עונת הינשופים

הזכרונות מאותו אירוע לא ניתקו ממנו, לא חדלו לרגע ממוחו ,כאבו לו מאוד כאילו היו פצעים שעוד לא התאחו. 

הארי המשיך בדרכו והשאיר אותה מאחור, דוממת על ריצפת האספלט הקרה, בוהה בחלל ללא הבעה. תחושות של עצב ויגון עטפו את ליבו בכל פעם שנזכר שהדוויג איננה. אומנם עברה שנה מאז אך בלבו תמיד הרגיש בחסרונה. 
הוא טייל לבדו ברחוב ההומה , דמעות נצצו בעיניו בעוד מוחו מוצף במחשבות רבות, רגשות אשם ויותר מכל- געגועים.
"לא אוכל להחליף אותה בשום חיית מחמד אחרת." מלמל לעצמו כשתמונות רצות במוחו.
הוא נזכר בשנים הרבות בהן הדוויג ליוותה אותו לכל מקום ובפעם ההיא שהאגריד הביא לו אותה כמתנת יום ההולדת האחת-עשרה שלו.
הארי האט את צעדיו ולבסוף התיישב על ספסל ליד גן משחקים. הוא הביט בשמיים שהחשיכו ובעננים האפורים שהסתירו את הירח. טיפות נקשו על המדרכה וכעבור כמה דקות גשם החל לרדת והרטיב את הארי עד לשד עצמותיו. הארי קם והתכוון ללכת לביתו, כשפתאום שמע קול צווחה שהגיח מאחד העצים. הוא הביט לאחור ולא האמין למראה עיניו- ינשוף צעיר שהסתבך באחד הענפים וכנפו שבורה. הארי טיפס על העץ וככל שהתקרב אל הינשוף כך הוא צווח חזק יותר ויותר. 
"זה בסדר, איני רוצה ברעתך." אמר, הושיט את ידו,כרך אותה סביב בטנו של הינשוף בעדינות רבה.הוא הצליח להוריד את הינשוף ולקח אותו בידיו. הוא מיהר לביתו בעודו מחפה על הגוזל מפני הגשם המתחזק יותר ויותר. לאחר דקות אחדות שנדמו כנצח הגיעו השניים אל היעד. הארי הניח את הינשוף על כרית חמימה, חבש את כנפו הפצועה, הביא לו אוכל ומים והדליק את האש באח בסלון. 
"מעכשיו יקראו לך גרג." הוא אמר לינשוף ולגם לגימה עמוקה מתוך ספל התה שלו. 
הארי מפהק וחש בעייפות. הוא לא הספיק להבין וכבר שקע בשינה עמוקה על הכורסה החביבה עליו.

למחרת בבוקר גרג כבר הרגיש יותר טוב. הארי שם אותו בכלובה הישן של הדוויג למרות שגרג לא היה הכי מרוצה מהעניין,לאחר מכן הארי הלך לקנות לו מזון ורשם אותו לינשופיה.
מצאתי לעצמי ינשוף חדש, אבל לעולם לא יהיה בשבילי תחליף להדוויג. הוא חשב לעצמו כשחצי חיוך על פניו. 

		הפרק הבא