זה קשה לא לעשות כך לאור מה שקרה ביני ובין רון."
"זה לא משנה. את משפחה עבור כולנו. את חסרה לכולנו! הארי יגיע עוד מעט, הוא התעכב כשנסע להביא את טדי הקטן מהגן. הוא יגיד לך בעצמו כמה שאת חסרה!"
ג'יני והארי עברו לגור בהוגסמיד לאחר המלחמה. הייתה שם קהילת-קוסמים חזקה שנתנה מעטפת איתנה ותומכת לזוג שהפך להורים לטדי שאיבד את שני הוריו במלחמה.
הרמיוני ידעה שזה לא תירוץ. היה קל מאוד להגיע מסמטת דיאגון להוגסמיד אילו באמת רצתה.
"את צודקת, ג'ין. פשוט נורא חששתי... חששתי שתכעסו עליי, שניכם."
ג'יני נאנחה. "כמובן שלא כעסנו. ידענו שהפרידה תגיע מתישהו. היחסים ביניכם היו רעועים מעבר לשנה. הייתה לכם כבר הפסקה ארוכה ביחסים – והכי חשוב – ראיתי שהקשר הזה מעיב עלייך, 'מיוני."
הרמיוני הרגישה את ליבה מחסיר פעימה. זה ריגש אותה שג'יני ידעה לזהות דבר שלהרמיוני עצמה לקח יותר משנתיים לשים עליו את האצבע.
היא אהבה את רון, אהבה אותו באמת. היא נמשכה אליו, היא חשבה שהוא חכם ואמיץ וחבר נפלא.
לצערה, היא נאלצה לגלות על בשרה שלפעמים זה לא מספיק. לרון היו ציפיות מאוד מסוימות ממערכת היחסים עם הרמיוני, והמון רגעים של חוסר תקשורת גרמו למערכת היחסים שלהם להיות מאוד לא יציבה. היו שם המון ריבים, צעקות, לילות של בכי, השלמה, אהבה עזה, תשוקה ושוב ריבים.
עד שיום אחד הרמיוני פשוט הבינה. הם פשוט רוצים דברים שונים בחיים. היא לעולם לא תוכל לתת לרון את מה שהוא באמת משתוקק אליו.
היא נפגעת יותר מדי כשהיא מנסה לעשות זאת.
לפעמים לאהוב זה פשוט לא מספיק.

		הפרק הבא