טלפון

הפיקצר הזה יכול להיקרא בתור המשך ל"עשרה דולר" או בתור המשך מעולם מקביל לסצנה הראשונה של פול ואמה במחזמר. מדורג pg13 בגלל קללות ומילים לא יפות, אבל לא ברמה של המקור. כל הזכויות על הברנש שלא אהב מחזות זמר (The Guy Who Didn't Like Musicals) שמורות לסטארקיד הפקות.

"... וזה מה שהפרופסור אמר! לפעמים אני חושבת שהוא משוגע," אמרה אמה.
"וואו, אפילו בימים המוזרים במשרד לא קורים דברים כאלה," התפעל פול, מחזיק את כוס הקפה השחור שלו ביד.
"אמה?" קראה הבוסית נורה לעובדת.
"שיט," רטנה אמה וניגשה אליה.
"אמה, זה שינוי מרענן לראות אותך נחמדה לאיזה לקוח," פתחה נורה בצורה חיובית," אבל עדיף שזה לא יבוא על חשבון התור פה. אם את מתכוונת לנהל שיחות כאלה עדיף שזה יהיה מתי שאת בהפסקה."
"טוב, אז אני בהפסקה," החליטה אמה.
"אז צאי להפסקה," ענתה נורה בטון מעט עוקצני.
"זה מה שאני עושה!" אמרה אמה והתרחקה ממנה. היא הורידה את הסינר הירוק כדי שלא יפנו אליה והחזיקה אותו ביד. כשהיא יצאה אל מאחורי הדלפק, פול לא היה שם.
אמה פנתה לצאת מבית הקפה. יכול להיות שהוא מרגיש אשם על זה שנורה המעצבנת הזאת צעקה עלי אז הוא החליט לא לבוא יותר אף פעם? היא חשבה בחשש, מתאים לאידיוט הזה. שיט.
היא מצאה אותו לא רחוק משם. "פול!" היא קראה והוא הסתובב.
"אמה!" הוא ענה ואז הביט בסינר המקומט שהחזיקה בידה, "נכנסת לצרות בגללי? אני מצט-"
"לא, אני רק בהפסקה," אמה קטעה אותו.
"אה," הוא אמר בהקלה, "בסדר."
הוא המשיך לעמוד ולהסתכל עליה, מחזיק את כוס הקפה המחורבן של ביניס ביד שלו בלי ללגום.
"אז," אמרה אמה כדי להפר את השתיקה המביכה, "אפשר את הטלפון שלך? כדי שיהיה אפשר לדבר איתך בלי שנורה הזאת תפטר אותי."
פול מצמץ. "את... רוצה את מספר הטלפון שלי?" הוא שאל.
"כן, זה מה שאמרתי," אמרה אמה וניסתה להישמע יבשה ועוקצנית, אבל החיוך שלה הרס את זה.
פול האדים קצת ואמר לה את מספר הטלפון שלו. אמה הוציאה את הפלאפון שלה מכיס המכנסונים השחורים המטומטמים שהיו חלק מהמדים שלה בעבודה ושמרה את המספר שלו. "הנה, שלחתי לך הודעה," היא אמרה ועשתה את זה, "עכשיו אתה רק צריך לשמור אותי בתור אמה פרקינס."
"אה, אני לא צריך לכתוב שם משפחה, אין לי עוד אמה בחיים," פול ענה ומסיבה כלשהי זה גרם לאמה להרגיש חמימות בחזה ובלחיים. מה הקטע המחורבן? זה לא אומר כלום! היא חשבה לעצמה.
"אז, ביי אמה!" אמר פול.
"ביי!" היא ענתה והוא הלך עם הקפה שלו.

***

 "הי, פול, בסוף הבאת לי תה צ'אי?" שאל טד כמעט ברגע שפול חזר לעבודה.

"לא, שוט, שכחתי," פול ענה לו, בלי באמת להצטער יותר מדי.
טד גיחך. "אתה יודע, פול, אתה ילד גדול. מותר לך להגיד שיט. ותחת. ו-"
"כן, הבנתי," קטע אותו פול לפני שטד הספיק לדרדר את הקללות.
טד הציץ אל האייפון של פול.
"הי, יש לך אס אם אס," הוא הבחין, "הי לב ורוד. מי שלח לך לב ורוד?"
"אה, כן, כדאי שאני אוסיף אותה," אמר פול ונכנס להודעה כדי להוסיף את אמה לאנשי הקשר.
"אז, פול!" אמר טד וחייך חיוך רחב ומעצבן, "מי זאת אמה?"
"זאת הבריסטה ההיא מביניס," ענה פול, אדמדם למדי.
ההבעה הזחוחה על פניו של טד התחלפה במצח מקומט. "אני לא חזק בשמות, אבל אני לא חושב שלבריסטה הסקסית קוראים אמה," הוא אמר לאט, "כשחושבים על זה, נראה לי שלבריסטה הנמוכה, עצבנית הבלתי נסבלת קוראים אמה."
"היא לא בלתי נסבלת," ענה פול בלי לחשוב.
"לאאאאאא!" צעק טד, "אני לא מאמין! אתה דלוק על הבריסטה הנמוכה הנוראית! פול מאוהב בבריסטה הנוראית! איזה נודל חסר תועלת!"
פול האדים עוד. "בבקשה תפסיק," הוא ביקש מטד.
"הי! על מה שמעתי ששניכם מדברים?" הם שמעו פתאום את הקול של הבוס שלהם, מר דייוידסון.
"על... עסקים," שיקר טד למר דייוידסון שהלך והתקרב אליהם ומבט חמור סבר מאחורי משקפיו.
"לגמרי על עסקים," הסכים פול והנהן.
"זה לא מה ששמעתי," אמר מר דייוידסון, שהיה כבר קרוב מאוד, "אני שמעתי אותך אומר שפול מאוהב באיזו בריסטה!"
"אה..." אמר טד ופול האדים אפילו יותר, בדרך נס.
"אלה חדשות נהדרות!" קרא מר דייוידסון בחיוך, "מזל טוב! סוף סוף יש לך מטרה בחיים, פול." הוא טפח על כתפו של פול טפיחה ידידותית רבת עצמה והלך משם בעליזות.
"אז, אתה מתכוון לסמס לה בחזרה או לא?" שאל טד את פול ההמום והאדום כסלק.