כוכבים

טום שכב על הדשא, שערו פזור סביב ראשו והבית בכוכבים, לא, זה כבר לא טום, זה וולדמורט.

פיו פתוח למחצה ועיניו בורקות מדמעות אשר לא יורדות.

למה הם רואים בי מפלצת? שאל את הכוכבים למה הם לא יכולים לראות את הבן אדם שאני? הם לא רואים שגם לי כואב? למה הם גורמים לי לסבול?

אתה לא שונה... אמרו לא הכוכבים, וולדמורט נלחץ, הוא לא הבין מאיפה מגיע הקול, אילו אנחנו... כאן למעלה... אמרו לו הכוכבים, הם פשוט לא מסוגלים לראות... הם עיוורים כלפי האמת... אך גם אתה, הרגת רבים מהם... קשה להםלבטוח בך...

אני יודע, אבל למה? חשב, הרגת את קרוביהם... את משפחותיהם וחבריהם....

אבל זה רק בגלל שזאת הדרך היחידה שהם יקבלו אותי, בכוח, חשב טום.

אין דרך אחת... לכל דבר יש דרכים רבות ועינים מעטות מכדי לראות את כולן...

"נוגה זורח חזק הלילה." אמר קול מאחוריו, קול נמוך וצלול.

"מי זה?" שאל וולדמורט ושלף את שרביטו.

"אני הוא ניירון, קנוטאור. אנא ממך, תוריד את שרביטך." אמר ניירון.

"מה אתה רוצה?" שאל טום...

		הפרק הבא