לילי לונה פוטר

לילי התעוררה בבהלה. זה הרגע חלמה חלום מפחיד מאוד. היא הייתה מכוסה בזיעה קרה. היא חלמה שהיא נמצאת בהוגוורטס

ואז מניחים את מצנפת על ראשה. ברגע שהיא מתיישבת המצנפת, בלי כל התלבטות בוחרת אותה לסלית׳רין. היא ראתה את כולם מאוכזבים

ממנה, והיא שוקעת לתהום עמוקה, עמוקה, עמוקה.... ואז היא התעוררה. היא נאנחה בהקלה כשנוכחה לדעת שהיה זה רק חלום.

היא נרדמה בחזרה ושקעה אל שינה חסרת חלומות. למחרת התעוררה עם שחר, כשאביה מטלטל אותה כדי שתתעורר.

״קומי! קומי לילי!״ ״אנחנו נאחר!״ קרא הארי בבהילות. לילי זינקה ממיטתה והתלבשה במהירות. היא רצה לצחצח שיניים וסירקה את תלתליה הג׳ינג׳יים הארוכים.

היא ירדה למטה ושתתה מהר שוקו חם וחטפה פרוסת טוסט עם ריבה וטרפה אותה במהירות. ג׳יימס רץ ונתקל בה במורד המדרגות.

״סליחה ליל׳ס!״ קרא אליה מעבר לכתפו. ואז אלבוס נחפז למטה כדי לאכול ארוחת בוקר מהירה.

הארי וג׳יני ירדו למטה מהר, הארי סוחב את המזוודות של כולם. 

הם העמיסו את המזוודות על תא המטען של המכונית והתחילו בנסיעה. לילי חשה בחילה ופניה היו מעט ירקרקות. אבל לא בגלל הנסיעה אלא כי לפתע נזכרה בחלומה.

היא לא רצתה לדבר על סלית׳רין על יד אלבוס לכן שתקה כל הנסיעה. כשהגיעו לרציף הם ישר רצו דרך הקיר כיוון שכבר היו מורגלים מכמות הפעמים שהביאו את ג׳יימס ואלבוס לכאן.

רכבת הקיטור האדומה של הוגוורטס חנתה שם. לפתע ראתה לילי משפחה של ג׳ינג׳ים ברציף. חוץ מהאימא, היא הייתה עם שיער מתולתל חום ונפוח.

״הוגו! רוז!״ קראה לילי באושר לעברם. ״ומה עם דוד רון?״ שאל קול על יד לילי. היא מיד הרגישה שהיא מונפת באווי

״היי דוד רון. היי דודה הרמיוני.״ ציחקקה לילי. ואז היא הורדה בחזרה לריצפה על ידי רון. ״היי לילי״ חייכה אליה הרמיוני. לילי מיד רצה לעבר ילד בעל שיער ג׳ינג׳י בוער ואל עוד ילדה, שנראתה 

יותר גדולה מהם וגם שיערה היה ג׳ינג׳י. הדמות הבוגרת חייכה אל לילי כמו הרמיוני. ״היי לילי״. ואילו הדמות הקטנה

יותר, אף על פי שהייתה נראית קצת יותר גדולה מלילי, חיבקה אותה בחוזקה. ״לילי! טוב לראות אותך!״ צווח הוגו. ״גם אותך!״ חייכה לילי חיוך גדול והשיבה להוגו חיבוק.

ואז היא ראתה ילדה אחת, שנראתה בערך בגיל של לילי, עם זוג צמות זהובות ועיניים גדולות תמימות וכחולות. לילי ניגשה אל הילדה. ״היי, אני לילי. מה שמך?״ 

״אני לולה״ חייכה אליה הילדה בביישנות. ״ את גם להוגוורטס?״ שאלה. ״כן״ ענתה לילי. ״ שנה ראשונה״. ״ גם אני״ חייכה לולה. ואז התקרב מאחור הוגו. ״ תכירי, זה הוגו. בן דוד שלי״ אמרה לילי.

הוגו חייך אליה. היא בתגובה מעט הסמיקה אבל חייכה חזרה. ״היי" אמרה. ״היי״ השיב הוגו. ״רוצה לשבת איתנו בתא ברכבת?״ שאלה לילי, שראתה שהרכבת עומדת לצאת. ״בטח״ חייכה לולה.

הם נפרדו כל אחד מבני משפחתו ועלו לרכבת. הם התיישבו בתא וראו ילד אחד שישב בתא הקרון, לבד. הוא היה יפה תואר. עם עיניים חומות ושיער בצבע דבש, ועם עור שזוף.

״רוצה להצטרף אלינו?״ שאלה לילי. הוא הפנה את מבטו ונתקל במבטה של הילדה היפה הזאת, בעלת התלתלים האדומים והעיניים הירוקות כחולות החודרות. עם עורה העדין נראתה כמו נסיכה.

הוא הנהן אף על פי שהיה עדיין המום ועבר לשבת לידם. הוא ראה גם עוד מישהי חמודה שישבה מול הג׳ינג׳ית היפה, והיא הייתה בעלת עיני תכלת מתוקות וזוג צמות בלונדיניות.

״אני לילי״, פתחה הג׳ינג׳ית, ״ואלו לולה והוגו״ הילד הפנה את מבטו וראה כי יש עוד מישהו שישב איתן. הוא היה חיוור עור, בעל שיער ג׳ינג׳י בוער ועיניים כחולות ירוקות כמו של לילי. הוא יכל להסיק שהם קרובי משפחה.

״אני ג׳ון״ הציג את עצמו הילד. ״אני שנה ראשונה בהוגוורטס, ואני מניח שגם אתם״. ״כן״, חייכה אליו הג׳ינג׳ית. ואז עברה בקרון שלהם מכשפת הממתקים. ״שלום ילדים״ חייכה. ״תרצו משהו מין העגלה?״ שאלה בקול מתקתק.

״אני אשלם״ אמרה לילי. היא פתחה את ארנקה והוציאה משם כמה אוניות זהב ושילמה למכשפה. ״תיהנו מתוקים!״ חייכה המכשפה חיוך אחרון לפני שעזבה את הקרון שלהם.

לילי הניחה על השולחן שלהם עוגות קדרה, עוגיות סוכר, צפרדעי שוקולד, קטיפות קרמל, ג׳לי קוקוס, אגוזים מצופים, שרביטי במבליק, סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, ובמסטיקים הכי מתנפחים של דרובל. 

״קדימה, תתכבדו״ אמרה לילי. את שאר הנסיעה העבירו אוכלים ממתקים, צוחקים, וצופים בנופים המשתנים דרך החלון.

לפתע עצרה הרכבת. כל התלמידים כבר הספיקו להחליף לגלימות הוגוורטס הארוכות והשחורות וכולם הוציאו את הדברים וחיות המחמד שלהם מכל המקומות. ללילי היה ינשוף פיצפון בשם פיג, ללולה היה חתול לבן אשר קראו לו דורי,

להוגו היה קרפד בשם טוני, בגלל שקרפדות חזרו לאופנה בתקופה הזאת, ולג׳ון היתה תנשמת נהדרת ולבנה, מבהיקה ביופייה.

הם יצאו וראו מישהו ענק ומזוקן, אשר היה עלול להיראות מפחיד אך לילי זיהתה זיק צחוק בעיניו השחורות.

״תלמידי שנה ראשונה לפה!״ קרא בקול רם וצרוד. 

״האגריד!״ קראה לילי באושר ופילס לה דרך תוך שהיא צועקת את שמו. הוא הסתכל וראה אותה. תוך שנייה לילי הרגישה שהיא מורמת את על בזרועותיו הענקיות של האגריד.

״והנה הפוטרית האהובה עליי!״ רעם בקול. ואז הבחין בהוגו. ״וגם וויזלי הקטן פה!״ חייך האגריד והרים גם את הוגו. ״קדימה תיכנסו אתם שם לתוך הסירונת שלכם!״ חייך והטיל אותם אל תוך סירה.

לולה וג׳ון מיהרו להצטרף אליהם וכשהסירה החלה לשוט לכיוון הטירה שאלו לולה וג׳ון את חבריהם מאיפה הם מכירים את הענק הזה. ״ זה לא סתם ענק,״ חייכה לילי. ״זה האגריד״ ״הוא חבר של ההורים שלנו עוד מאז שהם היו תלמידים כאן״

הסביר הוגו. ״מגניב״ חייכו ג׳ון ולולה. הם שטו באגם השחור החלק ולבסוף הגיעו לטירה. הם יצאו מהסירה שעגנה על יד חוף האגם והביטו בטירת הוגוורטס על כל צריחיה ומגדליה הגדולים ומטילי היראה.

הם הגיעו לאולם הכניסה ופגשו אישה בשם פרופסור מקגונגל, שמסתבר שהייתה המנהלת שלהם, ונראתה מאוד רצינית וחמורת סבר.

הם הלכו בעקבותיה בגוש צפוף ורועד והגיעו לאולם ענק עם ארבעה שולחנות שמסביבם ישבו תלמידים.

היא הובילה אותם בתור והעמידה אותם מול בימה עליה יש כיסא ועליו מצנפת. המצנפת החלה לשיר.

פעם היו ארבעה אנשים/מהם יצאו ארבעה בתים

גודריק גריפינדור/בית האמיצים

רוונה רייבנקלו/בית החכמים

הלגה הפלפאף/טובי הלב

סלזאר סלית׳רין/הערמומיים

וכך זה התחיל/וכך זה נגמר

כי סלזאר/ את בית ספרו עזב

הם מינו אותי/מצנפת עלובה

לשמור על הסדר/ לא לגרום מהומה

יחד חזקים/לבד חלשים

אלו מהותם/ של הבתים!

כולם פרצו במחיאות כפיים סוערות.

פרופסור מקגונגל השליטה דממה באולם.

״ג׳ון סימפנסטון!״ קראה פרופסור מקגונגל מגיליון קלף בידה.

ג׳ון העיף מבט לחוץ אל חבריו ופסע קדימה.

הוא התיישב על הכיסא והניח על ראשו את המצנפת אשר כיסתה את עיניו.

הוא שמע בראשו את קולה של המצנפת: הממ.. אתה מעניין מאוד... 

מאתגר ביותר... 

אתה טוב לב בהחלט, ויש בך הרבה חוכמה, ויש בך מעט מין המהות של סלית׳רין,

אבל אומץ הלב שלך רב ביותר, ולכן עדיף שתלך לגריפינדור! את המילה האחרונה צעקה בכל החדר.

השולחן השמאלי פרץ בתשואות. בזה אחר זה זומנו עוד ילדים ולפתע שמע כל האולם.

״הוגו גריינג׳ר-וויזלי!״ 

כל האולם נמלא בלחשושים:

״היא אמרה גריינג׳ר-וויזלי?״

״אני לא מאמין!״

״יש לו את השיער של אבא שלו״

״מגניב!״

הוגו נע ברעד אל עבר הכיסא והתיישב ומשך את הצנפת על ראשו.

המצנפת המהמה בתוך ראשו: אתה לא תתאים לסלית׳רין בכלל, לא ולא,

אך גם לרייבינקלו לא במיוחד, לא, האפלפאף יהיה נפלא! 

״לא״ חשב הוגו בתוך מוחו. ״בבקשה לא האפלפאף!״ המצנפת המהמה שוב.

טוב טוב, בסדר, אבל הפלפאף יכול להתאים לך, רק שתדע בחור, אבל אם ככה אז תלך ל..

גריפינדור! צעקה המצנפת בכל החדר.

עוד פעם השולחן השמאלי הריע.

הוגו רץ לשבת ליד ג׳ון.

״רוני אלארון!״ קראה פרופסור מקגונגל

ולאחר שזו שובצה בהפלפאף נשמעה הקריאה: ״לילי פוטר!״

נדמה כי כל אחד ואחד באולם עצר את נשמתו.

ואז האולם פרץ בצעקות:

״היא אמרה פוטר?!?!?״

״הנה! זאת זאת הג׳ינג׳ית שם!!!!״

״לא ייאמן!!!״

״מדהים!!!!!!!!״

״לא ידעתי שיש עוד אחת!!!״

״קוראים לה על שם לילי אוואנס!!!״

״אימא של הארי פוטר!!!״

פרופסור מקגונגל נאלצה לבצע לחש השתקה על התלמידים.

לילי עלתה בביטחון על הבימה.

היא עדיין יכלה לשמוע לחשושים:

״היא ממש דומה לאימא שלה״

״יפה האמת״

״עוד פוטרית?״

״וואו״

היא משכה את המצנפת מעל עיניה בהחלטיות והכל נעשה שחור.

היא שמעה את המצנפת: יש בך הרבה מאוד טוב לב,

וגם הרבה חוכמה, אבל הרבה אומץ לב יש בך, ואני חוזה שהוא רק יגדל.

״לא משנה מה,״ התפללה לילי ״רק אל תשימי אותי בסלית׳רין״ 

סלית׳רין? ציחקקה המצנפת. את לא מתאימה לשם בכלל! אין בך קמצוץ של סלית׳רניות.

לילי נאנחה בהקלה. טוב, אז תלכי לגריפינדור! צעקה המצנפת לכל האולם.

כל האולם פרץ בתשואות, לא רק הגריפינדורים, גם ההאפלפאפים, והרייבינקלואים,

ואפילו רוב הסלית׳רינים!!!!.

לילי ניגשה להתיישב ליד הוגו וג׳ון.

מוינו עוד הרבה, עד שנשארה ילדה אחרונה קטנה ומפוחדת, לולה.

״לולה המורנן!״ קראה פרופסור מקגונגל.

לולה עלתה על הבימה חיוורת כולה ומשכה את המצנפת מעל עיניה.

המצנפת דיברה אליה: הממ.. אני רואה שאת צריכה ללכת להפלפאף!

קראה המצנפת. לולה מחתה דמעות מעיניה ועברה לשבת עם ההאפלפאפים, הרחק מחבריה.

״רגע!״ קראה המצנפת בקול.

״זאת לא הבחירה הנכונה!״ 

כולם נדהמו. המצנפת מעולם עוד לא עשתה דבר כזה.

״את תשובצי לגריפינדור!״ קראה המצנפת בקול. 

לולה, מבולבלת אך מאושרת רצה לעבר חבריה אשר פינו לה מקום על הספסל. לילי חיבקה אותה בחוזקה.

״ידעתי שאת אמיצה״ לחשה לה. ״תודה״ השיבה לה לולה בחיבוק מוחץ עצמות.

ואז כולם התחילו בסעודה. החבורה העמיסה על צלחותיהם מכל הבא ליד ואכלו עד להתפקע.

לבסוף אמרה פרופסור מקגונגל: ״לכו בעקבות המדריכים הראשיים!״

ולילי וחבריה הלכו אחרי המדריך הראשי שלהם, שבמקרה היה ג׳יימס.

״כל הכבוד ליל׳ס!״ חיבק אותה ג׳יימס. ידעתי שתצליחי.

״והמצנפת אמרה לי שאין בי שמץ של סלית׳ריניות!״ חייכה לילי בגאווה

ג׳יימס הביט בה במבט גאה וחייך. ״תמיד ידעתי את זה״ אמר.

לילי נאבקה בדמעות שאיימו להציף את עיניה. היא חייכה אליו בחזרה חיוך דומע.

ואז הוא הוביל אותם לחדר המועדון ולילי ולולה איחלו לילה טוב לבנים ועלו לחדר השינה שלהן.

הן פגשו שם עוד שלוש בנות שחלקי איתן את החדר: לורה לונגבוטום, קלרה ווד, וללה בראון.

לורה הייתה נערה שמנמנה בעלת פנים עגולים ושיער שחור חלק שגלש על גבה, עיני הים הכחולות העמוקות שלה היו

יפות מאוד, והיא עשתה רושם של נערה מעט מפוזרת וקצת רפת שכל אבל חביבה ביותר.

קלרה ווד הייתה נערה מתוקה בעלת עור בהיר, עיניים חומות עמוקות כפולי הקפה ושיערה הכהה המתולתל הארוך עד מאוד 

התפזר סביבה והיא התנהגה כמי שאוהבת מאוד לעשות חיים וחובבת קווידיץ׳ מושבעת.

ואילו ללה בראון הייתה נערה עדינה ומאופקת, אשר כל התנהגותה מקרינה נסיכתיות וכנות מקסימה, והיא הייתה יפהפייה אמיתית וטבעית,

בעלת גזרה דקיקה, עור בהיר, עיניים כהות וחולמניות, שיער בלונדיני גלי וארוך שגלש על גבה באופן מתוק ביותר, והיא התנהגה כנסיכת טבע טפיחה טובה גם יחד.

אבל לפי התנהגותה הבנו שהיא לא תחרותית כלל ותוותר ותעזור תמיד לכולם, ואף פעם לא תעשה רע למישהו. לילי הרגישה שהיא קצת רוצה להיות כמוה.

כולן נכנסו למיטות, הסיטו את בכילות סביבן, החליפו בגדים לכותנות לילה, והתכסו והלכו לישון.

לילי סיימה את הערב הזה בהרגשה טובה ומתוקה להפליא. היא קיוותה שבשיעורים מחר הכול יהיה טוב כמו היום.

אז היי חבר׳ה! זה אחד מהפרקים הארוכים שכתבתי והיה לי ממש כיף לכתוב אותו!!!

בבקשה תפציצו בתגובות ולא להתבייש בתגובות בונות! תירשמי! ומזכירה: ספיישלים בשבתות!!😍😍❤❤

הפרק הקודם		הפרק הבא