(הפאנפיק הראשון שלי שהוא ג'ן)
אחרי ארוחת הערב בהוגורטס, כריס הרגישה שמשהו חסר לה. היא הרגישה כאילו היא חייבת להשיג את אותו דבר - למרות שהיא לא ידעה מה הוא. היא התקדמה לאט ליציאה מחדר האוכל, תחושה שזה בטוח בחדר השיקויים מנקרת בה. כשהגיעה, כריס סובבה את הידית - אך הדלת לא נפתחה. היא ניסתה להשתמש באלוהמורה ממש בשקט, אך הדלת המשיכה בעקשנותה. כריס ניסתה הכל עד שרעיון עלה במוחה. היא הסתובבה, והלכה על קצות האצבעות כדי להגיע לחדר המועדון של רייבנקלו. "מהו הכינוי של הדרקונים של בית ספר מאוטוקורו?" שאל פסל הנשר. "דרקוני הזהב," השיבה כריס. "היכנסי," ענה הפסל, והדלת נפתחה. כריס רצה למעון הבנות, ושלפה סיכת סבתא מהמגירה של צ'ו אחת משותפותיה לחדר. היא סגרה את המגירה מהר ורצה משם לחדר השיקויים. כשהגיעה לחדר בחזרה, הייתה דממה. היא הכניסה את הסיכה לחור המנעול, ולאחר משחק קצר עם הסיכה הדלת נפתחה. כריס נכנסה לחדר על קצות האצבעות וירדה לזחילה. כשמצאה את מה שחיפשה, הבינה כריס שזה היה עט נוצה. לפני שהספיקה לחשוב על כך, כריס שמעה קול שאומר אלהומורה מחוץ לדלת. היא הסתתרה מאחורי שולחן והאזינה לקולות, תוך מבט מהיר בשעון שלה, שהראה לה שהשעה היא חמש דקות לפני שעת השינה. "הצלחנו," אמר קול נשי. "כן," השיבו שני קולות נוספים בו זמנית. נשמע ששניהם היו זכרים. "אנחנו רק צריכים לקחת את השיקוי," אמר אחד הבנים. כריס ניסתה להציץ במתרחש, אך בטעות הפילה מבחנה. קול ניפוץ חזק נשמע בחדר, והילדים התקרבו אל השולחן. "הארי, רון והרמיוני..." נאנחה כריס כשראתה את פניהם. "כריס מרייבנקלו? מה את עושה כאן?!" פלט רון בקול. צעדים נשמעו מתקרבים לחדר, וכריס נכנסה לתוך ארון השיקויים בדיוק כשסנייפ פתח את דלת הכיתה. "גריינג'ר, וויזלי ופוטר, עונש!"
|