גורלו של קריצ'ר

ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג 

קריצ’ר ידע שזה יקרה.

הוא הרי לא טיפש, הכעיסה אותו העובדה שבני אדם מתייחסים לצייתנות כסממן של בורות.

האם הגשה של צליבשר לאדונילי שלך, במהירות האפשרית, היא סימן לכך שאתה אידיוט?

רוב הקוסמים אינם שמים ללעג את הצייתנות של בני מינו, אך גם לא מוקירים תודה, הם פשוט רגילים. קריצ’ר שם לב שקל לבני האדם להתרגל לדברים, וכשמדובר בגמדון המשרת אותך זה לא אתגר גדול במיוחד להתרגל.

אבל קריצ’ר לא נוטר טינה לבני האדם, וכי למה לו? על אף שהרמיוני תתקשה להאמין לכך, הוא אכן מאושר להיות משרת טוב לאדון.

בהתחלה חשב את הרמיוני למתנשאת, הרי היא מעולם לא הייתה במצבו ועל כן היתה בטוחה שמן הסתם חלום כל גמדון בית הוא להיות במצבה. אך הוא התחיל להכיר אותה, במהלך חיפושם שלו ושל דובי אחר מנדגוס פלצ’ר הוא הבין שהיא אכן הייתה בטוחה שהיא עוזרת לו, וסלח לה.

ועכשיו הוא מחכה, לבד, בכיכר גרימולד 12.

הוא פרס לאט לאט את פשטידת הבשר, על אף שכבר ידע שהם לא יחזרו.

הוא חילק את הפרוסות לשלוש צלחות, וחושיו התחילו להתערפל.

קריצ’ר לא פחד מהמוות, הוא פחד שלא יהיה לו אדון.

כל מה שהוא רצה היה שוולדמורט יראה אותו חי. וולדמורט החושב את עצמו ככל יכול, מי שבטוח שהשאיר את קריצ’ר במערה, למות.

קריצ’ר רק רצה שוולדמורט יראה את טעותו.

קריצ’ר ראה בזווית עינו תנועה חדה, וסובב את ראשו לאט. הוא ראה לשבריר שנייה את הארי, רון והרמיוני עם גבר זר, לפתע הבזיק אור סגול, והם נעלמו. הגבר נשאר.

קריצ’ר חייך חלושות, הם בטוחים.

"איפה וולודמורט?” לחש קריצ’ר, “את אדון האופל לא מעניינים גמדוני בית", יאקסלי גיחך בבוז.

וקריצ’ר הבין. לוולדמורט לא אכפת אם הוא חי או מת, ספק אם הוא בכלל זוכר אותו.

יאקסלי המשיך לגחך, ולפתע צעק "קרושיו!”

מאוחר מדי, הקללה פגעה בשולחן האוכל והפשטידות עלו באש, קריצ’ר נעלם בהבזק אור.

***

"להילחם! להילחם! להילחם למען אדונילי שלי, מגן גמדוני הבית! להילחם באדון האופל, בשמו של רגולוס האמיץ! להילחם!” קריצ’ר צרח ונופף בסכין מטבח.

מאחוריו רצו שאר גמדוני הבית, תוקפים בסכיניהם את אוכלי המוות.

בקרב הזה לא עיניין את אף אחד אם אתה גמדון בית, קוסם, ענק או קנטאור. אם הסכין שלך חדה מספיק, זה לא משנה איך אתה נראה או למי נולדת.

בזווית עינו קריצ’ר ראה את וולדמורט נלחם. הוא עצר מרותק ובהה במחזה.

לפתע וולדמורט הסב את פניו אל קריצ’ר, בעיניו האדומות הבהבה הכרה, וזה הספיק לו.

אשמח אם תגיבו :)