"לילי... ליליאני... האם, האם תנשאי לי, אהובה?" "סוורוס..." "לא, בבקשה אל תגידי לי לא." הוא חשב על ההצעה הזו כבר הרבה מאוד זמן, והוא חשב שזה שהיא יוצאת עם הפוטר הדפוק הזה לא אומר שהיא הפסיקה לאהוב אותו, אחרת הם לא היו מתנשקים באותו הקיץ. "לילי?" "סוורוס, אבל..." "ליליאן, בלי אבל יקירתי! אז נכון שאת יוצא עם הפוטראש-כרוב הזה, אבל זה לא אומר כלום! את לא זוכרת את הקיץ ההוא?" "בטח שאני זוכרת, סוו, אבל..." הוא לא חשב שזה יהיה כל כך קשה! לילי אהבה אותו, לפחות בקיץ ההוא שבו היו יחד, אבל למה עכשיו היא מהססת? הוא נימק את זה כך; היא חושבת שהיא אוהבת את ג'יימס הזה, אבל היא בעצם מאוהבת בו, בסוורוס, ובגלל זה היא קצת מבולבלת. "לילי, בבקשה תגידי כן!" "אני, סוו... בבקשה לא..." "אני יודע שאנחנו צעירים, ואפילו לא סיימנו את הכשיפומטרי, אבל אם תסכימי, ליליאן, נוכל לסיים את הכל יחד! כאחד! מאוחדים! בעל ואישה, ליל." עכשיו הוא בהחלט היה מבולבל. לא ייתכן שהיא באמת אוהבת את הפוטר האוויל הזה. או שכן? "סוו, אני פשוט... אתה מבין?" "מה? את מאוהבת בפוטר?" "לא, סוו..." הוא חשב על הגרוע מכל, אבל הוא לא הבין מה הוא. בכלל, הוא הרגע קלט שהם לא נמצאים באיזשהו מקום מוגדר או מוכר. "אז, מה לילי?" "סוורוס, אני פשוט... מתה." סוורוס התעורר פתאום, מזיע זיעה קרה, עיניו דומעות ושורפות בשני עז. "לילי." הוא לחש. הוא מעולם לא הפסיק לאהוב אותה, ולעולם גם לא יפסיק.
|
|
|
|
|
|
|