תצרף המוות

*ויתור זכויות על העולם והדמויות שאינן מקוריות לגי קי רולינג ולריק ריירדן*

*הסיפור מתרחש לאחר שתי הסדרות הראשונות, ומהווה המשך חילופי- לפני גורלו של אפולו.*

**אשמח לתגובות והערות, לשמוע האם אהבתם ומה יש לשפר**

ביום שלישי פרסי עדיין לא ידע מה לעשות. השעה היתה שבע בבוקר, ברחבה המרכזית של המחנה כבר הצטברו חניכים בודדים, והוא עדיין לא הצליח לעבור את הגבול למחנה. השמש עלתה לאט לאט, הגבול הקסום כמו זהר באור נוגה ופרסי עמד לידו בתסכול.

ביום ראשון הוא קיבל קריאה מכירון, להגיע למחנה בדחיפות. ההודעה לא כללה דבר מלבד שלושת המילים האלו, וככל שניסה פרסי ליצור קשר עם כירון- באיריס-נט, ע"י שירטל- נימפת הרוח ששימשה כמזכירה האישית של גרובר, הוא לא הצליח להשיג אותו. במהירות נפרד מהייזל ופרנק- הוא היה ברומא החדשה, לצורך האימון המיוחד, אבל נראה שעכשיו יהיה עליו לחזור- ויצא לדרך. ביום ראשון, בתשע בערב, הוא הגיע לגבול המחנה, ונעצר שם. הוא לא הצליח לעבור. לאחר כמה נסיונות נואשים הוא ניסה להתקשר שוב אל כירון, אך הדרכמה שזרק התגלגלה במורד הגבעה ושום קשת צבעונית לא נתגלתה לעיניו. כך עברו עליו היומיים האחרונים, עייף, רעב, צמא ובעיקר-תוהה מה קרה לגבול ולמה הוא מעורפל. רק בשלישי בבוקר הוא קלט מה היה נראה לו לא טבעי- הוא לא ראה איש עד עתה.

לכן, כשראה את החניכים הבודדים שהסתובבו במדשאות הוא הזדקף באחת והביט מעבר לגבול. הוא לא זיהה איש, אך לא היה בכך כדי להפתיע- הוא לא בילה הרבה זמן במחנה לאחרונה. פרסי הוציא מכיסו את אנקלוסמוס, העט ששימשה לו כחרב, פתח אותה והניף אותו באוויר. החניכים לא הביטו לעברו; אבל, מופתע, הוא שם לב לכך שחרבו עברה את הגבול הקסום. נשימתו נעתקה, והוא פסע בזהירות צעד קדימה. 

הוא עבר. החמימות הטבעית של אוויר המחנה הקיפה אותו, והוא נשם עמוקות, נותן להלמות ליבו להרגע מעט. לאחר מכן רץ במורד הגבעה, לעבר הבניין המרכזי. הוא צריך לדבר עם כירון. הוא צריך לדבר עם כירון. הוא צריך לדב---

"הי!" צעק אליו אחד החניכים שישבו מחוץ לביתן שבע. "תזהר, יש שם-"

פרסי נתקל בעצם שבלט מהקרקע. הוא עף באוויר, השלים סיבוב באינסטיקנט- אימוני הנפילות כללו איך להתגלגל- אבל בכל זאת הוטח, רגליו וראשו תחילה, על העפר התיחוח. ראשו כאב עד אובדן הכרה, הוא חש צורך דחוף להקיא, אך בכל זאת ובניגוד לאינטיקנט הטבעי שלו- הוא התיישב. החניך שהזהיר אותו מקודם רץ אליו, ובעוד פרסי מנסה למלמל, כירון, אני צריך לדבר עם כירון, השכיב אותו הלה בכוח. 

"אל תקום עכשיו", אמר לו. החניך הוציא מימיה מהכיס וניסה לשטוף את פניו של פרסי. פרסי הדף את זרם המים לעברו. "פרסי!" נרעש החניך. "פרסי ג'קסון!".

"זה פרסי?"

"למה הוא כאן?"

"תקראו לוויל, הוא הכי מוכשר ברפואה מביתן אפולו."

"מה קורה פה?"

"רגע, זה פרסי?"

השאלות סבבו את פרסי וסחררו אותו. המאמץ הפעוט של הדיפת המים החליש אותו, והוא שקע באובדן הכרה.

**

חמש-מאות ועשרים קילומטרים משם, עמד גבר גבוה ורזה וזעם על שני אנשים שעמדו מורכנים לפניו.

"אתם רוצים לומר לי שאתם- שאתם- שאתם התרתם לו להכנס למחנה?"

הנמוך מבינהם ניסה להתנצל, אך הזועם הביט בו וחזר לזעמו הקר, הרגיל.

"אין בעיה", אמר. "אם כי על כישלון מיוחד מגיע עונש מיוחד. הממ, נגיני? שני אלו יגורו איתך בשעות הקרובות. אם תהיי רעבה, תראי מה יש להם להציע".

**

ארבעים קילומטר משם, נער צעיר זעק באימה.