על העץ כתוב G+H | יובל

הפאנפיק מוקדש לפעילות לחודש הקהילה הגאה שI'm Ravenclaw המציאה

הרמיוני קמה בבוקר, עיניה מביטות באור השמש המבצבצת בחלון וחיוכה מתפשט על פניה היפות.

היא הביטה בשעון וניגשה לפינת האיפור.
היא נראתה כה יפה, בעיניה היו צלליות בגווני קשת בענן, ושפתייה היו מוקדשות וורודות כמסטיק.

היא ניגשה לחדר ליד והעירה את ג'יני, אישה אדמונית עם נמשים ומוגדרת כ-להטבית, כלומר היא לסבית, בניגוד להרמיוני שאהבה גם בנים וגם בנות.

"אני כל כך אוהבת אותך" אמרה ג'יני, הרמיוני חייכה אלייה.

"יש היום את מצעד הגאווה!! קדימה ג'יני! את חייבת להתארגן!" אמרה הרמיוני,
"כן! שכחתי.. סליחה!" התרגשה ג'יני

"הכל טוב. קדימה!" שמחה הרמיוני, ג'יני ניגשה לארון והוציאה שמלה מבריקה בצבעי הקשת,

"לא! ג'יני!, מה דעתך על... החולצה הצבעונית עם מכנסי הג'ינס?" אמרה הרמיוני,

"בחירה טובה גירל!" אמרה ג'יני, עם פרצוף מופתע,  הרמיוני חייכה בפרצוף "משוויץ"

"אוי, אני יודעת!" אמרה הרמיוני והניפה את שערה בהשווצה, הבנות צחקקו.

ג'יני הייתה כבר מוכנה, וכך גם הרמיוני.

"אנחנו נתעתק, אך תזכרי הרמ זה מוגלגים" לחשה ג'יני, הרמיוני הנהנה.

ג'יני החזיקה את ידה של הרמיוני בחוזקה וחשבה על לסטר, עיר אמיתית בבריטניה\אנגלייה.

הן הגיעו למקום צבעוני, עם המון אנשים, על כולם היו מדבקות שאליהן כתוב מה ההגדרה שלהם, לדוגמא גיי,

ניגשו לשולחן ולקחו מדבקה והסתובבו ברחובות ודיברו עם אנשים.

פתאום הבחינו ג'יני והרמיוני הבחינו בבני האדם המאושרים וכלל או כלל לא נעלבים מהגזענות שחובים מחלק האנשים נגדם, כולם מאושרים.

אך הן זוכרות מה הן עברו בבית ספר, התנהגות גועלית.

אחרי הסתובבות קצרה במקום הן לקחו שלטים, והסתובבו איתם.

הבנות היו כל כך מופתעות, זה היה יום טוב ושלב.

הן הבינו הרבה דברים לחיים, כמו שהן לא שונות.

ובשעת חצות הן טיילו וישבו על הר, ג'יני מניחה את ראשה על כתפה של הרמיוני וביד אחת הרמיוני עוטפת את ג'יני בחיבוק חם,

הרמיוני נישקה את ג'יני.

"אנחנו לא שונות, אנחנו מיוחדות" חשבו

#כולנו_שווים.

אני מקדישה אנשים שאני כל כך מעריכה בקהילה הלהטבית: ריין וליאם 3> (Skittles [ליאם] הקונדאסית הראשונה [ריין])