הטוב, הרע והסלית'ריני התקוע

כל הזכויות להארי פוטר שייכות לרולינג, ואני כותבת בהסכמתה. דירגתי PG כי אין בדיוק אלימות מפורטת, אבל אלימות לא מפורטת דווקא יש, אז תיזהרו...

"איך. איך זה שהמצנפת לא שיבצה אותי לסלית'רין?" שאל ברנבי בתסכול כה רב שכמעט עלו בעיניו דמעות.

"מה קרה? אבא שלך יהרוג אותך?" שאל אותו גארי, ספק בדאגה ספק בזלזול.

"לא. אתם עוד תהרגו אותי," ברנבי ענה ונעץ מבט אומלל בשותפיו לחדר: גלן גויל היה גבוה ושרירי מדי בשביל תלמיד שנה ראשונה והיו לו שיער חום ועיניים חומות.

בדיוק כמו ברנבי, היה אמור להשתבץ לסלית'רין בגלל אילן היוחסין שלו אבל זה לא קרה.

גארי תומפסון הבלונדיני והרזה היה ממשפחה של קוסמים שלא שמרה על טוהר הדם במיוחד וג'ק יירלינג שחור השיער היה בן מוגלגים. שלושתם עלו לברנבי על העצבים.

"על מה אתה מדבר?" שאל גלן.

ברנבי נאנח מעומק נשמתו ורק אז ענה: "על הויכוחים המטופשים הבלתי פוסקים שלכם על עולם הקוסמים!

הבן אדם רוצה להכין שיעורים! לישון! לקרוא מכתבים של דודים שמאיימים שינשלו אותו מהירושה!"

"על איזה ויכוחים אתה מדבר?" שאל ג'ק וחייך, "כל מה שקורה זה שאני אומר שעולם הקוסמים מדהים וגלן עושה כן עם הראש."

"סתום יא בוצ-"

"הי, הי, בלי קללות!" קטע גארי את גלן, "אתה מבין למי אתה מדבר בכלל? זה מישהו שההורים שלו טסו לירח!"

"כן," הסכים ג'ק וחייך חיוך רחב בצורה חשודה, "והם הביאו לי משם אבנים! אולי אחרי חופשת חג המולד אני אראה לכם אותן."

גלן צמצם את עיניו בחשדנות.

"טוב, עכשיו אתה סתם מחרטט אותנו," הוא אמר, "אין אבנים בירח, הוא עשוי מגבינה. כולם יודעים את זה. בטח גם שיקרת על זה שמוגלגים יכולים להגיע לשם בכלל."

ג'ק הניח את ידו על לוח ליבו.

"אני נשבע לך שהמוגלגים הגיעו לירח! רוצה לדעת לאן עוד הגענו? לשמש. ואתם יודעים איך היא נראית מקרוב?"

גלן המשיך להסתכל עליו בחשדנות, אבל גארי הסתכל עליו בהשתאות. "כמו פיצה," סיפר להם ג'ק.

"וואו," אמר גארי בהערצה טהורה, "מה זה פיצה?"

ברנבי רטן בקול וכיסה את הראש שלו בכרית.

***

"סוף סוף היה לי שיעור בחקר המוגלגים!" קרא גארי בעיניים נוצצות כשהארבעה ישבו לאכול יחד ארוחת צהריים בשולחן של הבית.

"מדהים מה הם עושים בלי קסמים!

המורה הראתה לנו קוביה שהיו לה אלף צבעים, ואז היא סובבה אותה לכל הכיוונים, ואז נשארו רק שישה צבעים! מדהים!" סיפר גארי בהתלהבות.

"המורה הזאת רימתה אתכם והשתמשה בקסם. הדבר הכי מסובך שמוגלגים יכולים לעשות זה להדליק אש בעזרת שתי אבנים," אמר גלן בזלזול.

"מוגלגים יכולים להדליק אש בעזרת שתי אבנים?" נדהם גארי.

"נו באמת, מזה אתם מתרשמים, קוביה הונגרית ואנשי מערות?" הצטרף ג'ק לשיחה, "היום בחיות פלא פגשנו חד קרן.

אשכרה ראינו חד קרן. חד קרן! זה היה סוס לבן והיתה לו קרן על המצח. אני ליטרלי ראיתי חד ק-"

"שתוק כבר!" צעק גלן, הלם באגרופו על השולחן והרעיד את כולם.

דממה השתררה כשהפרופסור ווילסקי עזב את שולחן המורים ופסע לעברם.

"גויל. תומפסון. יירלינג. בלישוויק," הוא אמר בנוקשות, "הצעקות שלכם עברו כל גבול. אתם באים איתי."

"מה? אבל אני לא צעקתי," מחה ברנבי.

"אל תתווכח איתי, בלישוויק, או שאני אוריד אפילו יותר נקודות בית ממה שתכננתי. עכשיו בואו."

איזה דבר רע עשיתי אי פעם למישהו, התמרמר ברנבי בתוך ראשו כשהלך עם שותפיו לחדר בעקבות המורה.

***

"אני לא מאמין שיש שיקוי שיכול לעשות דבר כזה!" צעק ג'ק בלחישה, כדי לא להרגיז את המורה לשיקויים.

"ג'ק, אנחנו בשנה החמישית," רטן ברנבי, "איך זה שאתה עדיין מוצא דברים להתפעל מהם?"

"הבעיה שלכם הקוסמים היא שאתם לא מתפעלים," ענה ג'ק בלחישה והתפעל מעורו שהפך לסגול.

"הבעיה שלך היא שאתה מתפעל מהדברים הלא נכונים," לחש אליו גארי שעמד בצד השני שלו מול קדרה עם שיקוי כושל,

"שיקוי שינוי צבע? זה מעפן. השיקוי הנורא, מצד שני..." הוא שתק במסתוריות.

"מה?" לחש אליו ג'ק בסקרנות.

ברנבי נאנח. "זה לא אמיתי. גארי רק מחזיר לך על זה שגרמת לו להאמין שמוגלגים יכולים לחיות מתים."

"ברור שהוא אומר לך שזה לא אמיתי," גארי ענה מיד, "כולם מעדיפים לחשוב ככה. השיקוי הנורא גורם לך להיות רב עוצמה פי 25 מקוסם רגיל. אבל באיזה מחיר?"

"מספיק עם הלחשושים האלה, יירלינג, בלישוויק, תומפסון!" התעצבן פרופסור ווילסקי, "אני מוריד חמש נקודות לכל אחד מכם!"

ברנבי חשב שבזה נגמר הסיפור, אבל כשסוף סוף נגמר השיעור, הוא ראה את גארי לוחש לג'ק באוזן את המרכיבים...

***

"אני הולך לזרוק את זה," אמר גלן.

"אין לך לב!" קרא גארי בדרמטיות.

"לא, לך אין לב," ענה ברנבי והביט לגארי ישר בעיניים במבט נוזף, "אני יודע שג'ק הגזים בפעם הקודמת שהוא עבד עליך, אבל תראה את זה!"

"כן! זה חוסם את כל החדר!" קרא גלן  והצביע על נושא השיחה, קדרה גדולה שניצבה על ערמת עצים ובה התבשל נוזל ירקרק ומסריח.

"זה בסדר, אנשים, המרכיב הבא ברשימה שהמצאתי לו הוא פשוט בלתי אפשרי. הוא יתייאש מעצמו!" ניחם אותם גארי.

"טא-דא!" קרא ג'ק ופסע אל החדר כשהוא אוחז בשתי ידיו דבר מה רוטט, גדול וכסוף.

"מה זה?" שאל ברנבי והחוויר.

"לב של חד קרן!" הכריז ג'ק בעליזות.

גלן הקיא.

"טוב, העיקר שהוא לא עשה את זה לתוך השיקוי שלי," הראה ג'ק את יכולתו להתבונן בחצי הכוס המלאה בזמן שברנבי ניקה את זה בשרביטו.

"אחי," אמר גארי, שנראה כאילו הוא עומד להקיא בעצמו, והניח יד על כתפו של ג'ק, "עבדתי עליך, טוב? לא חשבתי שבאמת תלך ליער האסור ו..." הוא לא הצליח להשלים את המשפט.

"אני רואה," אמר ג'ק, וברנבי, גארי וגלן נשמו בהקלה.

"זאת אומרת, אני מעריך את זה שאתה דואג לי," המשיך ג'ק, "אתה מתחרט על זה ששיתפת אותי בסוד נורא כזה. אבל לא עשיתי את הדרך הזאת כדי להשתפן. אני רציני בעניין הזה."

לנגד עיניהם הנדהמות והמבוהלות של שותפיו לחדר, ג'ק בחש שבע פעמים נגד כיוון השעון והכניס את הלב לתוך הקדרה.

***

"טוב, זה היה קשה לעשות את כל 25 ההורקרוקסים האלה , אבל זה היה שווה את זה! הלילה אשתה סוף סוף את השיקוי..."

התלמידים ששמעו אותו היו צוחקים אלמלא ידעו את האמת.

היה ברור לפי תווי פניו המעוותים, והילת האופל שהשרתה על כולם הרגשה רעה בכל חדר שאליו נכנס, שג'ק אכן עשה את הדברים האלה.

מי היה מאמין שמישהו שאינו מסלית'רין מסוגל לעשות דבר כזה? ולמה בכלל לא מוין לסלית'רין? הרי השאפתנות שלו עיוורה אותו לכל דבר אחר.

גארי, גלן, וברנבי, ששהו באותו חדר במשך השנתיים שבישל את השיקוי הושפעו גם הם, גם פניהם התעוותו מעט, גם הם היו נגועים בתחושה מבשרת רעות.

"הוא ישתה את השיקוי הנורא," אמר גארי בקדרות, "זה הולך להיות טוב. ובזה אני מתכוון ש-"

"-זה הולך להיות רע,, השלים אותו גלן גויל.

ברנבי כבש את פניו בידיו. הוא התגעגע לימים שבהם מה שהדאיג אותו היה המכתבים שיקבל מדודים שלו.

"למה. למה המצנפת לא שיבצה אותי לסלית'רין?" הוא שאל בתסכול כה רב עד שעלו בעיניו דמעות.