הסוד של ג'יי קיי

אזז הפרק הזה יוקדש לליאור, על זה שהיא ממש דרבנה אותי לכתוב אותו. תודה רבה :)

לא נרדמתי כל הלילה כי חשבתי על רעיונות לפרק :)

**********************************************************************************************************************

ג'ייקי וחברתה הדמיונית החדשה (שמעתה והלאה תכונה "רכבת" על שם מקום המפגש של השתיים) היו מותשות. מאוד מאוד מותשות.

רכבת ניסתה לדרך את ג'ייקי לחשוב על רעיונות חדשים. רעיונות! רעיונות! רעיונות! זה לא עבד.

שתיהן בהו בשיעמום בשעון האדום שבפינת החדר. השעה הייתה כבר 13:42. כבר צהריים, והן חשבו על רעיונות מאז הבוקר ופסלו אותם.

"אני רוצה שיהיה קרמבו בפרק הראשון" ג'ייקי אמרה בחולמניות. היה לה חשק לקרמבו.

רכבת גלגלה עיניים. מתי כבר יהיה להן רעיון?

לפתע צלצל הטלפון הנייד של רכבת, שלא היה ברור בכלל מאיפה יש לה טלפון, בגלל שהיא דמות דמיונית וכל זה. הרינגטון של הטלפון היה שיר הנושא של הפיג'מות.

"אז בואו לחמסיבה של הפיג'מות רק תבואו למסיבה של הפיג'מות"

ג'ייקי זיהתה מיד את השיר והחלה לזמזם אותו- הוא היה אחד השירים האהובים עליה, מה שהיה קצת מוזר, כי היא גרה באנגליה של שנות התשעים, 13 שנה לפני שהסדרה הומצאה.

"אני מתה על הסדרה! במיוחד על גרי המבורגרי! נינינינניניניניניני" ג'ייקי אמרה כשרכבת ענתה לטלפון.

רכבת ניסתה לדבר לשווא. קצת קשה לנהל שיחה מתורבתת ברעש "ניניניניניניניני" ברקע.

ג'ייקי המשיכה את הרעש אפילו כשרכבת ניתקה את השיחה והביטה בה בעצבנות. "נינינייניניניניני!"

"דיי! צרחה רכבת. "תהיי בשקט! אני צריכה להחליף רינגטון וזהו!" היא צרחה, בזמן שג'ייקי סוף סוף השתתקה.

עכשיו ג'ייקי חשבה על מוזיקת מעליות. כזו שמתלווה בדרך כלל לסרטוני חתולים, האובססיה הכמוסה שלה.

"ג'ייקי? רכבת אמרה, שמה לב שהחברה המרחפת שלה לא עונה. אחרי שתיקה קצרה רכבת המשיכה, הפתיל הקצר שלה מתחיל להיגמר "די! תעני כבר! למה את מרחפת ככה! שיואו! וחוץ מזה אני שונאת את גרי. בתרחיש מושלם, גרי פוטר מההמבורגריה ההיא וזהו."

ג'ייקי סוף סוף התעוררה. להגן על גרי כנראה יותר חשוב מחתולים. טוב, תלוי בנסיבות. "איך את מעזה! גרי פוטר? גרי פוטררר?" היא צווחה, מתחילה לגלגל את השם על לשונה. "למען האמת," היא הוסיפה, מהורהרת, "גרי פוטר זה שם מצויין לדמות!"

רכבת ענתה "לא גרי. בחיי. מה עם נרי, נניח?"

ג'ייקי נאנחה "הוא מדליק נרות חנוכה?"

"טוב, לא נרי. אולי.. שרי?" רכבת המשיכה להציע שמות מטופשים.

"עגבניות זה ירק זדוני!" ג'ייקי צווחה, מצטמררת.

"עגבניה זה פרי!" רכבת טענה, וכדי לא להיכנס לעוד ויכוח הוסיפה "מה עם פרי?"

"אני מעדיפה את דופנשמירץ" ג'ייקי טענה. דוקטורים מטורללים מאז ומעולם עשו לה את זה.

"הארי?" רכבת ענתה, כמעט ונכנעת. אם היא לא תסכים, כנראה גרי המבורגרי כן יופיע בספר בסופו של דבר.

"בסדר. הארי" היא הידקה את שפתיה וחשבה לעצמה שחתול זה שם יותר טוב. לא נורא, גם עם הארי פוטר היא תסתדר.

"אז עכשיו, מה הארי יהיה? הוא חייב להיות משהו. עדיף מיוחד!" ברגע שאמרה את זה, רכבת התחרטה שהוסיפה את המילה מיוחד. מיוחד של ג'ייקי הוא לא משהו טוב.

ג'ייקי חייכה לעצמה ולקחה דף חדש, מתחילה למלא אותו ברעיונות:

"אבטיח, מלון, משמש, חתול, לוויתן מעופף, עובד מקדונלדס רדיואקטיבי, רקדנית בלט, קוסם, גרי המבורגרי, בת ים, שרה נתניהו, קרמבו"

רכבת התאפקה שלא לצחוק כשהיא ראתה את הרשימה. "בואי נבחר ב... קוסם." אמרה את האפשרות היחידה שהייתה סבירה, ברשימה ההזויה הזו.

ג'ייקי העוותה את פניה. "אפשר משהו אחר?" קוסם היה זיכרון כואב בשבילה. הוא הזכיר לה תקופה רחוקה רחוקה, מלפני שבוע, כשהיא רבה עם אדוארד השלישי, אחד מחבריה הדמיוניים שהיה גם קוסם.

רכבת הביטה בה במבט מוזר. "למה לא קוסם? מה, את מעדיפה אבטיח? מלון? משמש?"

ג'ייקי נעשתה רעבה מהמחשבה על פירות. או מהזיכרון של הקרמבו מתחילת הסיפור, שכמובן שהיא רשמה ברשימה. דמות ראשית שהיא קרמבו, אדיר, לא?

"אם כבר אבטיח, מלון ומשמש, אולי הדמות הראשית שלנו תהיה שייק פירות?" ג'ייקי ענתה לרכבת, שואלת את השאלה המגוחכת הזו ברצינות. לפעמים פשוט אי אפשר להבין את ג'ייקי.

רכבת נאנחה. היום הארוך הזה רק ממשיך להתארך יותר ויותר. "כבר עברה חצי שעה" היא אמרה ובהתה בשעון האדון שעל הקיר.

"באמת?" ג'ייקי אמרה. "כבר אחת ושבעים ושתיים דקות?" הוסיפה, לפני שנזכרה שיש 60 דקות בשעה.

"אנחנו צריכות להמשיך" רכבת ניסתה למקד אותה. 

"אבל... מה נמשיך?"ג'ייקי התבכיינה. "אין לי רעיונות!" מלבד, כמובן, שייק פירות, לוויתן מעופף, בת ים, קרמבו, חתול, עובד מקדונלדס רדיואקטיבי ושאר הרעיונות שרכבת פסלה. 

"יש לך המון רעיונות! הנה, תראי. תראי את הציורים המהממים האלה! יש לך פה דמויות כל כך מיוחדות!" אמרה רכבת והצביעה על כמה כרזות שהיו תלויות על קירות החדר.

הן לא היו יפות, מי יודע מה, (מן הסתם, ג'ייקי הכינה אותן!) אבל הן באמת כללו דמויות סגנוניות.

ג'ייקי הביטה בכרזה האהובה עליה "דאדלי החזיר המדבר". לקחה לי בערך שעה וחצי להכין אותה.

"אני אוהבת את זו" רכבת אמרה והצביעה על כרזת "ורנון העניבה חמת המזג".

עכשיו, כשהיו לג'ייקי דמות ראשית, שפע של רעיונות ואפיון מיוחד, היא קיבלה פרץ של השראה.

פתאום היא ידעה מה להגיד. מה לכתוב.

ג'ייקי התיישבה מול המחשב, הודפת את רכבת המופתעת. היא חייכה חיוך קטן והתחילה להקליד.

הייתה לה התחלה מדהימה לסיפור! התחלה נפלאה! התחלה כבירה! 

התחלה שתכלול עניבה חמת מזג, חזיר מדבר, קרמבו ואפילו חתול...

הפרק הקודם