הארי אוונס- סנייפ

"סוורוס סנייפ, האם תרצה להינשא לי?" צרחה לילי באמצע דייט שלה ושלו.

סוורוס החניק בכי שמחה. "כן!" צעק.

כל המוגלגים בבית הקפה נעמדו על רגליהם ומחאו כפיים.

לילי וסוורוס יצאו כבר שלוש שנים. ( אחת בהגוורטס ושתיים אחרי בית הספר.)

"נשלם ונלך לספר לפטוניה ולהורים שלך?" שאלה לילי.

סוורוס הנהן. הם יצאו מבית הקפה והלכו לסמטה חשוכה.

"תחזיק בידי." הורתה לילי וסוורוס הקשיב לה, הם התעתקו.

"יהיה לנו קל יותר, פטוניה ובעלה המשעמם, וורנון, מתארחים בביתי השבוע." 

סיפרה לילי בחיוך.

לילי פתחה את דלת ביתה, ושניהם נכנסו.

"טוני, אנחנו מתחתנים!" צרחה לילי לאחותה.

פטוניה המהמה משהו לא ברור וחייכה חיוך מאולץ.

"אנחנו נחזור בערב." אמר סוורוס במבט נעלב מעט.

הוא לילי הלכו וסגרו את הדלת אחריהם, והלכו לביתה של איילין וסוורוס.

סוורוס פתח את דלת הבית.

"אמא, אני מתחתן!" אמר ודילג מאושר.

"הו, איזה יופי! איך גדלת! רק אתמול הלכת להוגוורטס! אתה מתחתן עם מה שמה בלק, נכון?" שאלה איילין וחייכה.

סוורוס הביט בה במבט של 'את חסרת טאקט לחלוטין'.

"אז עם מי?" איילין גירדה בראשה.

"איתי!" לילי הרימה את ידה.

"עם הבוצד... האוונס ההיא?" צרחה איילין בכעס.

"היא לא המילה הנוראה ההיא! חוץ מזה שאת התחתנת עם מוגל, יותר טוב?!

צרח סוורוס אפילו עוד יותר חזר.

"כי זה היה אהבת אמת! אתה סתם רוצה לעצבן אותי!" 

לילי סימנה לו בראשה לצאת, והם יצאו.

"אמא שלי סנילית, אני אומר לך."

"האם את, לילי אוונס, לוקחת את סוורוס סנייפ כבעל ושותף לחיים?"

"כן!" אמרה בקול בטוח.

"האם אתה, סוורוס סנייפ, לוקח את לילי אוונס כאישה ושותפה לחיים?"

"ברור, כן!" אמר ללא היסוס.

"אני מכריז עליכם השותפים לכל חייכם!" 

אחרי כל הדברים הרשמיים, הגיע האוכל.

"אוי, סוו! כמה חבל שבגלל אתה יודע מי רק חברי המסדר משתתפים!" 

אמרה לילי בנימה חצי שמחה חצי מאוכזבת.

"ליל'ס! זה היום הגדול! אפילו פוטר לא יכול להרוס את השמחה!"

חייך סוורוס.

"צודק."

"תסתכל, זה בן!" צרחה לילי בחדר הלידה המוגלגי.

"הוא נולד עם המון שיער אדום!" נדהם סוורוס.

הילד הקטן בהחלט היה עם המון שיער ג'ינג'י כמעט אדום, כמו לילי.

"מזל טוב, גברת אוונס!" חייך המיילד.

"כשהוא יפתח את עיניו נמצא לו שם." קבעה לילי.

"הוא התעורר! הוא פותח עיניים!" קרא סוורוס.

לילי מיהרה לבוא בריצה.

שניהם הסתכלו אחד על השני, ואז על עיניו הירוקות, ואז אחד על השני,

וחוזר חלילה, ואמרו פה אחד, " הארי אוונס!" 

"קחי את הארי ורוצי! זה הוא!" צרח סוורוס.

מכיוון שלא נשמע קול צרחה של וולדמורט, או קול צרחה של סוורוס, לילי הלכה לבדוק מה קורה, עם שרביט שלוף.

וולדמורט היה משותק, ועוד סוורוס עם שרביט מעליו.

"תשלחי לאלבוס פטרונוס!" צעק סוורוס.

"אקפקטו פטרונום!" לחשה לילי.

לפתע יצא נמר כסוף משרביטה.

"אלבוס, בוא עכשיו." אמרה בקול לחוץ והנידה עם השרביט לעבר הדלת.

אחרי שהפטרונוס יצא, לילי התפנתה לשאול על פרטי הסיפור.

"יצא מתוכי האור האדום, כמו שקורה לילדים לפני הוגוורטס." סיפר.

לפתע אלבוס דמבלדור הופיע.

"אני מבין, אני מבין." מילמל בחשיבות.

הוא לחש משהו, וגופו של וולדמורט כבר לא היה שם..

"מן כישוף עתיק שמצאתי, הוא באגם השחור עכשיו."

הסביר דמבלדור למראה מבטם השואל .

"הארי! אני לא מאמין שאתה הולך להוגוורטס! זה כל כך מרגש!" השתפך סוורוס.

"כן, כן. איפה טרייסי ופופי?" שאל הארי בחיוך. 

טרייסי הייתה אחותו בת החמש של הארי, ופופי אחותו בת התשע.

"הן מתארגנות, מחר אנחנו מתארחים אצל דודה פטוניה וורנון." הסביר סוורוס.

הארי סגר את המזוודה הענקית שלו, ורץ להביא את שרביטו.

"אמא לימדה אותי להרים חפצים, ולשנות גפרורים למחטים." סיפר הארי.

"מה השרביט שלי?" שאל.

"עץ מהגוני, נימי לב של דרקון, 32 ס"מ, גמיש מאוד, טוב ללחשים." 

דיקלם סוורוס.

לאחר מכן עלו על המכונית, ואחרי שהתאומות פאטיל עלו,  (הוריהם של התאומות ביקשו מלילי וסוורוס להסיע אותן לתחנה.) התחילו לנסוע.

"הארי, איזה בית תרצה להיות?" שאלה פדמה.

"אני לא יודע, אמא שלי גריפינדורית ואבא בלי סלית'ריני." משך הארי בכתפיו.

"אני רוצה לגריפינדור, פדמה רוצה לרייבנקלו." שיתפה פרוואטי.

"הגענו!" הכריזה לילי. 

		הפרק הבא