אחרי...

נפרדתי מהוויזלים והשתדלתי לא להביט בעיינים שלהם,

הם המשפחה שאף פעם לא הייתה לי וגרמתי להם לכל כך הרבה צער ובלאגן אחרי שהיו מדהימים אליי. 

נפרדתי מרוןוהרמיוני שהחליטו להישאר לגור שם קצת. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיהם בכל המסע שלנו,

גיני נישקה אותי בלחיי ונפרדה לשלום.

התעתקתי לבית של סיריוס, פתחתי את המקום וראיתי את קריצר מופתע לראות אותי,

בצדק נעלמתי להרבה זמן...

הלכתי לחדר של סיריוס ונרדמתי.

בבוקר קריצר הכין לי ביצי עיין וקפה עם כמה שזה נחמד מצידו זה לא משתווה לאוכל של מולי.

בזמן שאכלתי קיבלתי את הנביא היומי

כבר שבוע מאז הקרב ולא היו כתובים בעיתון מקרים עצובים, פה ושם יש מודעות של אוכלי מוות מבוקשים וכאלה שנתפסו.

ניקיתי בעזרתו של קריצר את החדרים בבית ויצאתי לסיבוב בפארק שליד הבית

הבית היה באווירה דיכאונית ולא היה כיף להיות שם לבד.

החלטתי לנסוע לדרסלים ולבדוק שהכל בסדר

הגעתי וראיתי אותם יושבים מסביב לחדר האוכל.

לא נכנסתי, לא רציתי להפריע לשלווה שלהם,

מתברר שדאדלי ראה אותי

הוא יצא החוצה

ואמר ששכחתי כמה מהדברים שלי ואני מוזמן להיכנס.

נכנסתי וראיתי את הפרצופים של דוד ורנון ודודה פטוניה

אלו לא היו הפרצופים העקומים של בדרך כלל, היה בהם משהו שונה

כאילו הם שמחים שאני בסדר...

אני שמח שהם לא נפגעו בגללי, דאגתי להם,הם היו הקשר היחיד למשפחה האמיתית שלי.

עליתי לחדר הישן שלי וראיתי דברים ששכחתי

ואז ראיתי את הכלוב של הדוויג...

הדבר היחיד שעודד אותי בבית הזה

זאת שהעבירה חופשים ארוכים ומייגעים ביחד איתי פה,

זאת שהגינה עליי מקללת מוות שנשלחה אליי ולא ראיתי אותה יותר׳

עוד קורבן שמת בגללי.

------------------------------------------------

 מקווה שאהבתם🥰

אני ממש אשמח שתגידו לי מה חשבתם על הפרק

תודה🙃❤

הפרק הקודם		הפרק הבא