וואנשוטס

כן. אני בסלית'רין. האם זה אומר שאני מרושעת? אפשר להגיד.אני אוהבת להציק לאנשים, אני אוהבת לראות תחרויות איגרוף, אני מזדהה עם הסטיגמה שיצאה לנו. אני גאה בזה. לא אכפת לי מה אנשים חושבים. הם יכולים לחשוב מה שמתחשק להם. כיף לי להיות סלית'רינית, כיף לי לעורר פחד אצל אנשים. אז אני עוברת על החוקים, אז אני מבינה את וולדמורט, האוייב הגדול ביותר של אבא שלי. האם זה אומר שאין לי לב? לכל אחד מאיתנו יש כזה. חלק מהלבבות פתוחים ומאושרים, עוזרים לאחרים, שמחים בעצמם. חלק מהלבבות מופנמים. עומדים בצד מבויישים ומתצפטים עד שמגיע הרגע שלהם לפעול. ולחלק מהאנשים, לחלק ממש קטן, הלב מתחבא עמוק. מוסתר מאחורי מעטה של פחד ושקרים, של כאב ושל עצב, וכן, גם של רוע. אבל זה לא אומר שהוא לא נמצא שם. אני זוכרת את המכתב שקיבלתי אחרי שמויינתי לסלית'רין. "אשלי," הם כתבו לי "אנחנו מצטערים שנבחרת לבית הנורא הזה. אנחנו יודעם שזה לא מתאים לך, אבל אל תתני לזה להרוס את השנים היפות ביותר בחייך". הרגשתי את השקר במילים האלה. על מי הם חושבים שהם עובדים? לדעתי, זה בכלל לא בית נורא, ולמי בדיוק הם מתכוונים למכור את זה? הרי כולם יודעים שזה בדיוק הבית שמתאים לי. הם חושבים שאני לא שומעת את הלחשושים בבית? הלחשושים על הפריקית שסוף סוף הגיעה למקום המתאים לה... מהרגע שמצנפת המיון צעקה סלית'רין אחרי שבריר שניה של התלבטות, הרגשתי את המבטים המשתאים שננעצו בי. "כן, הארי.." "מוזר" "זאת הפוטרית...""עוד אחת?". אתם חושבים שלא שמעתי. אבל אני שומעת בכל, שומעת ורואה. שיגידו.שיגידו מה שהם רוציפ. אז מה אם אני פוטרית? אז מה אם אני בסלית'רין? תפסיקו לדחוף את האף שלכם לכל מקום. זה לא עיניינכם. האמץ. מאז החיים שלי נהיו הרבה יותר קלים. הרי אני בסלית'רין נכון? זה אומר שמותר לי להיות מרושעת. לעבור על הכללים, לעשות מה שבאלי. סוף סוף אנשים הניחו לי קצת. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי באמת חופשייה. הארי, ג'יני, ג'יימס, אלבוס ולילי... כולם מקסימים כלכך.. כן, אומנם אני לא היחידה בסלית'רין במשפחה. אבל אני הייחידה שבאמת שמחה בזה. היחידה שלא חושבים שהייתה טעות בשיבוץ שלה. נשמתי עמוק וסגרתי את היומן בחבטה. חיוך ממזרי עלה על פניי. 11:59. אימון הקווידיץ' מתחיל בדיוק עוד דקה. מחפשת בקבוצת הקווידיץ' של סלית'רין. אבא שלי לא חשב שהכישרון שלו יעבור דווקא לילדה שתרצה יותר מכל להביס את גריפינדור האהובה שלו. משחק ראשון העונה. שנה שלישית בשבילי בהגוורטס, שנה ראשונה בתור מחפשת. הגיע הזמן להראות לגריפינדורים איך מרגיש טעם ההפסד. חטפתי את אש המחץ שלי מליד המיטה ורצתי למטה. עוד שבוע מתקיים המשחק הראשון. סלית'רין נגד גריפינדור. אני נגד ג'יימס. הדשא היה ירוק יותר מדרך כלל בזמן שרצתי למגרש. כולם אומרים שג'יימס יתפוס את הסניץ'. הרי הוא כשרוני כמו הג'יימס המקורי, ואולי אפילו יותר. אבל השנה מחכה להם הפתעה. אשלי פוטר, נכנסת ובענק. אתה הצלחת לתפוס את הסניץ' בפחות משלוש שניות על הפעם הראשונה שלך? נופפתי בשמחה לחברי הקבוצה שכבר עופפו במגרש בעליצות. השנה הזאת הולכת להיות מדהימה. השנה הטובה ביותר שלי עד כה. אני בטוחה בזה. "ווהואווו" צרחתי באושר ועופפתי לעננים. המטאטא שלי חתך את האוויר במהירות מושלמת והשיער השחור שלי התנופף מאחורי.ירדתי בחרה בצלילה, עיני הכחולות בורקות. תהיו מוכנים, גריפינדורים, כי התבוסה לעולם לא קלה, ואתם הולכים להפסיד. להפסיד ובענק. חשבתי ביני לבין עצמי בזמן שהסניץ' החל להתעופף. "יום יבוא, ואתם תזכרו את השם אשלי פוטר" מלמלתי, בועטת בקרקע ומחפשת את הכדור הקטן והזהוב בין המרביצנים המתעופפים לכל עבר.

~~~~~~

אוקע אז וואנשוט ראשון, יאי לי. קבלו קצת מחייה של אשלי פוטר, הסלית'רינית שחייה בצל של משפחתה הדגולה ומחכה לעשות הסטוריה בעצמה. מקווה שתאהבו. כנראה אני אכתוב עליה עוד כמה פרקים בהמשך... נראה כבר.