הרפתקאות לילי והקונדסאים.

שלום, שמי לילי! למען האמת הסיפור הזה לא רק שלי. חלקתי את כל ההרפתקאות שלי עם חברי וחברותי הטובים ביותר. אבל לפני שאתחיל לספר את הסיפור שלנו, כדאי שתכירו אותי קצת.

בגיל שלוש:

שתי בנות רבו בסלון ביתם. האחת בת ארבע, בעלת שיער צהוב קש ופנים רזות מאוד, והשנייה בת שלוש, בעלת שיער ג'ינג'י מדהים ועיני שקד ירוקות. האחות הגדולה נופפה בידה במשהו שנראה כמו בובת דובי קטנה.

"דיייי! זה שלי! תחזירי לי את זה!" צעקה הקטנה מבין השתיים.

"לא אחזיר!, ולא אחזיר!" ואז משהו נפל. אגרטל נפל ממדף גבוה והחטיא כחוט השערה את האחות הגדולה. היא פרצה בבכי ורצה מהמטבח.

בגיל שבע:

"ביי טוני, תרגישי טוב!" צעקה לילי אוונס לחדר של אחותה, שהייתה חולה ולא הלכה היום לבית הספר. לילי יצאה מהבית והתחילה לצעוד לבית הספר. לפתע היא נפלה, מישהו שם לה רגל! היא שמעה קול צחוק והרימה את מבטה. סטפני. סטפני הייתה ילדה בגילה של לילי, בעלת שיער חום ועיניים חומות. לילי וסטפני שנאו אחת את השנייה מהרגע הראשון. אבל הפעם סטפני הגזימה. עם כל כמה ששנאו אחת את השנייה, הן אף פעם לא עשו טריקים מלוכלכים מאחורי הגב. פתאום סטפני צווחה. "אאוץ'!", היא צעקה. משהו קרה ליד שלה, כוויה. זה אולי היה אכזרי, אבל לילי לא הצליחה להתאפק. היא התפוצצה מצחוק!

בגיל עשר:

שני ילדים ישבו בשדה ודיברו. הראשונה הייתה לילי אוונס, והשני היה ילד עם שיער שחור שמנוני ואף ארוך.

בגיל אחד עשר:

הדואר הגיע! לילי הלכה לאסוף את הדואר. בין המכתבים הרגילים (מכתב מדוד ויליאם, חשבונות מהבנק) היה מכתב מוזר, מעוצב באופן משונה. מתחת לסמל מוזר מאוד שהיה מודפס על המכתב היה כתוב:

עבור הגברת ליליאן אוונס, דרך פריווט מספר ארבע.

-----------------------------------------------

אז ברור שיש כמה טעויות ויש מקום לשיפור, אבל תזכרו שזה רק הפרק הראשון. בקשר לכתובת שאליה הגיע המכתב, לא ידעתי מה הכתובת של לילי אז השתמשתי בכתובת היחידה שאני מכירה.

אם אהבתם תכתבו בתגובות!

		הפרק הבא