יום העבדים

בס"ד

כל הזכויות על פינקי והמוח שמורות לאחים וורנר.
כל הזכויות על הארי פוטר שמורות גם לאחים וורנר! איזה קטע!
כל הזכויות על אחד במאי שמורות לקומוניסטים כמובן. סתם סתם, לג'יי קיי רולינג! היא המציאה הכל, הגאונה הזאת!

הבוקר הפציע, השמש זרחה, הציפורים צייצו, והרמיוני קמה לה מעוד שינה מתוקה במיטת האפיריון שלה במגדל גריפינדור. לוח השנה לצידה הראה את חודש אפריל המלא איקסים, והרמיוני תלשה את חודש אפריל בהפגנתיות וחשפה את חודש מאי, כשהיום הראשון בו היה מסומן בלבבות ופרחים.

היא פתחה את החלון בסערה ונתנה לשמש האביבית החמימה ללטף את עור פניה. "אח, בוקר טוב, הוגוורטס!" היא קראה והניפה את ידיה לכל עבר, וזכתה בכרית שנזקה לעברה.

"תני לישון," נאנחה פרוואטי פאטיל והסתובבה לצד השני.

אבל הרמיוני לא תיתן לאף אחד להרוס לה את היום. היא יצאה מהחדר במהירות וריחפה לה לעבר חדר השינה של הבנים.

"בוקר טוב! חג שמח לכולם!" היא הריעה.

"מממ..." מלמל נוויל והתהפך במיטתו. רון לא הגיב ורק נחר כשהוא שוכב על גבו על המיטה המבולגנת שלו. דין ישן לו בשלווה במיטה שלו, ושיימוס ישן גם הוא במיטה של דין, והרמיוני העדיפה שלא לשאול שאלות מיותרות. היחיד שהגיב לקריאתה היה הארי, שהזדקף במהירות במיטתו בשרביט שלוף ושיער סתור. "מה! מי! וולדמורט! סיריוס!" הוא זעק וענד את משקפיו ברישול.

"אוי הארי, אתה מצחיק כל כך," אמרה הרמיוני בצחוק שמאפיין נסיכות דיסני, "אבל היום יום חג?"

הארי התנשף במיטתו והביט בהרמיוני. "הרמיוני! יא משוגעת! אל תעשי את זה יותר!" הוא ניסה לומר בין התנשפות להתנשפות.

"אתה בא לחגוג איתי?" הרמיוני התעלמה במופגן מההערה האחרונה.

"מה? איזה חג יש היום?" הוא שאל.

"היום אחד במאי, חג הפועלים!" הרמיוני קרנה.

"אה, ממתי את חוגגת את אחד במאי?" שאל הארי בבלבול וניסה להיזכר מה זה בדיוק חג הפועלים הזה. זה עוד מנהג קוסמים שהוא לא מכיר?

"ממתי שהקמנו את אלרג"ה, טיפשון," הרמיוני ענתה, והארי הבין שהמצב ממש רע אם הרמיוני קוראת לו טיפשון.

"רגע, אחד במאי זה לא היום הסוציאליסטי הזה על זכויות פועלים ועובדים?" נזכר הארי, "איך אלרג"ה קשור לזה?"

"אני הולכת לחלק מתנות לכל הפועלים בהוגוורטס!" הרמיוני ענתה, "והם..."

"מה? מי, המורים?" הארי שאל בבלבול, "אה, האגריד! לא, מדאם פומפרי! רגע... פילץ'? את הולכת לתת מתנות לפילץ'?"

"לגמדונים, הארי! באמת!" הרמיוני רטנה, "הוצאת את כל הכיף! אתה מרגיש כמו רון!"

"מישהו אמר רון?" אמר רון שהתעורר מיד.

"רון! בוקר טוב!" הרמיוני צהלה בשנית, "חג שמח!"

"מה עובר עליה הפעם?" נאנח רון.

"היא הולכת לתת מתנות לכל גמדוני הבית," הארי ענה לו בייאוש.

"נככון שזה נהדר?" היא כמעט ריחפה באוויר מרוב התרגשות.

"את בטוחה שאת יודע מה זה אחד במאי?" ניסה שוב הארי להניא אותה.

"כן כן, אני אתן לכולם כובעי צמר עם פונפון כדי שישתחררו, ומי שלא ישתחרר – אני אישית אדאג שיזכה ליום חופשה ושחלק מהמשכורת שלו יופרש לפנסיה בקרן השתלמות!"

הארי ורון צנחו על מיטותיהם בייאוש ונרדמו בשנית.

דלת חדר השינה של הבנים במעונות סלית'רין נפתח בסערה ודראקו נכנס בחלקלקות לחדר המועדון, גלימתו מתנפנפת מאחוריו וקראב וגויל הולכים לצידו.

"מה עושים היום, מה עושים היום, מה עושים היום..." הוא הלך סחור סחור בחדר, מלטף את סנטרו המחודד.

"מה עושים היום, בוס?" שאל קראב.

דראקו נעצר. "קראב, אמרתי לך להפסיק לקרוא לי בוס," הוא נאנח, "זה הופך אותי לרשע עלוב מסרטים מצויירים."

"סליחה בוס," קראב ענה, אבל דראקו כבר לא הקשיב. הוא שב להתהלך קדימה ואחורה ואמר, "היום אחד במאי, ואתם יודעים מה זה אומר."

"מה זה אומר?"

"אחד במאי זה היום של כל האלה, נו, פשוטי העם, אלה שלא עושים בשבילם דברים אלא צריכים לעשות דברים בעצמם, נו, אנשים שעובדים, נו, שפועלים, איך קוראים לזה..." ניסה דראקו להיזכר.

"שכירים?" ניסה גויל.

"בני מעמד הביניים?" ניסה קראב.

"הפרולטריון?" ניסה גויל.

"כל אדם נורמטיבי על פני כדור הארץ שהוא לא פלצן מפונפן כמוך?" ניסה קראב.

"פראיירים?" ניסה גויל.

"קראב וגויל?" ניסה קראב.

"עבדים!" דראקו קרא ולא התאפק והקיש באצבעותיו כשהתשובה נחתה במוחו. "אחד במאי זה חג העבדים!"

"זה לא חג שמביעים סולידריות עם מעמד הפועלים וארגוני העובדים?" שאל גויל.

"אוי, גויל, למה אתה כזה מטומטם," דראקו נאנח ושב להתהלך בחדר המועדון. הוא ממש הפחיד תלמידת שנה ראשונה תמימה שבמקרה הייתה שם והייתה עדה לכל המחזה. "אחד במאי," הסביר דראקו, "הוא חג העבדים. ואני לא מוכן לשמוע על הרעיונות הבוצדמיים שלך!"

"מה עושים בחג העבדים?" שאל קראב.

"נו, זה לא ברור?" דראקו ענה, "משיגים עבד חדש!"

"אבל בוס, חשבתי שכבר יש לך גמדון בית או משהו כזה," גויל ענה.

"אמרתי לך לא לקרוא לי בוס!" רעם דראקו.

"לא נכון, אמרת את זה לקראב, בוס," גויל ענה.

דראקו נעצר והביט בשניהם לרגע. "רגע, אתם לא אותו אדם? יש הבדל ביניכם?" הוא השתהה לרגע, ואז שב להתהלך. "לא משנה, לא חשוב. כבר אין לי את הגמדון ההוא בגלל אתם יודעים מי, זה שאין לנקוב בשמו, הקוסם הרשע בכל הזמנים..."

"סאורון?" ניסה קראב.

"מה? לא! לא סאורון!" דראקו כמעט תלש את שיערותיו הרכות והריחניות בייאוש, "התכוונתי להארי פוטר!"

"פוטר," ירקו קראב וגויל כששמעו את השם. יופי, לפחות הוא הצליח לאלף אותם לעשות את זה.

"מאז שהוא הגיע הוא רק גורם לצרות," אמר קראב.

"הפרחח הזה, אנחנו עוד נלמד אותו לקח!" הכריז גויל.

דראקו הסתובב לעברם. "ועכשיו, בבקשה, אל תאמרו דברים כאלה שמוציאים אותי איש רע מעפן מסרט מצויר. פליז. יש לי מוניטין לשמור עליו."

"כן בוס," שניהם מיד אמרו.

"אוי, למה אני מנסה בכלל," הוא נאנח, "הם בטח עושים לי את זה בכוונה!"

"אז מה התוכנית להיום?" שאל קראב. או גויל. דראקו כבר מזמן הפסיק לעקוב.

"לנסות להשתלט על העולם, פינקי!" ענה מיד דראקו, "אהה, לא! לא! משיגים עבד חדש! אבא הבטיח לי שבחג העבדים, יהיה לי עבד חדש! אז אנחנו נחטוף גמדון!"

"אנחנו מה?" התחלחלו קראב וגויל.

"נחטוף גמדון! הא הא הא הא האאאאא!!!" גייס דראקו את כל מאמציו לצחוק הזה. הוא התכונן לזה הרבה, ואפילו דאג שיהיו ברקים ורעמים ברקע כשהוא צחוק את צחוקו המרושע, מה ששבר סופית את הילדה מהשנה הראשונה שהתחילה לבכות.

"אה," דראקו אמר מיד והרעמים והברקים פסקו באחת, "אה, אוי, לא, סליחה," מיהר דראקו להרגיע את הילדה הבוכיה. כן, זו הייתה פתיחה מעולה עבורו ליום הזה.

הרמיוני פתחה את מערכת השעות היומית שלה. לפי המערכת, יש לה ב9 בבוקר חקר המוגלגים, ב9 בבוקר כשפומטיקה, ב9 בבוקר טיפול בחיות פלא, ב9 בבוקר חקר לחשים עתיקים, וב9 בבוקר שיעור חופשי. הרמיוני הוסיפה בעט נוצה בכתב קטן, "9 בבוקר, חגיגות אחד במאי במטבחים" וצחקקה לעצמה בעונג צרוף. היא הייתה כל כך קורנת, שהציפורים שרו לה ואפילו סידרו לה את השיער ועזרו לה להתארגן בבוקר. היא צעדה למטבחים בצעד בוטח ודיגדגה את האגס.

בתוך המטבח הייתה המולה. הייתה זאת שעת ארוחת הבוקר לכל מי שקם מאוחר, בה הוגשו בעיקר מיני מאפים מתוקים מדי ומשקאות אנרגיה למי שהתעורר רגע לפני שמתחיל השיעור הראשון של הבוקר והוא ממהר להגיע אליו. והכאוס במטבח שלט.

"מאפה במבליק לשולחן הפלפאף!" גמדון בית אחד צעק.

"מיץ סוכר לקצה של שולחן הסגל!" צעק גמדון אחר.

שאר הגמדונים התרוצצו אנה ואנה ברחבי המטבח ובישלו, טיגנו או העלו אוכל למעלה. הרמיוני הביטה בהם בצער. אילו עבדים מסכנים. החיוך המסופק המרוח על פניהם הסגיר שהם אפילו לא מודעים למר גורלם, מה שהפך את גורלם ליותר מר והכניס את הרמיוני לפרדוקס. אבל הרמיוני לא נכנסה למטבח בשביל פרדוקסים, היא באה לשמח את הפועלים ביום חגם.

"גמדונים יקרים!" היא הכריזה, וכמה עשרות גמדונים עצרו את עבודתם והביטו בה. שאר מיליוני הגמדונים המשיכו בעבודתם כרגיל.

"גמדונים יקרים," היא חזרה, "חג שמח!"

כמה מהם הריעו, ואחד מהם אפילו הביא לה קערת ג'לי ענקית. "חג שמח, גבירתילי!" הוא צייץ, "קחי את זה לאות הערכתנו ביום חגך!"

"אה מה?" התבלבלה הרמיוני לרגע. היא לא ציפתה לזה, על אף שהיה זה הדבר הכי צפוי בעולם. בכל זאת, גמדונים. "מה לא!" היא אמרה, "אל תיתן לי את זה!"

"הו לא! צ'ופי הביא לגבירתילי שלו אוכל שהיא לא אוהבת!" גמדון הבית עם הג'לי קונן, "צ'ופי הולך סגור לסגור את התנור על האוזניימים שלו!"

"לא!!!" הרמיוני צרחה וניסתה לתפוס את הגמדון, אך צ'ופי היה זריז ממנה. הוא תמרן לו בקלילות בין שאר הגמדונים וכלי המטבח, בעוד הרמיוני רק גרמה נזק כשדחפה גמדונים אנה ואנה ואף פצעה מהם, והסבה להם מלא עבודה כשבילגנה את כלי המטבח ואת האוכל שהיה בשלבי הכנה שונים כשהתרוצצה אחרי צ'ופי ברחבי המטבח.

"צ'ופי מפר את ההוראותים של גבירתילי שלו שקוראת לו לעצור!" צ'ופי המשיך לצייץ בעודו בורח ממנה, "צ'ופי חיוב חייב להיענש על זה שהוא מפר את ההוראותים של הגבירתילי שלו והוא הולך לסגור את התנור על האוזניימים שלו!"

"מה? מה ההיגיון בזה?" היא ענתה, אבל זה היה מאוחר מדי. צ'ופי הגיע לתנור וסגר אותו על האוזניימים שלו.

"לא!" צעקה הרמיוני וכמה גמדונים שעמדו מסביב.

"הוא הרס את העוגה!" הוסיפו הגמדונים.

הרמיוני הוציאה אותו במהירות מהתנור ומתוך אינסטינקט הכניסה אותו לתוך עוגת הג'לי הקרירה.

"בלועלובלועועלוולו," היא שמעה את צ'ופי ממלמל מתוך הג'לי.

"גבירתילי הורגת את צ'ופי," גמדון אחר ניגש אליה, "גבירתילי אולי חפוץ חפצה הרוג להרוג גם את נימי?"

"מה? מי זה נימי?

"זה אנימי," ענה הגמדון.

"מה?" הרמיוני הייתה מבולבלת, "אה, אני פשוט אניח שאמרת, 'זה אני', ובגלל הניב הגמדוני ה-, אה, פולקלורי שלך, אמרת, 'זה אנימי'."

"גבירתילי חכמה כל כך!" נימי החל לבכות מהתרגשות.

"טוב, בכל מקרה, גמדונים יקרים!" הרמיוני הכריזה שוב, "היום זהו יום חג!"

הם התחילו להריע שוב, והיא ראתה עוגת ג'לי נוספת באופק, אבל היא מיד אמרה, "רגע! רגע! לא! שנייה! זה לא החג שלי, זהו יום החג שלכם!"

כמה מהם הריעו שוב, ואז השתתקו. הגמדונים הביטו אובדי עיצות אלה באלה.

"היום זה יום חגים?" שאל אחד מהם את משנהו.

"נימי בדוק יבדוק בלוח השנה," צייץ הגמדון האובדני והבכיין, מה שהזכיר להרמיוני שצ'ופי עדיין טובע בתוך הג'לי והיא מיהרה להוציא אותו משם כשהוא מחרחר.

נימי עלעל בפנקס קטן. "אולי היום זה חג הכפתורים?" הוא גירד בפדחתו.

"חג הכפ- מה?" שאלה הרמיוני המופתעת. יש להם חג כזה? "אמ, לא, היום זה-"

"אולי חג הנמלים?" ניסה גמדון אחר שעילעל גם הוא בפנקסו. בשם גמדוני הבית של מרלין, איזה חגים מוזרים יש להם? "לא לא," הרמיוני מיהרה לומר, "היום זה חג ה-"

"חג הקופסאות?" נימי שאל שוב.

הרמיוני הנידה בראשה, "לא, אם רק תתנו לי להגיד, זה חג ה-"

"חג הטונה!" חירחר צ'ופי שבינתיים התחיל לאכול מעוגת הג'לי שלו.

"מה? למה יש לכם חג טו- עזבו, אני לא שואלת," היא אמרה, "חג ה-"

"-חג החנוכה!" ניסתה גמדונת אחת שהחזיקה מגש מלא סופגניות ונרות דולפים.

"אתם חוגגים חנוכה?" הרמיוני התפלאה, "אבל לא, התכוונתי לחג ה-"

"חג העבדים," קטע אותה קול אחר, הרבה פחות צייצני. היה זה קולו של יריבהּ המושבע של הרמיוני, דראקו מאלפוי.

"מאלפוי," היא נעמדה והביטה בו באיבה.

"גריינג'ר," הוא ענה לה בקול האפל ביותר שהצליח לגייס.

"באת להרוס לי גם את זה, מה?" היא אמרה, "איכשהו, בכל דבר שאני עושה, אתה מיד מופיע והורס את זה. באורח פלא."

"אוקיי עכשיו את ממש מוציאה אותי נבל של סרטים מצויירים," הוא נזף בה.

"סליחה," היא התנצלה.

"אבל לא," דראקו חזר לקולו הwannabe אפל, "היום באתי לקחת לעצמי גמדון, כי היום, אחד במאי," הוא התחיל להתרגש וכבר תכנן את צחוקו המרושע, כשקראב וגויל יוסיפו את הברקים והרעמים מאחורי אחד הסירים, "היום, אחד במאי, הוא-"

"הוא חג הפועלים!" הרמיוני השלימה אותו, "סופסוף הצלחתי לומר את זה! חג הפועלים!"

דראקו נאנח. היא הרסה הכל, הגריינג'ר הזאת. "לא, לא חג הפועלים, חג העבדים!" הוא רקע ברגליו, "אוף, נו באמת, גריינג'ר!"

"רגע, חג העבדים?" הרמיוני שאלה, "לא, חג הפועלים!"

"את בטוחה שאת יודע מה זה אחד במאי?" דראקו ענה לה.

"כן!" הרמיוני ענתה במיטב הביטחון שהצליחה לגייס, אם כי לפי הנימה שדראקו שאל, הרמיוני התחילה קצת לפקפק בעצמה, "יום הפועלים הבינלאומי, ובשמו הידוע יותר אחד במאי, מצוין ב-1 במאי כביטוי לסולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר!"

"לא, אחד במאי הוא יום העבדים, והוא ביטוי לזה שאנשים חשובים כמוני צריכים עבדים שישרתו אותם!" דראקו ענה לה.

הגמדונים, שעד עכשיו הביטו לסירוגין בין דראקו להרמיוני כמו במשחק טניס, הריעו כולם. "כן! עבדימים! עבדימים! אנחנו רוצים להיות עבדימים!"

"אני לא," צייץ דובי, אבל אף אחד מהם לא באמת שמע אותו.

"עבדימים!" הם המשיכו להריע.

"כן! בואו איתי!" התלהב דראקו.

"לא!" הרמיוני עצרה אותם, "הם שייכים להוגוורטס והם עובדים בהוגוורטס! ואני כאן כדי שהם יעבדו בתנאים טובים יותר!"

"לא רוצים תנאימים! רוצים עבדימים!" הם הריעו.

"אוי, בשם הצדק החברתי והסולידריות של מרלין, די!" נאנחה הרמיוני, "אתה לא יכול לקחת את כולם!"

"בטח שאני יכול!" דראקו חייך בניצחון, "כי אבא שלי הוא חבר בהנהלה הגבוהה של הוגוורטס, והוא יכול לעשות מה שבא לו!"

הרמיוני שכחה מהעובדה המעצבנת הזאת.

"ועכשיו," דראקו רעם, "כל הגמדונים יהיו ש-"

"סלחו לי," רעם קול מהכניסה למטבחים, ואישה מבולבלת ומרוגזת עמדה בכניסה.

"פרופסור סיניסטרה!" נבהלו דראקו והרמיוני.

"אפשר לדעת מה אתם עושים כאן, ולמה למען השם כל מה שהיה לי לאכול הבוקר זה חצי עוגת ג'לי עם אוזן של גמדון בית בפנים?!" היא התרגזה, "אני לא יכולה לפתוח את הבוקר בלי הקפה שלי! איך אהיה ערה אחר כך ללמד אתכם אסטרונומיה?!"

"אבל פרופסור, היום זה חג הפועלים/עבדים!" אמרו הרמיוני ודראקו באותו הזמן, כל אחד את החלק שמתאים לו לומר.

"היום, אם שכחתם, יש לכם בחינה באסטרונומיה," היא ענתה להם, "וכדאי מאוד שלא תהיה לאף אחד מכם סיבה להוריד לכם ציון!"

כששמעו את האיום, הרמיוני ודראקו ברחו משם בסערה. דראקו ברח עם גמדון קטן שהצליח להחביא בכנף גלימתו, כך שהוא הצליח במטרתו לגייס עבד חדש. והרמיוני? טוב, הרמיוני ברחה כי עם כל הכבוד לזכויות אדם (או זכויות גמדון במקרה הזה), ציונים זה משהו הרבה הרבה יותר חשוב. מה, היא רוצה להיכשל בכל המקצועות ולעבוד בעבודה גרועה יחד עם כל אותם עלובי נפש, שלא הייתה להם הזכות ללמוד בהוגוורטס או אפילו להחזיק שרביט?