הארי פוטר והטיול הגדול באירופה

הארי ארז את התיק הגדול שלו, זרק אותו על הכתף וירד במדרגות אל עבר קומת הקרקע בבית דרסלי השקט. הוא הרתיח קומקום והכין לעצמו כוס תה חם עם חלב. עם התה ביד אחת והתיק על הכתפיים הוא יצא מהבית וסגר אחריו את הדלת בשקט.

הוא קבע להפגש עם רון והרמיוני בעוד שעה בשדה התעופה היתרו, שם יקנו מפתח מעבר שייקח אותם אל עבר היעד הראשון של הטיול של אחרי שביעית שלהם.  התיק שלו היה מלא וכבד, בהתאם לתוכניות העמוסות שלהם, אבל להארי היה מצב רוח טוב והוא לא שם לב למשקל.

"היי", הרמיוני נפנפה אליו מתוך ההמון באולם הנוסעים בשדה התעופה.

"בוקר טוב", אמר לה הארי. הוא הביט בתיק הגב הקטן והקליל שהביאה איתה.

"איך את מצליחה לעשות את קסם ההתרחבות כל כך גדול?" שאל, "אני בקושי הצלחתי להגדיל את נפח התיק שלי בחצי".

"אולי אתה לא עושה את זה נכון", היא אמרה ואז חייכה, "אז אתה מוכן?"

"מוכן? בטח מוכן... את יודעת איפה רון?"

היא הביטה בשעון הכוכבים שלה. היו כמה דברים שהארי עוד לא הצליח להתרגל אליהם בעולם הקוסמים, ושעון כוכבים היה אחד מהם. הוא עדיין העדיף שעון דיגיטלי, אבל הרמיוני אמרה לו שעם שעון כוכבים אפשר לדעת הרבה יותר.

"הוא היה אמור להגיע כבר", אמרה, "אכלת ארוחת בוקר?"

"אני לא רעב", אמר הארי.

"גם אני. בא נלך לחפש את החנות של המפתחות מעבר. היה כתוב בעלון טיולים שזה נראה כמו חנות שעונים".

הם הסתובבו בטרמינל ובסוף מצאו חנות שנראתה כמו המקום שחיפשו - "וינסטון-פרדריק-טיילסטון, שען", היה כתוב באותיות זוהרות מעל חנות השעונים היוקרתית. בפנים על יד דלפק השיש עמד איש זקן בעל שיער מסורק ולבוש חליפה וגלימה לבנה.

"שלום," הרמיוני נכנסה ופנתה אליו, "אתה מוכר מפתחות מעבר?"

הוא הביט בהם בעיון.

"אתם ממש נראים כמו מוגלגים", אמר לבסוף.

"כן", הודתה הרמיוני, "שנינו גדלנו בבתים מוגלגים, אז אנחנו יודעים איך להתלבש."

"יפה. טוב, מפתח מעבר... בואו", הוא לקח אותם לחדר אחורי קטן יותר. "לאיפה המפתח מעבר שלכם אמור להגיע?"

"ספרד", אמרה הרמיוני.

הזקן עבר על כל החפצים שלו ושלף מאחד המדפים כובע פונפון צבעוני. "בואו".

הוא ניגש לדלפק ופתח ספר חשבונות. " ספרד, ספרד... הנה. שילמתם על המפתח-מעבר דרך ינשוף לפני שבוע. מעולה. מעבר נעים".

"תודה. עוד כמה זמן הוא יופעל?"

השען הביט בשעון היד הפשוט והישן שלו. "ארבעים וחמש דקות".

"תודה."

הם יצאו מהחנות חזרה לאולם הנוסעים.

"מה עם רון?" שאל הארי.

"אני לא יודעת", אמרה הרמיוני, "הוא ממש מאחר".

"הארי!" נשמעה קריאה מאחוריהם. רון התקרב אליהם סוחב שני תיקים ענקיים.

"התבלבלתי בדרך, הגעתי בטעות לשדה תעופה סטנסטד. חניתי את הרכב של אבא ברחוב, אני מקווה שקסם ההיעלמות של הרכב ישרוד עד שנחזור".

"לא אכפת לאבא שלך שלקחת לו את המכונית?" שאל הארי.

"לא, הוא כבר לא משתמש בה", אמר רון, "מתי הטיסה שלנו?"

"לא טיסה, יש מפתח מעבר", הרמיוני אמרה והרימה את הכובע פונפון.

רון נראה מבואס.

הם העבירו את שארית החצי שעה שלהם בדיונים על התוכניות לשבוע הקרוב. הרמיוני כל הזמן חזרה ואמרה שמקומות שהם מתכננים ללכת אליהם מסוכנים מידי. רון והארי חשבו שההצעות שלה משעממות ושלא מעניין אותם אם יש איזה פסל שמרלין ביקר בו לפני תשע מאות שנה. 

כשהגיע הזמן הם הלכו והתחבאו במסדרון ריק שמוביל לחדרי שירותים. הם תפסו כל אחד בקצה אחר של הכובע פונפון.

"אני צריך לשירותים", אמר רון.

"תתאפק עד שנגיע", אמרה הרמיוני. הכובע התחיל לזהור.

"זה חצי יבשת, הרמיוני".

היא גיחחה.

הכובע רטט בידיים שלהם והם נעלמו.

		הפרק הבא