פרד והרמיוני

הרמיוני ישבה לבדה בחדר המועדון של גריפינדור, וניסתה להתרכז בשיעורים שלה בכשפומטיקה.

אבל היא לא יכלה להתרכז.

לא באמת.

היא רק עשתה כאילו.

היא קברה את ראשה בברכיה.

'זו בעיה של רון', היא חשבה לעצמה. 'ו… וגם אם הוא צודק זו לא סיבה להתעלם ממני. והארי! הארי... איך יש לו חוצפה לעשות בדיוק אותו דבר! רק לחשוב על כל הפעמים שנתתי להם להעתיק ממני שיעורים… אני יותר בחיים לא נותנת לו להעתיק ממני בשיקויים ובלחשים וב...'

"היי, הרמיוני."

הקול מאחוריה הקפיץ אותה ועצר אותה מלהמשיך לחשוב.

"היי, פרד," היא קראה כשהסתובבה וגילתה את הנער הג׳ינג׳י מאחוריה, ומיהרה לנגב את הדמעות מעיניה.

הוא התיישב לידה, והיא נרתעה ממנו וזזה מעט ימינה, אבל הוא הניח יד על כתפה.

"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.

"זה… זה כלום," היא אמרה במהירות.

"לא, זה לא, " אמר לה פרד בתקיפות. "נו, בחייך, הרמיוני, את יכולה לספר לי…"

"טוב, זה פשוט ש… טוב, רון חושב שקרוקשנקס אכל את סקאברס, ועכשיו הוא כועס עלי, וגם הארי די מתעלם ממני, וזה פשוט מרגיש ש…" היא ניסתה לעצור את הדמעות, "זה פשוט מרגיש שלאף אחד לא אכפת ממני."

"זה לא נכון," אמר פרד מהר.

"באמת, פרד? אז למי אכפת ממני?"

"טוב… לי אכפת ממך."

האמירה הזו הפתיעה מעט את הרמיוני, וגם שיפרה מעט את מצב רוחה, אבל היא עדיין הייתה נסערת. "אפילו יש לי פה, אה… סוכריה בשבילך!" הוסיף פרד, כאילו זה מוכיח את המשפט הקודם, והוציא מכיס מכנסיו סוכריה עגולה בעטיפה צבעונית.

הרמיוני הביטה בו, חייכה אליו חיוך קטן, וסגרה את ספר הכשפומטיקה.

"פרד, נו… אני מכירה את הטריקים שלך ושל ג׳ורג׳. מה הקטע של זה?"

"אוי, נכון, הזכרת לי, את צודקת… אה, זו סוכריית "טופי לשון בלון". האמת, זה רק בשלבי הפיתוח, אז אולי עדיף שלא תאכלי את זה…"

הרמיוני ציחקקה למשמע השם "טופי לשון בלון".

פרד חייך אליה, והביט בעיניה החומות הגדולות, הנבונות.

היא הביטה בו חזרה, ולראשונה הבחינה בעיניו היפות, הירוקות הבהירות, הצוחקות, ועד כמה אפשר לגלות עליו מהן.

הוא רכן מעט קדימה אליה. דחף פנימי גרם לה להסיט את מבטה ממנו, מה שגרם לו להיראות מעט מאוכזב.

"טוב… האמת שתכננתי לצאת לטיול מסביב לאגם כשאגמור את השיעורים, אבל, אמממ... אני חושבת שאוכל להכין אותם מחר…"

"שהרמיוני גריינג׳ר תדחה הכנת שיעורים?" הוא צחק. "מה זה, הרמיוני, כנראה עובר עלייך משהו רציני…"

היא צחקה איתו.

"אז… אתה רוצה להצטרף אלי לטיול?"

"כן, בטח!" הוא קרא בקול קצת יותר רם ממה שהתכוון, אבל להרמיוני זה לא היה אכפת.

הם יצאו מהטירה, והקיפו את האגם הגדול. כשעברו לידו, התמנון הענק הוציא זרוע אחת מהמים ונופף בה אליהם. הרמיוני ציחקקה, ונופפה אליו חזרה.

הערב ירד, ורוח קרה נשבה עליהם. שיניה של הרמיוני התחילו לנקוש, ושפתיה הפכו מעט סגולות.

פרד הבחין בכך, ומיהר להוריד את מעילו ולתת לה אותו.

היא מלמלה "תודה" בקול חלוש.

פרד הבחין גם שהיא מתחילה לשפשף את ידיה כדי לחמם אותן, והתכוון לתת לה גם את הכפפות שלו, אבל נזכר שהשאיר אותן בטירה. במקום זה, הוא לקח את ידה כדי שחום גופו יעבור אליה. הרמיוני הייתה מופתעת, והיא הסמיקה, אבל לא שיחררה את ידה.

הם המשיכו ללכת כך עד שהגיעו חזרה לטירה, ועלו אל מגדל גריפינדור. פרד נשאר בחדר המועדון, אבל הרמיוני התחילה לעלות אל מגורי הבנות. היא נעצרה באמצע גרם המדרגות, והסתובבה.

"אה… תודה, פרד."

הוא חייך אליה, ואמר, "אין בעד מה."

היא הסתובבה חזרה והמשיכה לעלות.

כשנכנסה למיטה והתכסתה בשמיכה, הרגשה נעימה וחמימה התפשטה בגופה.

הרגשה שלראשונה, זה זמן רב, למישהו באמת אכפת ממנה.

זהו, זה הפאנפיק הראשון שלי, אם לא מחשיבים את הקודם (שהייתי צריכה למחוק).

מקווה שתאהבו, בבקשה תשאירו למטה תגובות. זה ממש עוזר לי.