קודם כל תודה רבה לבטא שלי מאיר/כינוי בעברית.
כל הדמויות, המקומות, וכוחות העל המוזכרים כאן הם קניינו הרוחני של ריק ריירדן. אין ברצוני להרויח מפאנפיק זה כסף או פרסום
נקודת מבט: פרסי
חשבתי שאחרי כל המלחמות לא אצטרך יותר לעשות דברים כל כך מפחידים. טעיתי.
עברו חודשיים מאז המלחמה בגאיה ושבוע מאז שליאו חזר עם קליפסו. אחרי שישה ימים שבהם ביתן הרמס עשו איתו תחנת: "שלם ובעט" הזמנו את מחנה יופיטר ועשינו מסיבה. ביתן הפייסטוס בנה קריוקי, ביתן ניקה עשה תחרויות ריקוד עם כולם, וכוסות וצלחות רק חיכו שמישהו יבקש מהן כיבוד. אני חושב שמחנה החצוים רוצה להראות שגם הם יכולים לעשות משתה מגניב. אני, ליאו, קליפסו, פייפר, ג'ייסון, אנבת', וניקו, הלכנו וחיפשנו את החברים שלנו ממחנה יופיטר. זה היה די קל. כל שאר המחנות יצר סביבם מין "בועה." ראינו את ריינה, פרנק, והייזל רוקדים יחד במרכז הבועה. קראנו להם אבל הם לא שמעו בגלל הרעש. פתאום פניו של ניקו אורו. "יש לי רעיון." אמר. פניו התכווצו בריכוז ותוך רגע הוא נעלם והופיע לידם. שלושתם נרתעו אחורה בבהלה. אבל תוך שנייה ריינה והייזל התנפלו עליו בחיבוקים. פרנק עמד בצד עם מבט נבוך על פניו. עיניו שוטטו עד שהוא ראה אותנו, והתחיל ללכת בהקלה. גם ריינה הייזל וניקו באו אלינו. ניסינו לדבר אבל היה יותר מדי רעש. "אני מכיר מקום שקט!" צעק ליאו. הוא התחיל ללכת וכולם הלכו אחריו. הלכנו עד שהגענו לביתן הפייסטוס. גם שם היו הרבה אנשים. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי. "לחדר שלי." הוא ענה בפשטות. הגענו למיטה עם בקרי משחקים, מכשיר טלוויזיה קטן, מיני בר, ואפילו מערכת שמע! וכל השפע הזה היה מוקף במלא לוחות כפתורים. "תשבו על המיטה." אמר. כולנו התיישבנו. היה ממש צפוף ורועש. "איפה בדיוק המקום השקט שדיברת עליו?" שאלה פייפר. "רק חכו ותראו." אמר ולחץ על אחד הכפתורים. פתאום הרגשתי שהמיטה רועדת. "מה קורה פה?" שאלתי. ראיתי איך הרצפה עולה למעלה והמיטה יורדת למטה. כשהמיטה סיימה לרדת היינו בחדר גדול ומרווח עם כבשן, כלי עבודה, מקרר, ויציאה לחדר שירותים. ליאו הלך והביא מהמקרר בקבוק של דיאט קולה. הוא מזג לכולם חוץ מלהייזל לפרנק לג'ייסון ולריינה. מי שהיה במחנה יופיטר חונך לאהוב דיאט פפסי. איכס. "טוב, אז מה עושים?" שאלה אנבת'. פייפר לקחה את הבקבוק הריק. "מישהו שמע על אמת או חובה?" כבר בשלב הזה חשבתי: אוי לא.
|