full moon

למחורת בבוקר הלכתי בלי חשק, לא היו לי עצבים בשביל להתמודד עם הנוכחות של האוליבר הזה,  בטח הוא לא דומה לסבא רבה רבה רבה שלו באופי...הוא נראה סתם שחצן.

בהפסקה ישבתי לבדי על הדשא, התחלתי לקרוא ספר ששאלתי מהסיפרה  - "מעשיות ערפדים". היה  די מצחיק לקרוא תיאורים מגוחכים כל כך על ערפדים. בדיוק עברתי פרק כשהרחתי כיצד אותה חבורה מתקרבת אלי שוב כשהוא בינהם, היה לו ריח מדהים, כמו של יער אחרי גשם. סובבתי את הראש והסתכלתי עליהם, בעיקר עליו, מתקרבים אלי – שיט.

קמתי והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה, אבל אחד מהם קרא לי, נעצרתי הסתכלתי אחורה אוליבר נעלם במקומו ראיתי איזה אחד מגודל הוא נראה כמו גורילה, כנראה הסגן או משו...מאחורי היו עוד 5 בנים אחרים הם התקרבו במהירות, התגברתי על הדחף פשוט לברוח משם בשיא המהירות, כיוון שזה לא ייגמר טוב.

עד מהרה הם הגיע אלי הגורילה ופנה אלי  "איבדתי את הפלאפון שלי, אפשר את שלך?" הוא חייך חיוך מגעיל הרחתי ממנו ריח של סיגריות, איזה אחד מאחוריו עם פנים רזים גיחך ותפך לו על השכם, שאפתי אוויר, אני חייבת להרגע.

חייכתי אליו ברוגע ואמרתי לו "יש לי תרסיס פלפל בתיק תמיד חלמתי להשתמש בו, רק תן לי סיבה" הסתובבתי וניסיתי ללכת אבל עוד שני בנים נעמדו מולי וחסמו את דרכי הרמתי את מבט הסתכלתי בפניהם בתוכחה "אוקי זה עבר כל גבול" אמרתי הם רק גיחכו והסתכלו עלי בלגלוג כשלפתע התערב קול נוסף.

"נו יאללה חברה, בואו, אנחנו מאחרים לשיעור" אמר אוליבר בחיוך משועשע. הגורילה נתן בי מבט אחרון והחבורה התרחקה לכיוון הכיתות.

חיכיתי שהם יעלמו משדה הראיה שלי והלכתי גם אני לכיתת הלימוד שלי.

השנה למדתי היסטוריה, בתור קורס הרחבה לקחתי לטינית. לצערי גיליתי שגם אוליבר בחר בלטינית בתור קורס הרחבה.

יום אחרי התקרית עם הגורילה והחבורה, נכנסתי בבוקר לכיתת הלטינית, הגעתי ראשונה ונהניתי מהשקט הזמני. לאט לאט הכיתה התמלאה.

בסוף גם הפרופסור נכנס, שניות אחריו נכנס אוליבר מנשם ומנשף בחיוך, שערו היה סתור ורטוב הפרופסור הסתכל עליו בפרצוף משועשע ואמר   "אוליבר שב בבקשה" אוליבר הלך לאורך הכיתה וכאילו בכוונה התיישב מאחורי. כשהוא התקרב הרחתי אותו, אבל הפעם הריח היה קצת שונה, אותו הריח מאתמול רק שהיה עוד ריח מוזר, שהיה מעורב בריח הרגיל.

הנוכחות שלו מאחורי הפריעה לי כל השיעור בקושי יכולתי להתרכז, הריח הטעים הזה של הדם הספציפי שלו שבעצם יש בו קצת מג'ושוע.

כשניגמר השיעור זינקתי החוצה שוב קצת יותר מדי מהר.

 זה מסוכן זה פשוט חולני, כבר שנים שריח דם של אנשים לא מפריע לי. ופתאום תוך 3 ימים תהליך של שנים נהרס, מבאס.

כשנגמרו השיעורים להיות הלכתי לים עוד פעם בקצב איטי כדי לא לעורר חשד, כשהגעתי חלצתי את נעלי וזינקתי פנימה, הרעש העדין של פיחפוח הגלים סביבי היה מרגיע, הצלחתי לסדר את המחשבות.

בחיים (או יותר נכון במותי...) לא תיארתי לעצמי שאני יפגוש את ג'ושוע שוב, לא בדיוק ג'ושוע אבל הם כל כך דומים! אותו שער אדום לוהט, עיניים חומות שמבט אחד שלהן יכול לחמם אפילו אותי והחיוך שלו, אותו חיוך שגרם לי להתאהב בג'ושוע ממבט ראשון חיוך שאומר שהכל בסדר ואין מה לדאוג, אני חייבת עזרה, אני צריכה לדבר עם ג'ספר.

את ג'ספר הכרתי בדרך מאד לא נעימה, מאד מאד לא נעימה. ג'ספר הוא זה ששינה אותי ובכל זאת אף פעם לא כעסתי עליו, זאת לא הייתה אשמתו.

בדרום ב1861 ג'ספר ננשך, ערפדה אחת גייסה אותו לצבא שלה, כדי להלחם על טריטוריה. ג'ספר הפך לסגן שלה וגם למאהב שלה. ב1865 חודש לפני שהייתי אמורה להנשא לג'ושוע ג'ספר ועוד כמה ערפדים טירונים יצאו לצוד ערפדים חדשים במקום אחר כדי לא לעורר חשד, ג'ספר חיכה ביער לקורבן והוא שמע אותי חוזרת הביתה, פתאום הוא היה לידי ולחש "עכשיו יכאב לך קצת אבל אני מבטיח שאחרי זה יהיה טוב יותר" ונשך. לעולם אני לא ישכח את הכאב הזה השרפה האיומה הזאת, איך שצרחתי.

למרות ההתחלה הצולעת שהייתה לנו איכשהו נוצר בינינו קשר, ג'ספר הרגיש מין חובה לגונן עלי.

בערך שנה אחרי שהצטרפתי ג'ספר לקח אותי לשיחה והסביר לי מה עושים לערפדים אחרי שהם נחלשים הוא הסביר שאנחנו חייבים לברוח ומהר לפני שיחסלו אותי. אז ברחנו. פלוגה מאחד מצבאות הערפדים שבהם נלחמנו רדף אחינו היינו חייבים להתפצל, אחרי כמה שנים ג'ספר מצא אותי הוא סיפר לי על משפחת קאלן ועל אליס, הוא נראה מאושר.

הוא שכנע אותי לעבור לגור איתם ולהפוך "לצימחונית" כמוהם, גרתי איתם תקופה מסויימת, אבל בסוף החלטתי לעזוב.

התחלתי לנדוד העדפתי לחיות לבד, כמו רוב הערפדים, אבל נשארתי צימחונית.

המשכחתי לשמור עם ג'ספר על קשר, אומנם היו תקופות ארוכות בהן לא ראיתי אותו אבל הוא היה כמו אח בשבילי.

יצאתי מהמים, חזרתי הביתה התקלחתי ולבשתי בגדים יבשים כשלבסוף הדלקתי את המחשב הנייד שלי והתחלתי לכתוב לג'ספר אימייל קצר:

קרה משהו, אני צריכה עצה ממך...

הפרק הקודם		הפרק הבא