האגדה על מרלין

זכויות שמואות לגיי קיי רולינג.

תודה רבה לRaindrops על הבטא המדהים!

פרק 1

את המסמך הבא אני כותב לכם 76.4 קילומטר מתחת לפני הקרקע. כאן, מתחת לאלפי טונות של אדמות סיד ושכבות אבן וחמר שחדרנו, חבריי ואני מנסים לפרוץ את השער האחרון שמגיע אל קברו של הקוסם האגדי מרלין.

על פי האגדה, אנחנו עומדים לגלות כאן את מה שחיפשנו: קסם עתיק שלא נראה בערך 900 שנה בעולם הקוסמים.

כאן, בפתח הקבר, כשעמיתי מכים בקלשונים ומנטרלים את קללות ההגנה בלחשי נגד, אכתוב את קורותינו עד לנקודת הזמן הנוכחית. כך, שבמקרה שמשהו יקרה לנו כשחדר הקבורה ייפתח, המגילה הזאת תישאר בעולם כהוכחה וזכר למסע שעברנו.

אתחיל מהפגישה עם גברת אוסטן:

- - - -

»המשרד שלי בלונדון נקרא "גרג העיוור ומייק - חוקרי פשע ומגשימי בקשות שונות". את השם הקצר והקולע הזה גרג בחר לנו (אני לעומת זאת, קיבלתי את תפקיד הכנת השלט לכניסה ותלייתו. גרג העיוור טוב רק בדברים שלא מצריכים מאור עיניים או יציבות על סולם עץ).

בשעות הקבלה שלנו (בין 10:00 ל17:00 אחר-הצהריים, ימי פעילות שני עד חמישי וללא צורך בקביעת תור), גרג ואני יושבים מאחורי השולחנות במשרד, שותים יין דבש, מסדרים גיליונות או מעשנים פאקטים זולים במרפסת הקטנה מעל סמטת דיאגון. הסמטה הארוכה והעמוסה הזו היא מקור העברת הזמן העיקרי שלנו, ושם אנו ממתינים ללקוחות מזדמנים.

כך כשלקוח מזדמן אכן מגיע, אנחנו מתיישבים במקומות ומחכים לראות למי מאיתנו יפנה ראשון.

תמיד הוא בוחר בי. אני טוען שזה בגלל הקסם האישי שלי, אך גרג העיוור חושב שזה בגלל שהוא לא יודע לאן להפנות את הראש כדי ליצור "קשר עין".

חלקם מגיעים למשרד משום שאנו מגדירים את עצמנו כ"חוקרי פשע", וחלקם בשביל החלק השני והמאתגר יותר- "מגשימי בקשות שונות".

רוב הבקשות ה"שונות" הן לא באמת כל כך שונות, אלא בעצם צורה אחרת, יפה יותר, לדרוש מאיתנו קסמי וקללות נקמה... אשה שרוצה לנקום בבעלה הבוגדני, ילד המרוגז על הוריו, זקנה מרוטת שיער שהייתה רוצה שהשכנים הצעירים שלה ירעישו פחות כשהיא מנסה לישון... ללקוחות זה לא באמת משנה, הם סומכים עלינו שנעשה בשבילם את העבודה, כך שבקשות הנקמה האלה הם החלק העיקרי והמשעמם של המקצוע (במקרה ואת קוראת את שורות אלה, אין לנו כל כוונה להעליב את הבקשות שלך, גברת פריימהר. היית מאוד נדיבה והשכנים באמת עברו כל גבול).

רק מעט מאותן בקשות שונות הן חריגות באמת, והם מפתיעות אותנו כל פעם מחדש.

את ההרפתקה הנוכחית שהובילה אותנו לכאן, לסף קברו של מרלין הזקן, התחילה בקשה אחת כזו. זאת הייתה אישה צעירה, לבושה מעיל ארוך ויוקרתי, שנכנסה למשרד ב24 בינואר האחרון בשעה 16:52, 8 דקות לפני הסגירה.

על פי הנוהל הקבוע, גרג העיוור ואני היינו ישובים מאחורי השולחנות וחיכינו לראות במי היא תבחר.

היא בחרה בגרג העיוור.