טונקס ומסדר עוף החול

"היי, דורה, מישהו מחפש אותך, בסלון," אמר טד, אביה של נימפדורה טונקס.   

היא תהתה מה עושה הבוס שלה בסלון ביתה, אחרי שהלכה לשם.                                  

טונקס תהתה מה עד-כדי-כך לא סובל דיחוי, הרי השעה הייתה שעת ערב; לפני כמה שעות הייתה במשרד, ותמיד ישנו היום למחרת...                                                                                    

"טונקס," נהם, כהרגלו, מודי. "בואי, זה סודי."

עוד פעם בעניין בן הדוד הזה של אמה, סיריוס בלק? היא לא ראתה כל סיבה לדבר לא סובל דיחוי עד כדי כך חוץ מזה.

כיוון שבטחה במודי בעיניים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב, הסכימה.

"אבא, אני הולכת, אני אחזור...?" הא התחילה ושלחה מבט שואל במודי. 

"באחד עשרה." השלים אותה.

הוא אחז בידה, ותוך כמה רגעים כבר עמדה במקום שהוכר לה מתמונות ילדותה של אמה, כיכר גרימולד.

אחרי כמה דברים שביצעו, היו השניים בתוך אחד מהבתים, שלפני זה לא הצליחה לראות. אולי סתם לא הסתכלה לכיוון ההוא?

"שלום," קידם את פניהם אלבוס דמבלדור. רגע, אלבוס דמבלדור?! היא, לעומת רוב משרד הקסמים, לא האמינה שהוא סנילי.

"התשבי לתה?" שאל בנימוס.

"תודה." הסכימה, גם כן בנימוס.

אחרי שהגיש לה תה, שאל לשלומה, ועוד כל מיני מילות נימוס, בא לעניין.

"מה שבא לאוזנייך כרגע, לא יוצא לאף אחד, בסדר?"

"בסדר גמור. תסמוך עליי."

"הקמנו מן מסדר, נגד וולדמורט," טונקס לא הנידה עפעף לשמע השם המפורש; היא לא הייתה מהפחדנים העלובים האלו.

"ושמעתי ממודי שאת מכשפה מוכשרת ומתאימה מאד." היא הסמיקה קלות כעת.

"רציתי לצרפך."

"אסכים. כמובן שאסכים." כלפי חוץ שמרה על אדישות, אך בפנים צרחה מהתרגשות.

היא הלכה לסלון והתמקמה על הכורסה. לפתע שמה לב להפתעה נעימה: ארתור וויזלי!

"ארתור!" ראה לעברו.

ארתור הסט לעברה את מבטו.

"הו, טונקס!" חייך לעברה.

"גם אותך צרפו, מה? לא ידעתי בכלל על המסדר הזה עד היום... לא מפליא שצירפו אותך, אתה אדם מאוד... אממ... שקול."

ארתור כמובן חייך. השיטה השיטה של המחמאות תמיד עובדת.

		הפרק הבא