פיות בהארי פוטר

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג על הארי פוטר. 

אם אי פעם תצאו אל הרחוב  בשעת הזריחה ותראו נצנוץ של פיות, תדעו שגם זה קשור להארי פוטר.

חשוב להגיד שאף על פי שהסדרה מעולם לא התמקדה בהן באופן מיוחד, פיות הן יצורים שקיימים בקאנון של הארי פוטר.

דובר בהן שבקושי יש להן אינטליגנציה, אך הן גנדרניות ואוהבות לשמש כקישוטים. אבל אי אפשר להיות גנדרנים בלי אינטליגנציה.

בואו הנה ואספר לכם סיפור יפה ומנצנץ, סיפור על הפיות בהארי פוטר.

אור טללים, כפי שקוראים לה בשפה המזמזמת של הפיות, היתה פיה ממוצעת ולא היה בה שום דבר יוצא דופן:

פיה קטנה ורגילה, באורך שלושה סנטימטר עם כנפיים גדולות, שקופות ונוצצות, עם שיער חום בהיר ועיניים שחורות.

כמו כל הפיות, היא אהבה לפטפט בין העצים ולהביט באור השמש כשהוא משתקף בין הקרניים שלה.

כמו עוד כמה פיות אחרות, היא אהבה לשמש קישוט.

כשהאדם הגדול והכבד- טוב, כל בני האדם גדולים וכבדים, גדולים באופן מגוחך שמונע מהם להיות יפים,

אבל זה נראה אפילו גדול יותר- דיבר אליהן היא באה עם כל האחרות.

אור טללים הבינה את שפתו, אז היא הצטרפה אליו יחד עם האחרות.

כמובן, היא לא יכלה באמת להבין את הצלילים הרועשים בצורה מוגזמת שהיצור הכבד וחסר הכנפיים הפיק,

אבל שילוב של תנועות שפתיו ולשונו, הבעת פניו והמחוות שהוא עשה בגפיו המגושמות העבירו לה את הרעיון הכללי.

חוץ מזה, תמיד בתקופה הקרה של השנה היתה לבני האדם אותה בקשה.

הם נזקקו לחמימות שבלב, דבר שהפיות יכלו להעניק להן רק דרך יופי. הם רצו מהן שיקשטו את העצים והבתים שלהם.

אור טללים והפיות האחרות שיתפו פעולה כשבני האדם סידרו אותן בקסם לכדי שרשראות ועיטורים.

המנהיגה, כנף-קשת, השתיקה בזמזום קצר וחד את הצעירות הנרגשות ואת הזכרים שהעזו להמשיך ולהמהם על אף שנדרש מהם שקט.

אור טללים לא היתה צריכה שישקיטו אותה. היא הבינה את החשיבות שבשקט הצנוע, המכובד.

בני האדם נזקקו ליופי שלהן, לא לקולותיהן. אור טללים השאירה את כנפיה פרושות ואת הבעתה קפואה בזמן שעקבה בעיניה אחרי בני האדם.

רובם חלפו על פניהן בלי להקדיש מבט שני, חלקם, בעיקר ארוכי השיער שבהם, חשפו את שיניהם אליה, והפגינו התפעלות בשפתם.

המיוחדים ביתר היו הצעירים שבהם.

חלקם כן השתייכו לקבוצה שלא מעיפה מבט נוסף, אבל החלק האחר ניגשו אליהן בתמיהה והשתאות, התעכבו לידם והצביעו עליהן והשמיעו קולות של שאלה והערצה.

היום בלט לעיניה צעיר אחד, שמול עיניו הירוקות המשונות היו שני דברים שנראו כאילו מאות טיפות מים התכנסו יחד ליצור צורות עיגולים.

השיער המבולגן והמלוכלך שלו היה כהה ביותר והיה לו סימן על המצח. הוא עמד במרחק הנכון כדי שאור טללים תוכל לפענח את שפתו בבירור.

"מה אלה היצורים היפהפיים האלה?" הוא שאל.

"אלה הם פיות," ענה לו אדם כתום שיער,

"יופיין יוצא הדופן משמש כדי לעטר את משכננו החשוך והמכוער, אבל אני כה רגיל לקדרות שאיני מבחין עוד ביופיין. למה לך להעריץ אותן ככה?"

"יופיין מסנוור אותי, מהפנט אותי כמו מראה הקשת בענן ביום סגריר.

שמעתי רק אגדות על בני הפיות, אך מה שתיארתי בליבי מחוויר אל מול האמת," ענה בעל הסימן על מצחו.

"מזלך שעוד מסוגל אתה להבין את יפי נזר הבריאה," נאנח כתום השיער, "אך לא אתן לך להתעכב פה עוד זמן רב. עלינו ללכת."

"היו שלום, בני עם הפיות," אמר בעל הסימן על מצחו לפרידה.

אור טללים התבוננה בהם הולכים.

"אין מצב שהשיחה ביניהם היתה ככה," זמזמה חברתה של אור טללים, צמיחת עשב, אחרי שאור טללים סיפרה לה על המקרה.

"בני אדם לא מסוגלים לתקשורת מורכבת כזאת, והם בטוח לא משתמשים במילים יפות כל כך.

אני מתערבת איתך שכל פיה אחרת שהסתכלה תאמר לך שהשיחה ביניהם הלכה ככה:

"מה זה?" "פיה." "זה נוצץ." "בוא נלך." "יאללה."

אם תתפעלי כל כך הרבה מבני אדם, בסוף תהיי סתומה כמוהם."

אור טללים הנידה בראשה. צמיחת עשב לא היתה פיה ממוצעת. היא היתה צינית מדי.

אם היא לא תיזהר יעיפו אותה מהמושבה והיא תצטרך להיות מהנודדים.

"טוב, אני רוצה לעופף מחוץ ליער. רוצה להצטרף?" היא שאלה את חברתה בידידותיות.

"לא," המהמה צמיחת עשב.

"טוב, להתראות!" היא נפרדה ממנה ועופפה אל מחוץ ליער, אל הדשא ואז אל מבנה האדם הגדול.

היא עופפה גבוה, אל החורים המרובעים הגבוהים, ונכנסה לתוך חדר, שעוד היה מעט חשוך למרות הזריחה שהתרחשה מבעד לחור המרובע.

אור טללים התבוננה בבני האדם ששכבו בחדר, כנראה ישנים.

לאור הזריחה, היא הבחינה בדבר מיוחד לגבי הפנים של אחד מהם- הוא נשא את אותו סימן משונן כמו האחד שהתפעל ממנה כששימשה קישוט!

התבוננות מקרוב סיפרה לה שזה היה אותו אחד. פשוט הטיפות המעגליות כבר לא כיסו את עיניו.

אור טללים התקרבה אליו כל כך, עד שהיא כמעט נגעה בשיערו, אבל רק כמעט. הוא היה מגעיל מכדי שבאמת תיגע בו.

"אתה אולי מכוער," היא המהמה אליו, "אבל אני לא חושבת שאתה סתום." בן האדם לא הגיב, אך אור טללים בכל זאת הרגישה מרוצה.

היא עופפה בחזרה אל היער.